הניו דיל של ביידן: יותר ממשלה, פחות שוק חופשי
הניו דיל של ביידן: יותר ממשלה, פחות שוק חופשי
הצעת התקציב שהגיש נשיא ארה"ב כוללת השקעת טריליוני דולרים בתשתיות, חינוך ורווחה. את הגירעון הצפוי, של 1.8 טריליון דולר, יכסו העלאות המס על חברות ועשירים. לישראל, שתרוויח מהמהלך, כדאי ללמוד איך בונים תקציב שוויוני
נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הגיש בסוף השבוע הצעה לתקציב פדרלי בהיקף חסר תקדים של 6.01 טריליון דולר עם יעדים ברורים: הגדלת התחרותיות של ארה"ב, הגדלת השוויון בין האמריקאים ותרומה לאיכות הסביבה.
במילים פשוטות, ביידן מבקש לשנות את הנוסחה: צמיחה כשלעצמה אינה מספקת — היא חייבת להיות מכלילה, ירוקה ושוויונית. זו הסיבה שההצעה כוללת הקצאה של מאות מיליארדים לבניית כבישים, רכבים חשמליים, פס רחב לכל האמריקאים, תוכניות לתעסוקה בסכומים אדירים, אך גם חינוך חינם לגיל הרך, חינוך חינם (מוגבל בשנים) גם באוניברסיטאות, הרחבת תוכניות הסיוע בקצבאות למשפחות חלשות, אך גם שיפור משמעותי בהטבות לאזרחים עובדים, לרבות ימי חופשה וימי מחלה.
הוא מבהיר באופן ברור איך הוא מתכוון לממן את זה, וכאן סלע המחלוקת: הכנסות המדינה צפויות להגיע ל־4.17 טריליון דולר וזאת באמצעות שלושה מהלכים הקשורים להעלאת מסים לשכבות החזקות יותר, ובעיקר לחברות. לפיכך הגירעון התקציבי יהיה חסר תקדים של כ־1.8 טריליון דולר וצפוי לרדת בהדרגה ל־1.6 טריליון דולר ואחר כך ל־1.3 טריליון דולר. את גירעון העתק הזה — כ־8% מהתמ"ג אמריקאי — ממשל ביידן מתכוון לממן באמצעות החוב שכבר הגיע ב־2020
לרמה חסרת תקדים של 128% תמ"ג. בכך מבקש ביידן לחתום "חוזה חדש" בין הממשל האמריקאי לבין העם האמריקאי, וזה לא פחות מה"ניו דיל" המקורי — תוכנית החילוץ של כלכלת ארה"ב שהוביל הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט אחרי המשבר הגדול של 1930.
יותר שאפתני מרוזוולט
למעשה, התוכנית של ביידן גדולה יותר. לפי חוקרים אמריקאים, הניו דיל של 1933 היה שווה ערך ל־653 מיליארד דולר במחירי 2009. כעת רק הפרק על השקעות באנרגיה ירוקה ובמאבק נגד משבר האקלים נאמד ב־800 מיליארד דולר.
המהלך הדרמטי של ביידן מבוסס היטב על נתונים: ארה"ב היא המדינה הכי אי־שוויונית במערב אחרי מקסיקו וצ'ילה –המדינות הכי מפגרות ב־OECD, ועם שיעורי העוני הגבוהים במערב (החל מהיום היא במקום השני בגלל כניסתה של קוסטה ריקה לארגון בסוף השבוע שחלף) — 17.8% מהאמריקאים נמצאים מתחת לקו העוני היחסי. אלו מספרים בלתי נסבלים עבור אומה שמקדשת ערכים של צדק, שוויון ודמוקרטיה.
ביידן מבקש יותר "ממשלה" ופחות "שוק חופשי" ולכן הוא מעלה את ההוצאה, אך גם מבקש להזניק את הכנסות המדינה ממסים ולא כפי שראינו בשנים האחרונות בתקופת הנשיא דונלד טראמפ, שהזניק את ההוצאה אך התעקש להוריד מסים (בדומה לעמיתיו בירושלים) והותיר את ארה"ב בראש רשימת המדינות המפותחות עם הגירעון המבני הגבוה ביותר ב־OECD (מעל 4% תמ"ג).
"פנטזיה סוציאליסטית"
זה לא מונע מהרפובליקנים לבקר בחריפות את התוכנית של ביידן ולכנותה "פנטזיה סוציאליסטית". לצדם כמה קבוצות לחץ — בעיקר מהמגזר העסקי — כבר החלו להתארגן כדי להתנגד להעלאות המסים שביידן מתכנן, ובמרכזן כוונתו להקפיץ את מס החברות מ־21% ל־28%. אך לא פחות חשוב, המהלך של העלאת מס החברות לחברות אמריקאיות שפועלות מחוץ לגבולות ארה"ב וזאת באמצעות מס גלובלי מינימלי שארה"ב מקדמת בימים אלו במהירות ויוריד את הכדאיות של הפעילות "אוף־שור", מעבר לים, של אותן חברות מטעמי מס.
כמו כן, ממשל ביידן מציע להעלות את מסי הכנסה לאמריקאים לעשירים אך הוא הבהיר כי מי שמרוויח עד 400 אלף דולר בשנה — לא ייפגע.
