המלחמה הרוסית העמיקה את משבר הדשנים העולמי
המלחמה הרוסית העמיקה את משבר הדשנים העולמי
בעקבות משבר הקורונה והגבלת היצוא מסין, מחירי הדשנים זינקו ב־200% וחקלאים החלו לחסוך בהם; המשמעות: תפוקה נמוכה של יבולים; שיבושי אספקה מהיצואנית המובילה רוסיה יצרו איום חדש
בזמן שבישראל דיברו על נאומו הראשון של ראש הממשלה יאיר לפיד באו"ם, במסדרונות הארגון העולמי התרכזה השיחה בנושא אחר — דשן.
המוצר שנמצא בלב מערכת המזון העולמית, אשר חווה בשנתיים האחרונות זינוק חד במחירו, נמצא במחנק מחירים שעלול לטלטל את שוק המזון שנים קדימה. "ללא פעולה כעת, המחסור העולמי בדשנים יהפוך במהירות למחסור עולמי במזון", הזהיר מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, בפתיחת הכינוס השנתי של נשיאים, ראשי ממשלה ובכירים נוספים בעצרת הכללית של האו"ם. "אנו עושים הכל ועובדים עם ארה"ב, האיחוד האירופי ושותפים אחרים כדי לוודא שמה שנאמר פעם אחר פעם, שאין להחיל את הסנקציות על מזון ודשנים, יתורגם למציאות. אנו זקוקים מאוד לדשנים הרוסיים", הוסיף גוטרש בשיחה עם Anadolu, תאגיד השידור הציבורי הטורקי.
לפי הבנק העולמי, מתחילת 2022 זינקו מחירי הדשנים בכמעט 30%, ובשלוש השנים האחרונות הם טיפסו ב־200%. היום מחירים אלו נעים סביב רמות משבר המזון של 2008. בעקבות כך, חקלאים בעולם חוסכים בחומרים מזינים אלו לגידולים, מה שצפוי להוביל לתפוקה נמוכה של יבולים. זהו עתיד עגום לשוק המזון העולמי שכבר סבל הפרעות משמעותיות בעקבות מגפת הקורונה שהביאה לשיבושים באספקה, זאת נוסף על עלייה בתשומות והגבלות יצוא דשנים מצד סין. הפלישה הרוסית לאוקראינה יצרה משבר חדש. המשמעות היא כמובן אינפלציה במחירי המזון שתורגש היטב בשווקים העשירים ותהיה בלתי ניתנת להכלה בשווקים העניים. אם יעמיק משבר המזון, הכל חוששים, הדבר יאיים במיוחד על היציבות הפוליטית במזרח התיכון, אפריקה ודרום אמריקה, שם משטרים נאחזים בכוחם השברירי באמצעות לחם מסובסד.
בלב מערכת המזון העולמית נמצאים הגידולים החקלאיים. אלו מאכילים אותנו ואת בעלי חיים שמזינים אותנו. כדי לספק גידולים בתפוקות ובאיכויות גבוהות, נדרשים חומרים משביחים. כיום, אלו מגיעים בעיקר מדשנים סינתטיים שמבוססים על פי רוב על תרכובת משתנה של שלושה חומרים: חנקן (לרבות תרכובת של אמוניה), זרחן ואשלגן. לפי איגוד הדשנים הבינלאומי (IFA), ב־1950 עמד הביקוש העולמי לחומרי הדשן הסינתטי על כ־20 מיליון טונות, נתון שזינק ב־2020 לכ־190 מיליון טונות ולשווי שוק של כ־155 מיליארד דולר. שוק הדשנים מונע בעיקר מביקושים שנוגעים ליבולי תירס, שמהווים כ־16% מהביקושים לדשנים לשימוש חקלאי, ואחריהם חיטה (15%), ירקות (9%), פירות (7%) ופולי סויה (5%).
