האף יוצא הדופן של ג'ורג' סורוס

מזג אוויר סגרירי קיבל את פניו של ג'ורג' סורוס כשהגיע, בראשית הקיץ האחרון, לשאת דברים בעיר המחוז הסינית חאנגג'ואו. סורוס הגיע לעיר בת 7 מיליון התושבים במסגרת אחת מנסיעותיו התכופות ברחבי העולם, שבמהלכן מקפיד המיליארדר בן ה־79 להיפגש עם אנשי עסקים מקומיים. את הרצאתו נשא סורוס בפני קהל גדול, שהמתין במרכז כנסים מקומי בקוצר רוח למוצא פיו של מי שנחשב עבור רבים, בסין ומחוצה לה, גורו השקעות.

ההתרגשות הרבה שאחזה בעיר המחוז הסינית לא פסחה על העיתונות המקומית. למחרת הקדישו עיתוני חאנגג'ואו מקום נכבד לסיקור ביקורו של האורח המפורסם. כתב עיתון "החאנגג'ואו דיילי" בחר לפתוח את הידיעה על הרצאתו של סורוס באופן הבא: "במזג אוויר ערפילי וגשום המתינו רבים בחוץ לפני תחילת ההרצאה. הם המתינו שהאיש הזקן יגיע כדי שיוכלו סוף סוף להתבונן באותו אף יהודי מפורסם, ולנסות ולהבין את אורח החשיבה הערמומי העומד מאחורי הצלחתו של 'מלך הפיננסים'".

לא ברור אם כתבי ועורכי "הדיילי" היו מודעים לכך שעולם דימויים הכולל "אף יהודי גדול" ו"חשיבה ערמומית" המלווה בהצלחה פיננסית יוצאת דופן - נראה כלקוח היישר מהפרוטוקולים של זקני ציון. הפרסום הזה הציב, ולא בפעם הראשונה, את יהדותו של המיליארדר הקשיש בחזית דימויו הציבורי, בשעה שסורוס נחשב אדם שליהדות אין כלל חלק בחייו.

סורוס הוא איש של סתירות, ונראה שהמיליארדר נהנה "לרקד" בין כמה זהויות הנראות כמנוגדות זו לזו. הונו האישי נאמד על ידי "פורבס" ב־11 מיליארד דולר, אך לאורך כל חייו הובילו אותו עקרונותיו הפילוסופיים. הוא מגן על דמוקרטיות בראשית דרכן, אך לא היסס לתקוף כלכלות של מדינות שלמות (ראש ממשלת מלזיה לשעבר, למשל, האשים את סורוס אישית במשבר הכלכלי שפקד את המדינה האסייתית בעשור הקודם). הוא יהודי שחווה את אימי המשטר הנאצי, אך אינו רואה את עצמו כחלק מהעם היהודי. מבקר חריף של מדיניותן של ישראל וארה"ב, שלא נרתע מלהשקיע בראשונה ולבלות את כל חייו כאדם בוגר בשנייה.

ג'ורג' סורוס. איש של סתירות צילום: אי פי אי

"החברה הפתוחה" מעל לכל

בכינוס הפורום הכלכלי העולמי (WEF) בשנת 2002 היה סורוס נחרץ. "אני חושש לבקר בישראל", אמר לעיתונאים ישראלים שתהו אם בכוונתו לבקר בארץ. על אף שורה של השקעות שביצע בחברות מקומיות כגון אינדיגו (שנמכרה מאוחר יותר לענקית המחשבים HP) ואלרוב, ככל הידוע סורוס ביקר פה פעמיים בלבד - ב־1979 וב־1994.

משפחות הון יהודיות רבות, בהן רוטשילד, אריסון וספרא, נהגו להעביר מאז קום המדינה, ובחלק מהמקרים אף קודם לכך, תרומות נכבדות לארגוני צדקה וסיוע מקומיים, אולם סורוס, שלפי הערכות מחלק מדי שנה כ־500 מיליון דולר לצדקה, ככל הידוע אינו תורם כלל לישראל. "מוצאי היהודי מעולם לא בא לידי ביטוי בנאמנות שבטית", הסביר בעבר את הימנעותו מתרומות לישראל, "אני גאה ביכולתי להביט מהצד ולגבש לעצמי תפיסת עולם נפרדת". סורוס אף צוטט כמי שאמר לכתבת מגזין "הניו יורקר" שהוא אינו מתכחש לזכותם של היהודים לבית לאומי - אולם הוא "אינו רוצה להיות חלק ממנו".

