טייוואן וסינגפור, אלופות המאבק בנגיף, מתמודדות עם גל תחלואה
טייוואן וסינגפור, אלופות המאבק בנגיף, מתמודדות עם גל תחלואה
מדינות האי האסייתיות נחשבו לסיפורי הצלחה גדולים במאבק בקורונה, אך חוות עכשיו תחלואה מפתיעה שמובילה להטלת מגבלות חמורות. בטייוואן הסתמכו מדי על הגבולות הסגורים, בעוד הסחר הפתוח בסינגפור הפך את נמל התעופה למדגרה
טייוואן וסינגפור הוגדרו כשניים מסיפורי ההצלחה הגדולים ביותר במאבק בקורונה — מדינות שלא חוו ולו מקרה תחלואה אחד במשך חודשים ארוכים, או מספר מקרים חד־ספרתי מאז תחילת השנה. עם זאת, דווקא החודש, בשעה שגוברים סימני החזרה לחיים בארצות הברית ובאירופה - החלה בשתי המדינות הידרדרות פתאומית ותלולה בתחלואה: בטייוואן נרשמו 1,200 מקרים של הדבקת קורונה מקומית, ובסינגפור נרשמו 248 מקרים בשבוע האחרון לבדו.
בקנה מידה גלובלי, מספרים אלה עשויים להיראות זעומים, אך דווקא בשתי המדינות הללו, אלופות המאבק בקורונה, נתונים אלה דרמטיים ולא היו מתקבלים על הדעת אך לפני חודשים. עכשיו נאלצות השתיים להטיל סדרה של מגבלות חמורות כמו סגירת בתי ספר, מסעדות שפועלות במתכונת של משלוחים בלבד, הגבלת מספר הנוכחים במפגשים חברתיים וקריאות להישאר ככל האפשר בבתים ולעטות מסכות בחוץ. אז מה בדיוק השתבש?
טייוואן היתה מהראשונות בעולם שאסרו ביקורי זרים מיד לאחר שסין דיווחה על הופעת הנגיף, ומגבלות הגבול שהטילה עדיין נאכפות. במשך יותר משנה חיו הטייוואנים חיי שגרה נטולי קורונה, כשבכל תקופת המגפה נרשמו במדינה רק 1,290 מקרי תחלואה ו־15 מקרי מוות בלבד. בראיון ל"כלכליסט" בנובמבר 2020 הסביר מי שכיהן כפרויקטור הקורונה של טייוואן, האפידמיולוג וסגן נשיאת המדינה לשעבר, פרופ' צ'ן צ'יין־ג'ן, כי הצלחת המודל הטייוואני מתבססת על תגובה מהירה והתארגנות מוקדמת. הוא הציג את תוכנית הפעולה שקידם, ואשר שילבה יחד עם הפיקוח ההדוק על הגבולות גם מעקב משוכלל אחר כל מאומת; הטלת בידוד של 14 יום על כל מי שהיה בקשר קרוב עם חולה; ומדיניות הסברה ואכיפה שתבטיח את ציות האוכלוסייה.
עם זאת, כתבת הבי.בי.סי מדווחת שלאחר ההצלחה הגדולה החלה להירשם שאננות באוכלוסייה, וכך גם בקרב מקבלי ההחלטות של מדינת האי. בתי חולים הפסיקו את בדיקות הקורונה הדקדקניות שלהם, אפילו במקרים שהגיעו חולים עם חום. באמצע פברואר נעשו רק 0.57 בדיקות קורונה לכל אלף איש. לשם השוואה, באותה תקופה נעשו בסינגפור 6.21 בדיקות, ובבריטניה 8.68 לכל אלף איש.
פרופ' לין הסיין־הו, אפידמיולוג מהאוניברסיטה הלאומית של טייוואן, אמר לבי.בי.סי כי אף שהיו אנשים שהופיעו אצלם סימפטומים של הנגיף, האמונה הרווחת היתה שהסיכוי להידבק הוא אפסי וכי הקורונה אינה באמת יכולה לפרוץ את גבולותיה ההדוקים של טייוואן. "רופאים לא התייחסו לכך ברצינות, בתי חולים לא היו דרוכים מספיק, ולא בוצעו מספיק מעקבים. היתה תחושה כללית של שאננות", אמר. עמיתו, פרופ' דניאל פו־צ'אנג טסאי, אמר ל"ניו יורק טיימס" כי אנשים החלו להשאיר את המסכות בבית והתעלמו מדרישת הריחוק החברתי.
השאננות הביאה לכך שטייוואן מיתנה את המגבלות שלה ואיפשרה לטייסים שלא חוסנו להפחית את ימי הבידוד מ־14 לחמישה ימים, ואז לשלושה ימים בלבד. זמן קצר לאחר מכן נחשפו מקרי קורונה בקרב כמה טייסי צ'יינה איירליינס ששהו במלון ליד שדה התעופה של טייוואן. מאוחר יותר התברר שרבים מטייסים אלה נדבקו בגרסה הבריטית של הנגיף.
נגיף בבתי תה
משם התפשט הנגיף לכלל האוכלוסייה, כשעל פי המעקבים הוא עשה את דרכו לבתי התה של אזור ונהואה בטאיפיי המאכלס מועדוני סקס. "אנשים שתו ושרו במקומות הסגורים הללו", העיד לין, "ובתוך האווירה ההוללת באו במגעים קרובים".