מאז 2021 חווה העולם לחץ משתנה על מחיר הדשנים. כמו במרבית ה"משברים" שקשורים לשוק המזון העולמי, המשבר איננו עניין של ייצור, כמות או תפוקה. היכולת לייצר או לשנע דשנים לא השתנתה, ובמקביל הביקושים לא צמחו באופן חריג. מה שהשתנה הוא המחיר, שהולך ומתייקר והופך נגיש פחות. דשן סינתטי הוא מצרך עולמי שמושפע מגורמי שוק רבים, כאשר לכאורה רבים מהם היו אמורים להיות יסודות אטרקטיביים לתמחור — תמיד, הרי, צריך אוכל ואוכלוסיית העולם רק גדלה והולכת. עם זאת, מדובר בשוק תנודתי למדי בשל ההשפעות המרובות, שכוללות לא רק את מה שמתרחש בזירת הייצור של הדשן, אלא קשור גם לתנודתיות במחירי האנרגיה, ביקוש לא אחיד לחומרי גלם בתחום המזון, מחירי יבול מופחתים ותחרות בשוק העולמי. למעשה, דשן נחשב לעלות המשתנה הגדולה ביותר בייצור יבולים עבור חקלאים.
בשנתיים האחרונים, עליית מחירי האנרגיה, שורה של מיזוגים גדולים בתעשייה, שתי סופות הוריקן שפגעו במפעלי ייצור רבים בארה"ב ושיבושים בשרשראות האספקה בעקבות מגפת הקורונה, הזניקו את מחירי הדשנים.
העלייה החדה במחיר הקפיצה את העלויות לחוות גידול ברחבי העולם. לפי חלק מההערכות, חווה ממוצעת בארה"ב תאלץ לשלם 80% יותר על דשן במהלך 2022, המשתווים לכ־128 אלף דולר. המצב כה בעייתי, עד כי כבר ב־11 במרץ, ימים ספורים אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה וללא קשר אליה, הכריז ממשל ביידן על תוכנית סיוע חדשה שכללה השקעה של חצי מיליארד דולר להגדלת ייצור הדשנים המקומיים והוזלת עלויות הדשן לחקלאים. זאת במטרה "לתמוך בדשן חדשני מתוצרת אמריקאית כדי לספק לחקלאים בארה"ב אפשרויות בחירה נוספות".
בשוויץ, בינתיים, הפשירו חלק ממאגרי הדשן החנקני לשעת חירום כדי לסייע לחקלאים המקומיים, ובניגריה חנכו בחודש מרץ את מפעל הדשנים הגדול ביותר באפריקה והשני בגודלו בעולם לייצור דשן מסוג אוריאה ואמוניה. המפעל שהקים האיש העשיר באפריקה, אליקו דנגוטה, כבר החל לספק דשנים לארה"ב, ברזיל והודו, ולפי דנגוטה הוא מצוי בשיחות גם עם האיחוד האירופי.
ואז הגיעה המלחמה באוקראינה והפכה את הבלתי נסבל לבלתי אפשרי, כאשר שוק השרוי במחנק נקלע למרכזו של סכסוך אלים ומפלג, שבו מעורבות כמה מהשחקניות החשובות ביותר. רוסיה עצמה היא היצואנית הגדולה ביותר של החנקן בעולם, עם נתח שוק 16.5%, השנייה בעולם ביצוא אשלגן (16.5%) והשלישית בזרחן (12.7%). אמנם דשנים הוחרגו מהסנקציות שהוטלו על רוסיה, אך הפלישה יצרה שיבושים קשים ביצוא חומרים אלו, ומכל כיוון אפשרי. בין השאר נסגר הצינור שהיה אחראי להעברת אמוניה מאזור הוולגה ברוסיה לנמל הים השחור של אוקראינה, הוטלו סנקציות (על ידי רוסיה) על היצוא הרוסי במטרה להגן על החקלאים המקומיים, שובש ייצור הדשנים שהיה בשטחי אוקראינה, ומדינות הגוש האירופי הגבילו את יבוא האשלג מרוסיה ומבלארוס. אך השיבושים שנגרמו לשוק נוצרו לא רק מהקושי לסחור במוצר, כי אם גם בגלל בעיות בייצור במקומות אחרים.