שני חסרונות של התוכנית כבר סומנו: הראשון שהסכנה שהיקפי הגירעון יתורגמו לחוב, ויחנקו את כלכלת ארה"ב, ויפגעו בהשקעות במשק — ולא ייתנו לו לצמוח בקצב הראוי. והשני, האינפלציה כמובן ומה שהיא עשויה לעולל בזמן שעדיין יש שיבושים קשים בהיצע והביקושים בשמים אחרי שנה של מגפה.
ביידן כבר הוציא, עוד לפני התקציב, 2 טריליון דולר בעקבות הצורך להילחם במגפה, דבר שעלול לדחוק את הבנק המרכזי ה"פד", לפינה ולאלץ אותו להעלות ריבית, מה שעלול לפגוע בתהליך התאוששות. ביידן, יחד עם ג'נט ילן, שרת האוצר ושותפה לדרך (שכיהנה בעבר כנשיאת ה"פד") הכינו את עצמם מראש. בנוגע לחוב, יילן כבר הסבירה כי היא מעדיפה להסתכל על החזרי החוב השנתיים ביחס לתוצר ולא על החוב הכולל. ובכן, עלויות הריבית נטו היו השנה 1.4% תמ"ג, נמוך משמעותית מ־2% תמ"ג הממוצע ב־50 השנים האחרונות. ושוב: ממשל ביידן הבהיר כי צמיחה שעומדת לבדה אינה חזות הכל, צמיחה כזאת חייבת להיות בת־קיימא, ירוקה, שווינית ובעיקר מכלילה (מגיעה לכולם) — ויש לזה גם מחיר.
אשר לאינפלציה, שרשמה באפריל האחרון את הזינוק החד ביותר שלה ב־12 השנים האחרונות מאז 2008 — 4.2% לעומת 2.1% במרץ 2021, יש לאנשי ביידן תשובה ברורה: זה זמני. כלומר, הגורמים הבסיסיים הקובעים את האינפלציה ארוכת הטווח לא השתנו ולכן בטווח הבינוני־ארוך — אחרי ההתפרצות הנוכחית — היא תחזור לרמות של יציבות מחירים סביב 2%. "האינפלציה שאנו רואים כעת אינה 'אנדמית' (מתפשטת), וצפויה לרדת עד סוף השנה. בכל זאת כל הגופים האחראים מנטרים אותה ויש להם הכלים לטפל בה", הסבירה ילן.
ישראל יכולה רק לקנא
ישראלים רבים שראו את הכותרות הדרמטיות על ההצעה לתקציב הפדרלי — ואין להקל ראש בניו דיל של ביידן — תוהים האם המהפכה שמבקש נשיא ארה"ב לחולל בכלכלה האמריקאית תשפיע על כלכלת ישראל. התשובה ידועה וחד־משמעית: היא תשפיע ולטובה. היצוא עומד על שיעור של 28% מהתוצר הישראלי, כלומר, כל שקל רביעי שמיוצר כאן — יוצא החוצה. יתרה מזו, ארה"ב היא הלקוחה העיקרית — בפער עצום — של הסחורה הישראלית כאשר 23% מיצוא הסחורות של ישראל מגיע אליה (יותר מ־13 מיליארד דולר ב־2020 בהשוואה ל־4.2 מיליארד דולר לסין, השוק השני).
אולם כלכלת ישראל מזמן נהפכה לכלכלת שירותים והנתונים עליה (הרבה יותר קשים להפקה) מדברים בעד עצמם: לפי נתוני למ"ס מעודכנים, יצוא שירותים עסקיים של ישראל לארה"ב היה ב־2019 17.9 מיליארד דולר, כ־85% מהם שירותי הייטק והם מהווים יותר מ-41% מסך יצוא השירותים העסקיים של ישראל לעולם כולו. אגב, ב־2018, הסכום הזה היה 14.9 מיליארד דולר, למרות משבר הקורונה, ההערכות הן כי המספרים האלו עלו ב־2020.
מדובר במכירות לארה"ב ביותר מ־30 מיליארד דולר, או יותר מ־105 מיליארד שקל. אלו היקפים אדירים של פעילות כלכלית־עסקית. לכן, כאשר הדוד מאמריקה מחליט להכניס לכלכלת ארה"ב זריקת עידוד של 6 טריליון דולר למשקי הבית, לממשלה ובעקיפין גם למגזר העסקי האמריקאי, כלכלת ישראל, לרבות הסקטור העסקי הישראלי, רק ירוויחו.
מקבלי החלטות הישראלים יכולים גם ללמוד לא מעט דברים מביידן וצוותו: אם הכוכבים יסתדרו וסוף סוף אזרחי ישראל יזכו לממשלה, שאפילו תעביר תקציב, כדאי להם ללמוד היטב איך מעצבים אסטרטגיה מאקרו־כלכלית, איך בונים תוכנית כלכלית "לפי הספר", מסודרת, הגיונית עם מספרים ברורים וגם: איך מנהלים כספי ציבור.
כדאי להם גם ללמוד מאמריקה קצת "מוסר": גם ממשלת ישראל חייבת לכוון את תקציבה העתידי לצמיחה בת־קיימא, מכלילה, שוויונית וירוקה, ששמה דגש על תשתיות, חינוך, תחרותיות ושוויון הזדמנויות.
