פרשנותהבעיות של ברזיל עדיין שם, רק שעתה יהיה יותר קשה לפתרן
פרשנות
הבעיות של ברזיל עדיין שם, רק שעתה יהיה יותר קשה לפתרן
לתשומת לבה של מדינה אחת במזרח התיכון שהולכת גם היא לקלפיות: אחרי קרב בחירות מהצמודים שראתה אי פעם, ברזיל הכריעה לטובת נשיא פופוליסט מהשמאל (שגם ישב בכלא) מול מקבילו מהמימין; הקמפיין המכוער והנמוך שניהלו שני המועמדים חשף מדינה מקוטבת וחצויה; ועתה, המנצח לולה דה סילבה יאלץ להתמודד עם מציאות כלכלית קשה, ללא יכולת להתמודד עם הבעיות המבניות - אותן ישאיר למחליפו
1. אחד הלקחים החשובים ביותר מתוצאות הבחירות בברזיל הוא כי בשלהי 2022, ראש ממשלה שריצה עונש מאסר בגין שוחד עשוי לשוב ולכהן בתפקיד כמה שנים מאוחר יותר.
זהו לקח חשוב עבור מדינות ומנהיגים, לרבות אחד במזרח התיכון.
המנצח איגנסיו "לולה" דה סילבה היה מעורב במה שנחשבת לפרשת השחיתות הגדולה ביותר שידעה אמריקה הלטינית, ואולי העולם כולו – ומדובר בתחרות קשה.
לולה, ובכירים במפלגתו, מעולם לא זוכו מפרשת ה"לאבשאטו" (שטיפת מכוניות בפורטוגזית, שכן רשת השוחד הענקית שבלב הפרשה פעלה ממשרד ששכן מעל מכון שטיפה).
הפרשה, שגלגלה מאות מיליוני דולרים, כללה את בכירי עולם התעשייה, הפוליטיקה והקהילה העסקית הברזילאית, לרבות הנשיא עצמו, כמו גם את חברת הנפט הלאומית פטרובראס וחברת התשתיות הלאומית, אודברכט.
היא חשפה את אחת הבעיות העמוקות ביותר של הכלכלה הגדולה ביותר בדרום אמריקה והשמינית בגודלה בעולם – השחיתות השלטונית. הבעיה השנייה היא גם סימן ההיכר שלה: אי-השוויון החברתי.
ברזיל מככבת עדיין בעשיריה הפותחת של מדד ג'יני לאי-שוויון, כאשר 40% מהאוכלוסייה שלה מתקיימים מפחות מ-10 דולרים ליום.
הלקח השני, שהוא לא פחות חשוב: למרות שנראה כי קיימת היום פתיחות רחבה יותר לפופוליזם ימני ואף לפשיזם של ממש, חלקים נרחבים בעולם חוששים ונרתעים עדיין מאמירות כמו אלה שמשמיעים נציגיה, ובכלל זה נשיא ברזיל היוצא ז'איר בולסונרו.
וזהו לקח חשוב לא פחות עבור מנהיגים ומדינות, לרבות אחת במזרח התיכון.
בברזיל, הבחירה עבור חלק משמעותי מהציבור היתה בין "גנב" – כך מכנים את לולה מתנגדיו – לבין "מטורף" (הכינוי של בולסונרו). מבחינה פוליטית, ברזיל היא מדינה דו-קוטבית ופועלים בה שני מחנות עוינים שהביאו ליצירת משבר פוליטי חברתי שכמותו לא זכור בברזיל.
מצד אחת, 49.1% מעוניינים בכלכלת שוק, ממשלה ומגזר ציבורי רזים יותר ופחות מסים. אלה מייצגים את הרוב המוחלט של המדינות העשירות בברזיל, לרבות סאו פאולו, ריו דה ז'נרו וריו גרנדה דו סול – שבחרו בבולסונרו. מנגד ישנם האזורים העניים ביותר, שהלכו עם לולה - עם 50.9%.
2. המצב החדש אינו מבשר טובות ולא יסייע לברזילאים להתמודד עם האתגרים הכלכליים-חברתיים הקשים הפוקדים את המדינה השביעית המאוכלסת ביותר בעולם (215 מיליון איש).
"מכשול מרכזי הוא שיעור הפריון הנמוך של הכלכלה. מאחורי חוסר ההתאמה הזו עומדים מחסור חמור בתשתיות פיזיות (בעיקר נמלים, כבישים ולוגיסטיקה); מערכת מס מורכבת; רגולציה מוגזמת, לרבות סביבה עסקית לא מזמינה שמובילה לרמות נמוכות של השקעה ציבורית ופרטית, וכן כלכלה לא תחרותית עם רמה נמוכה של חדשנות" – כך לפי כלכלני הבנק העולמי, בדו"ח שכתבו על כלכלת ברזיל.
