שוברת קודיםהיזם שרוצה לקנות את האמת
שוברת קודים
היזם שרוצה לקנות את האמת
מייסד בורסת קוינבייס לא אהב את הביקורת התקשורתית על החברה שלו אז הוא הציע לבזר את האמת ולהקים זרוע תקשורת עצמאית שתפרסם רק חדשות מפרגנות. ככה זה כשמיליארדר בטוח שהוא קורבן
למייסד קוינבייס (Coinbase), בורסת המסחר במטבעות קריפטוגרפיים שהונפקה בנאסד״ק בחודש שעבר, נמאס מהביקורת על התחום. התקשורת, הוא סבור, מפיצה מידע שגוי ומוטעה על ענף הקריפטו בכלל ועל החברה שלו בפרט, אז הוא מצא תשובה - הקמה ומימון של גוף תקשורת חלופי.
בטקסט שפרסם בשבוע שעבר בבלוג החברה, מלין בריאן ארמסטרונג, מייסד ומנכ”ל קוינבייס, כי החברה שלו היא קורבן להפצת מידע מוטעה ושלילי, שהוא מכנה בפשטות “התנכלויות”. בעקבות הנפקת החברה באפריל פורסמו כתבות לא מחמיאות החושפות אפליה וגזענות בקוינבייס כלפי עובדים לא לבנים ונשים, ומחקרים עדכניים שמצביעים על ההשלכות האקולוגיות השליליות של שוק הקריפטו מצטרפים למידע קיים על השימוש הנרחב במטבעות לפעילות לא חוקית. הפתרון של ארמסטרונג? ״לבזר את האמת״.
1. לוותר על המתווך
“לתקשורת המסורתית יש ניגוד אינטרסים בעת סיקור נושא זה, מכיוון שהיא נמצאת בתהליך של שיבוש בגלל טכנולוגיה.... חברות כבר לא צריכות לעבור דרך מתווכים מוטים כדי לתקשר עם הלקוחות ובעלי העניין... כל חברה יכולה להפוך למקור אמת”, הוא כותב, ומסכם שהמטרה שלו פשוטה: “לפרסם את האמת”, בין היתר באמצעות הקמת מערכת לבדיקת עובדות ופרסום מאמרים שיופצו באמצעות “פודקסטים, יוטיוב, בלוגים, טוויטר וכל כלי אחר שבבעלותנו. אך בעתיד, הוא עשוי גם לעבור לפלטפורמות מקוריות יותר, עד יצירת מה שהוא מכנה “זרוע תקשורתית מלאה”. בקוינבייס מסבירים כי הם רוצים שזרוע התקשורת שלהם תשתמש באטסטרטגיית הביזור של הקריפטו בטיפול במידע עבור קהל לא טכני של “צרכנים, וול סטריט, עיתונאים, קובעי מדיניות ורגולטורים”.
ארמסטרונג אינו המנהל הראשון שאינו מרוצה מהסיקור התקשורתי שהוא מקבל. חברות רבות מתמודדות עם טענות על אפליה למשל, חלקן מנסות לטפל בבעיה עצמה, אחרות ממציאות תירוצים, אבל אף לא אחת מהן מחליטה להקים זרוע מדיה משלה. ולארמסטרונג יש הזמן, הכסף והיומרה לממן יוזמה מקורית שכזו.
2. “כמו לקבל מכות”
קוינבייס היא פלטפורמת המסחר למטבעות קריפטוגרפיים הגדולה בארה”ב. החברה נוסדה ב־2012, ובאפריל הפכה להיות הסטארט־אפ הגדול הראשון בתחום המטבעות הקריפטוגרפיים שהחל להיסחר בשוק המניות האמריקאי. המודל העסקי של החברה מבוסס על גביית עמלות כשיעור מגובה העסקה (96% מהכנסות החברה), שירותי תשלום באמצעות Coinbase Commerce וכרטיס ויזה.
על הפלטפורמה של קוינבייס 90 מטבעות שונים, אבל עיקר המסחר בה הוא בביטקוין. לפי דיווחי החברה ל־SEC (רשות ני״ע האמריקאית), 70% מכל העסקאות שעיבדה בשנתיים האחרונות היו של ביטקוין, לפיכך שווי השוק שלה מושפע מהותית מערך המטבע ובשנה האחרונה מדובר על חתיכת ערך. בשיאו, באפריל, נסחר הביטקוין לפי שער של 63 אלף דולר. בהתאם למגמה זו גם שווי קוינבייס טיפס במהירות מ־8 מיליארד דולר כשגייסה ב־2019, לכ־28 מיליארד דולר בדצמבר האחרון, עד לכניסתה למסחר באפריל תחת תג מחיר של כ־85 מיליארד דולר.