ייצור דשנים הוא תהליך עתיר אנרגיה, במיוחד בסוגים שמבוססים על חנקן. זאת אומרת, שמחירי הדשנים מתכתבים משמעותית עם מחירי האנרגיה, ובאופן יוצא דופן עם מחירי הגז הטבעי. המלחמה הזניקה את מחירו המופקע בין כה וכה של הגז, עד שכמה מחברות ייצור הדשנים באירופה פשוט סגרו לחלוטין את פעילותן. כך למשל, יצרנית האמוניה והחנקן יארה הנורבגית, יצרנית האמוניה הגרמנית SKW, חברת הכימיקלים הגרמנית CF Industries, חברת BASF הבריטית, Fertiberia הספרדית, הפולניות Grupa Azoty ו־Anvil ועוד שורת של חברות בבולגריה, ליטא, קרואטיה, הולנד, בלגיה, רומניה וסלובקיה — כל אלה צמצמו תפוקה, השהו או עצרו לחלוטין פעילות של מפעלים שלמים.
לפי הודעה שפרסם איגוד חברות הדשנים האירופיות בשלהי ספטמבר, תפוקת האמוניה ביבשת נחתכה מאז אוגוסט ב־70%, כשלטענת האיגוד, עיקר הבעיה מצוי במחירי הגז המאמירים. "אנו זקוקים לאספקה פיזית של גז במחיר תחרותי עבור יצרני הדשנים האירופיים כדי להתחיל מחדש את הייצור ולעזור לחקלאים לייצר את הדרוש כדי להבטיח ביטחון תזונתי באירופה", אמר ג'ייקוב הנסן, מנכ"ל איגוד Fertilizers Europe. העצירה מגולמת היטב במחיר האמוניה שזינק לכ־1,300 דולר לטונה לעומת כ־230 דולר לפני שנתיים.
משבר, אינפלציה ומיתון, קשים ככל שיהיו, עדיין סביר להניח שחקלאים בצפון אמריקה ובמערב אירופה יקבלו את הדשן לו הם זקוקים, גם אם בסיוע המדינה הם ישלמו עליו הרבה יותר. הצרכנים במדינות המבוססות והעשירות קרוב לוודאי יצליחו לספוג את העלייה במחירי המזון. אף שמדובר בתחזית קודרת, היא אינה קטסטרופלית. האסון האמיתי וסכנת החיים שמורים למדינות העניות.
"אנו מודאגים מאוד שככל שמחירי הגז הטבעי ממשיכים לעלות, מפעלים נוספים באירופה ייאלצו להיסגר", אמר באוגוסט מקסימו טוררו, הכלכלן הראשי בארגון המזון והחקלאות של האו"ם. "זה יעביר את האיחוד האירופי ממעמד של יצואן מפתח ליבואן, ויפעיל לחץ רב יותר על מחירי הדשנים וכתוצאה מכך ישפיע על עונת השתילה הבאה". כשאירופה (וגם ארה"ב) הופכת מיצואן דומיננטי ליבואן, היא מתחילה להתחרות על הדשנים בשוק העולמי מול מדינות עניות. החשש הוא שאירופה וארה"ב ילחצו החוצה את מדינות אפריקה, דרום אמריקה ואסיה, שמייבאות שיעורים גדולים מהדשנים שלהן ואשר כבר היום מתמודדות עם רעב כבד.
בעשרות השנים האחרונות, בלחץ תאגידים בינלאומיים ומדינות, קודמה מדיניות אגרסיבית שנועדה לגרום לחקלאים ברחבי אפריקה, דרום אמריקה ואסיה להשתמש בדשנים מלאכותיים במקום בשיטות חקלאיות שנהגו בהן במשך דורות. מחיר לא נגיש הוביל חקלאים ברחבי העולם לצמצם את השימוש בדשנים ולעתים אף ממש לדלג לחלוטין על עונת השתילה. בראש ובראשונה כמובן המדינות המתפתחות, בעיקר באפריקה ובדרום אמריקה.