מעבר לבעיות המבניות, מצבה הכלכלי אינו מרנין. ראשית, המדינה סובלת זו תקופה ארוכה מצמיחה נמוכה מאוד, כאשר התחזית היא כי תסיים את 2023 עם גידול ריאלי של פחות מ-1% בתמ"ג. בנוסף, האינפלציה גבוהה מאוד – סביב ה-9%. זאת, אחרי שהבנק המרכזי של ברזיל, שהיה מהראשונים בעולם להעלות את הריבית השנה, הקפיץ אותה באגרסיביות לכ-14%. במקביל, שרשראות האספקה שגרמו לשיבושי היצע חמורים, חזרו לשגרה מסוימת. קרי, כלכלת ברזיל תקועה במצב של סטגפלציה קלאסית.
למרות שהיא נחשבת עדיין ליצואניות מובילה, ברזיל סובלת מגירעון בחשבון השוטף, כלומר יוצאים מקופתה יותר דולרים מכפי שנכנסים, וגם מגירעון תקציבי (בעיקר על רקע ניסיונו של בולסונרו לשפוך כסף ציבורי לקראת הבחירות).
בתנאים הללו נכנס לולה – הזכור כמי שבכהונתו הקודמת זינק שכר המינימום ב-68% והשכר הריאלי ב-38%, מה שהרים עשרות מיליוני ברזילאים מעל לקו העוני והכניס אותם לכלכלה.
3. אלא שהפעם המצב שונה בתכלית עבור לולה, מנהיג ה-PT (מפלגת הפועלים). ב-2003, כאשר נבחר לראשונה, הנשיא פרננדו הנריקה קרדוזו השאיר לו מדינה "מסודרת" והכלכלה הגלובלית האירה פנים לברזיל. היום, המצב שונה לחלוטין. הסביבה האינפלציונית וההאטה הגלובלית מסבכים מאוד את לולה ואת המדיניות הפופוליסטית הידועה שלו, שהיא מטבעה אינפלציונית.
לולה יוריד מסים וינקוט במדיניות תקציבית מרחיבה מאוד – כלומר, הזנקת ההוצאה הציבורית והורדת מסים על הצריכה. אבל כפי שאומרים יודעי דבר, "לולה ימכור את ארוחת הערב כדי לקנות ארוחת צהריים". את המחזור הפופוליסטי הדרום אמריקאי הקלאסי כולנו מכירים: פיזור כסף ממשלתי לכל עבר, בעיקר לשכבות החלשות (ההערכות הן כי ישנם 33 מיליון ברזילאים הסובלים מתת-תזונה של ממש ועוד 100 מיליון מתחת לקו העוני). מנגד, המגזר העסקי הברזילאי – התעשיה והקמעונאים, מכירים אותו היטב ויודעים שממתינות להם שנה וחצי מתוקות יותר במסגרת מחזור הגאות שיגיע כעת בזכות הגירויים הזמניים לכלכלה. הם, מצדם ישיבו ללולה ב"שקט תעשייתי".
אולם הפעם, לעומת הקדנציה הראשונה שלו (2003-2010), יהיה לו קצת יותר קשה: ברזיל בחרה בנשיא שמאלני, אבל הפרלמנט נותר ימני. יתרה מזו, ימני מאי פעם. והמדיניות איננה בת קיימא. בעוד שנתיים, הגירעון, הפיחות, החוב והאינפלציה יעשו את שלהם ושוב יכניסו את ברזיל לפלונטר כלכלי בלתי אפשרי. עם יתרון קטן: האינפלציה אמנם תכרסם חלק ניכר מהחוב (המונפק בריאל), אבל התוצאה הסופית תהיה בכל זאת קטלנית. לולה לא צפוי להתמודד עם הבעיות ארוכות הטווח והמבניות – הוא מעולם לא עשה זאת. הוא יתרכז בעיקר בצריכה ציבורית ולא בהשקעות ציבוריות. המצב לא מאפשר "גם וגם", וברור באיזו חלופה יבחר. אין לצפות ממנו גם לצמצם את המגזר הציבורי או לבצע רפורמות גדולות בשוק העבודה המאוד מסואב ומעוות. את הבעיות האמיתיות והגדולות, לולה, כהרגלו, ישאיר לבא בתור. לכן, התחזית לכלכלת הענק איננה מרנינה, והקיטוב – הפוליטי, החברתי, הכלכלי - צפוי להמשיך ולהכות בה.