אולם בשבועיים האחרונים סבל הביטקוין מצניחה חופשית מצטברת של 40%, בין היתר בגלל הסדרות נוקשות מצד סין, ביקורת על ההשלכות האקולוגיות של המטבע והתבטאויות מצננות שוק של היזם אילון מאסק. מחיר מניית קוינבייס נפל גם הוא, סך הכל ב־28%, תוך שהחברה מוחקת עשרות מיליארדי דולרים משווייה. בקוינבייס לא שתקו, והחלו לפרסם בבלוג שלהם פוסטים שכותרתם “בדיקת עובדות” ובהם הם מפרקים, לכאורה, “מיתוסים” שפוגעים בתדמית השוק, בהם: “הביטקוין לא עומד בהלימה לאיכות סביבה בריאה”, “הביטקוין משתמש ביותר מדי אנרגיה” או “מטבעות קריפטוגרפיים מקשים על רשויות החוק לחקור פשעים”.
ארמסטורנג טווה את כל אלה לכדי נרטיב של מציאות חלופית, שבו חברת המיליארדים שלו היא הקורבן. “העצה הנפוצה שתשמעו מחברות יחסי ציבור היא לעבוד מאחורי הקלעים ולתקן מידע מוטעה”, כתב, “זה משול לקבלת מכות באופן קבוע מבריון״. הדוגמה שלו לקורבן שכזה? הרשת החברתית הגדולה בעולם. ״אם מסתכלים על חברות כמו פייסבוק, נגרם למותג שלהן נזק עצום כשהסיקור התקשורתי המסורתי עליהן הפך שלילי (אם כי נראה שהמדדים העסקיים שלהן אינם מושפעים)”, הוא כותב.
3. עיתון או ביטאון?
בנקודה אחת לפחות במניפסט הזה, ארמסטרונג צודק. בשנים האחרונות הצליחו מוצרים טכנולוגיים שונים להחליש את מעמדה של התקשורת. חלק מהשינויים מבורכים, כמו ריפוף המונופול על הידע ומתן במה לקולות שוליים ומושתקים. אך אי אפשר להתעלם מכך שמאחורי בניית הכלים המשבשים הללו, ורשתות חברתיות הן הדוגמה המובהקת ביותר, עומד אינטרס כלכלי. פייסבוק, טוויטר, יוטיוב ופלטפורמות אחרות פעלו במרץ כדי שהאלגוריתמים שלהן יהפכו למכונות משוכללות של שאיבת זמן, כדי שיוכלו לאסוף יותר נתונים אישיים על המשתמשים, לארוז אותם בחבילות של תובנות ולמכור למפרסמים.
היום ידוע גם כי התכנים שמייצרים את האינטראקציה המתמשכת והפורייה ביותר עבור הפלטפורמות אינם תמימים למראה. אלה כוללים לעתים תכופות תיאוריות קונספירציה או מידע שגוי, מסית ומתסיס. מגמה שהביאה חוקרים לכנות את העידן הנוכחי “קץ האמת”.
ארמסטרונג מתבונן בכאוס הזה ורוצה להצטרף לחגיגה. “כל חברת טכנולוגיה צריכה להפוך לחברת מדיה”, הוא טוען בכותרת המשנה של המניפסט שלו ומתעלם מהעובדה שלרשותן של חברות הענק עומדות כבר היום שלל פלטפורמות ממומנות לפרסומים מטעם, מבלוגים ועמודים ברשתות החברתיות ועד לקניית זמן פרסום. הוא צודק גם כשהוא טוען שהתקשורת אינה מושלמת, אך האם הפתרון הוא לאפשר לבעלי הממון וחברות הענק לקחת לידיהם את השליטה על המידע ולהפוך את החדשות למכונת תעמולה?
ארמסטרונג אינו הראשון לנקוט גישה זו. וילהלם השני, קיסר גרמניה, ביקש מאנשי חצרו להביא לו כל בוקר עיתון, שזור באותיות זהב, המאגד רק חדשות טובות. הביטאונים “על המשמר” ו”חרות” בישראל הוקמו על ידי תנועות פוליטיות ושווקו כגופי תקשורת מן המניין בשעה שתכליתם היתה להדהד לציבור את הנרטיב המועדף על המפלגה. דוגמאות עדכניות יותר כוללת את מייסד אמזון ג’ף בזוס, שהקים זרוע מדיה, ואת שלדון אדלסון, שהקים עיתון, שניהם במטרה לשרת את האינטרסים שלהם. אבל אולי ההשוואה המתאימה ביותר לרעיון של ארמסטרונג מגיעה דווקא מהספרות ומג’ורג’ אורוול, שהגה מנגנון מדיני משומן שכל תפקידו להמציא את האמת בכל פעם מחדש.