צ'ן מוסיף כי העובדה שרבים מהנדבקים בבתי התה הסתירו את עובדת ביקורם במקומות אלה הקשתה עוד יותר על המעקבים אחר שרשראות ההדבקה. "הנה תזכורת לכך שמספיק שבודדים יפרו את החוקים כדי להוביל לתחלואה", אמר. אולם הוא לא הסתפק בהאשמת האוכלוסייה והפנה אצבע מאשימה לרשויות שלא השכילו לעקוב אחר תעשיית הבידור למבוגרים ביפן, וללמוד ממה שקרה שם: תעשייה זו הפכה בשלב מסוים מוקד הדבקה ובתי העסק נדרשו להיסגר. "לא למדנו את הלקח", אמר.
ומה קרה בסינגפור, 3,000 ק"מ דרומה משם? המגבלות בעיר־מדינה הזעירה נשארו בעיקרן מחמירות למרות מספר מקרי התחלואה הנמוך. התכנסויות ציבוריות הוגבלו לשמונה אנשים בלבד ומועדונים לא הורשו להיפתח. בכל תקופת המגפה נרשמו במדינה כמעט 62 אלף מקרי קורונה, רק 32 בני אדם מתו ממנה.
עם זאת גם בסינגפור נמצאו פרצות וכשלים, ובסוף מאי הפך נמל התעופה צ'אנגי, שמתהדר במרכז קניות פופולרי, למדגרת הקורונה הגדולה במדינה. הרשויות גילו כי כמה עובדי שדה התעופה, שעבדו באזור שקיבל מטיילים ממדינות בסיכון גבוה, נדבקו בנגיף. חלקם המשיכו מאוחר יותר לאכול במסעדות הציבוריות ולהסתובב באזורים אחרים של שדה התעופה שפתוחים לקהל הרחב והפיצו את הנגיף. רבים מהחולים נדבקו במוטציה ההודית של הנגיף.
בעקבות זאת נאלצה עכשיו סינגפור לנקוט צעדים דרסטיים ולסגור את מסופי הנוסעים שלה. היא גם הודיעה שתפריד בין טיסות ונוסעים מאזורים בסיכון גבוה לבין אלה המגיעים ממקומות בסיכון נמוך יותר. מפגשים חברתיים הוגבלו לשני אנשים בלבד.
"פייננשל טיימס" דיווח כי סינגפור הטילה הגבלות על כניסת עובדים זרים, המהווים כחמישית מאוכלוסיית המדינה בת 5.7 מיליון האיש. העיתון מעריך כי תלותה של סינגפור בכוח העבודה הזר וההגבלות החדשות שהטילה עלולות לפגוע בתעשייה הימית, החיונית להמשך שגשוגו של מרכז הסחר העולמי שלה. כמו כן נמסר כי התוכנית להקים בועת נסיעות בין שתי "האחיות הפיננסיות", סינגפור והונג קונג, תידחה לנוכח מצב התחלואה.
השפעת מאפייני תרבות
תסכול הסינגפורים בא לידי ביטוי ברשתות, שם נטען שהצעדים שננקטים עכשיו באו באיחור וכי אזהרות על הפרצות בשדה התעופה נשמעו לפני שאירעו ההדבקות. התסכול גבוה במיוחד מאחר שהאוכלוסייה הסינגפורית נחשבת לאחת הממושמעות ביותר והציות להנחיות הרשויות היה גבוה מאוד. אולם דיקן בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה הלאומית של סינגפור, פרופ' תיאו ייק־יינג, אומר שחדירתה של המוטציה ההודית של הנגיף היתה צפויה. הוא אינו תולה זאת בכשלים אלא במאפיינים הפוליטיים־תרבותיים של מדינת האי. "אני מבין את תסכול התושבים כאן", אמר לבי.בי.סי, "אלא שסינגפור אינה סין שיכולה לסגור את גבולותיה באופן מוחלט. היוקרה שלנו כמדינה והצלחת הכלכלה שלנו קשורות להיותנו מרכז סחר פתוח".
כעת, עם העלייה בתחלואה, טייוואן וסינגפור צריכות להתמודד עם בעיה מטרידה והיא רמת התחסנות האוכלוסייה. כשנראה היה שטייוואן נמצאת במצב טוב, רבים העדיפו לא להתחסן, בין היתר מחשש מפני תופעות הלוואי של החיסון של אסטרהזניקה — החיסון העיקרי שנמצא במאגרי המדינה. העלייה הנוכחית במקרי הקורונה מובילה עכשיו לנהירה של טייוואנים לחיסון אלא שעכשיו אין במדינה מספיק חיסונים: על פי דיווח של "הניו יורק טיימס", עד כה חוסן רק כ־1% מ־24 מיליון התושבים.
"ניסינו לרכוש חיסונים מחברות בינלאומיות אך לא קיבלנו הרבה. הדרך היחידה שלנו לקיים אספקה מספקת היא לייצר את החיסון בעצמנו", אמר צ'ן. ואמנם טייוואן עובדת על ייצור שני חיסונים מקומיים שעשויים להיות מוכנים בסוף יולי.
בסינגפור המצב דומה: כשליש מהאוכלוסייה אמנם קיבל לפחות מנה אחת של חיסון, שיעור ההתחסנות הגבוה ביותר בדרום-מזרח אסיה, אך המדינה תלויה ביצרניות הגדולות, ולכן גם היא נקלעה לפיגור בהתחסנות ופועלת לקדם ייצור עצמאי.