ברזיל, פרו, ארגנטינה, מקסיקו, קולומביה ואחרות נשענות באופן נרחב על יבוא דשנים מרוסיה, ואפילו לפני מגפת הקורונה הן סבלו ממשבר מזון. בדו"ח שפרסם ארגון הבריאות הפאן־אמריקאי בנובמבר 2021, נמצא כי מחירי המזון במדינות אמריקה הדרומית עלו ביותר מ־18% מאז ינואר 2020. עוד לפני כן, בשנים 2014-2020 זינק ב־79% שיעור האנשים הסובלים רעב באזורים הללו. ברזיל, למשל, מייבאת 85% מהדשנים שלה, 25% מהם מרוסיה. במקביל היא גם אחת משלוש היצואניות הגדולות בעולם של פולי סויה, תירס, סוכר ובשר חזיר. כל כך קריטיים הדשנים של רוסיה לברזיל, ולפיכך לאספקת המזון העולמית, שהם הוחרגו מהסנקציות שהטיל הממשל האמריקאי על רוסיה.
באפריקה, כמובן, המצב לא פחות חמור. לא פחות מ־14 מדינות מייבאות יותר ממחצית החיטה שלהן מרוסיה ומאוקראינה. אף שביבשת משתמשים בכמות הדשן הקטנה ביותר בעולם בחישוב לדונם, לפי הבנק לפיתוח אפריקה חסרים שם כבר היום שני מיליון טונות. "אם הגירעון הזה לא יושלם, ייצור המזון באפריקה יירד ב־20% לפחות, והיבשת עלולה להפסיד מעל 11 מיליארד דולר בשווי ייצור מזון", נכתב בדו"ח של הבנק במאי. בקניה, שם חווים כבר ארבע שנות בצורות, מעריך המכון הבינלאומי לחקר מדיניות המזון (IFPRI), שעליית מחירי הדשנים תפיל עוד 1.4 מיליון אנשים מתחת לקו העוני.
כל עוד הסנקציות על רוסיה מתקיימות וסופו של הסכסוך לא נראה באופק, מחפשות מדינות מקורות לדשנים, ובמחיר שפוי. במקביל, בנק הפיתוח העולמי הכריז על תוכנית פעולה בנושא ביטחון תזונתי בהיקף של 30 מיליארד דולר, הכל במטרה למנוע מהומות כמו אלה שפרצו במשברי המזון של 2008 ו־2011, המפורסמות שבהן, "האביב הערבי". בעקבות מאמצים בינלאומיים התמתנו מעט מחירי המזון, אך כל עוד מחירי הדשנים נותרים תנודתיים, גבוהים ופגיעים, הצפי הוא לשנים ארוכות של תפוקת גידולים נמוכה ומשבר מזון מתמשך. "עדיין נותרה אי־ודאות רבה, כולל לגבי מחירי דשנים גבוהים שעלולים לפגוע בייצור עתידי ובפרנסתם של החקלאים", ציין טוררו.
באו"ם אמנם מצביעים על הסכנה הגדלה והולכת כתוצאה מהמחסור בדשנים, אך מדגישים כי הפתרון איננו רק בהגדלת הייצור או בנקיטת פעולות שונות כדי להוזיל את המחירים לחקלאים. שורש הבעיה הוא היסטורי. המעבר לדשנים סינתטיים במקום טבעיים אירעה בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, ולא משיקולים של יעילות. באותה תקופה, חברות רבות פשוט ייצרו כמויות אדירות של אמוניום חנקני, רכיב מרכזי בחומרי נפץ, כדי לשרת את צרכי המלחמה. עם סיומה הם עברו לייצור דשן חנקן.
הדשנים הללו, אף שהשביחו את תפוקת המזון לאורך השנים, ידועים לא פחות בנזקים הסביבתיים שלהם. עודפי דשן נשטפים מהשדות במהלך סערות, זולגים לנהרות ואגמים ופוגעים באצות. אלה מתות, מתפרקות ומדללות את החמצן במים, עד ליצירת אזורים שאינם יכולים לאפשר יותר חיים. לכן, הגברת הייצור אינה פתרון מתאים לטווח הארוך, כי אם אימוץ שיטות חקלאיות ידידותיות יותר לסביבה, כמו דשנים טבעיים, גידולי כיסוי (הנטולים חשיבות כלכלית), או ביצוע בדיקות אדמה תכופות.