סורוס נולד בהונגריה ב־1930 בשם ג'ורג' שוורץ, והחל לגבש את תפיסת עולמו יוצאת הדופן עוד בהיותו נער צעיר. את הכיבוש הנאצי הצליח הנער היהודי לשרוד לאחר שהתחזה לבן סנדקות נוצרי של פקיד בממשלה ההונגרית, שהיה מקורב לאביו של סורוס. ב־1947 הצליח ג'ורג' בן ה־17 לחמוק מהונגריה, שהיתה נתונה אז תחת כיבוש סובייטי, ועזב אותה לטובת לונדון. ההימלטות מהונגריה התבצעה בעזרת מסמכים מזויפים שהשיג האב, שאף שינה את שמה של המשפחה ל"סורוס" ("ימריא" באספרנטו). לימים סיפר סורוס הבן כי החיים תחת משטרי האימה של הנאצים והסובייטים השפיעו עליו רבות ותרמו לעיצוב דעותיו. בבירת הממלכה הבריטית נפתח דף חדש ומשמעותי בחייו של סורוס.

ההשקעות של סורוס התיק השווה מיליארדים בסוף 200 לא החזיק ג'ורג' סורוס במניות. הוא נפטר ממניות הקמעונאות שלו ומשהחל השוק להתאושש הוא התמקד במניות הנפט שהם לוי לכתבה המלאה 

עם הגיעו ללונדון נאלץ הנער לעבוד כמלצר וסבל בתחנת רכבת כדי להתקיים. במקביל החל ללמוד כלכלה ב־London School of Economics היוקרתי, ובו התוודע לראשונה לרעיונותיו של הפילוסוף האנגלו־אוסטרי קארל פופר. בהשפעתו של פופר אימץ לעצמו ההונגרי הצעיר את העיקרון המלווה אותו בכל מעשיו: תפיסת "החברה הפתוחה", המתבססת על דיון רציונלי וזונחת רעיונות שווא לטובת תפיסות קונקרטיות. זוהי חברה נטולת "אמת מוחלטת" אחת ויחידה, הנשענת על חופש הביטוי והמחשבה ועל השמירה על זכויות הפרט.

במהלך שהותו בלונדון נהג סורוס לנסות ולהפיץ את התפיסות הללו בקרב הציבור הרחב בדרשות שנשא בפינת הנואמים המפורסמת של הייד פארק. הצלחתו, עם זאת, היתה מוגבלת למדי. העוברים והשבים נטו להתעלם מהסטודנט הנלהב, ולו בשל כך שהתעקש לנאום באספרנטו.

מאז שנות השבעים, בהן החל לצבור את הונו, פעל סורוס רבות כדי לקדם את עקרונות "החברה הפתוחה" בעולם. הוא מעולם, כך נדמה, לא נרתע מלהתערב באופן בולט לטובת מגזרים שנתפסו בעיניו כמי שנרמסו תחת גלגלי מנגנון המגביל את חירות הדיון והמחשבה שלהם הטיף. לדוגמה, סורוס מימן את לימודיהם של סטודנטים שחורים בדרום אפריקה כשהיתה נתונה תחת משטר האפרטהייד של המיעוט הלבן. הוא העביר מאות אלפי דולרים מהונו האישי לתנועת "סולידריות" בפולין שהפכה למבשרת הדמוקרטיה במזרח אירופה, ובשנות התשעים אף היה מעורב בשורה של יוזמות שנועדו לבצר את מעמדם של מוסדות השלטון הדמוקרטי ברוסיה, אוקראינה וכמה רפובליקות סובייטיות נוספות לשעבר. בשני העשורים האחרונים סורוס מרכז פעילות זו באמצעות קרן Open Society שאותה הקים.

מי אחראי לאנטישמיות

אין זה מפתיע שאת שורשי ביקורתו הנוקבת של סורוס על ישראל ניתן למצוא באיום לכאורה הטמון במדיניותה על "החברה הפתוחה", אך סורוס תמיד נמנע מלהצמיד ביקורת זו להקשרה הרחב. בביקורות שמתח על ישראל התמקד סורוס פעם אחר פעם במדיניות של ממשלות ספציפיות.

ב־2003 חרג סורוס ממנהגו שלא להיות מקושר עם העם היהודי, ונשא דברים בכנס של ארגונים יהודיים בניו יורק. החלטתו של סורוס ליטול חלק בכנס הפתיעה רבים, אך דבריו הצליחו להמם עוד יותר. "האנטישמיות באירופה גואה. המדיניות שבה נוקטים הנשיא בוש וראש הממשלה שרון תורמות לכך", טען סורוס, והוסיף כי שינוי המדיניות של ישראל וארה"ב יוביל להפחתת מידת האנטישמיות. בתום ההרצאה ניסה מייקל שטיינהרט, איל נדל"ן יהודי שארגן את הגעתו של סורוס לכנס, לנסות ולהסביר - לא בהצלחה יתרה - כי "ג'ורג' סורוס אינו סבור כי היהודים שנואים יותר מכפי שמגיע להם".

במאמר שפרסם ב־2007 טען סורוס כי תמיכתה של ארה"ב בישראל, ובמיוחד סירובה של ישראל להכיר בתנועת החמאס, מהוות "מכשול לשלום". את סירובה של ישראל להכיר בניצחון החמאס בבחירות כינה סורוס "טעות", שלדבריו נבעה, בין היתר, מתוכנית ההתנתקות שהביאה ל"מבוי סתום". בהמשך כינה סורוס את מהלכיה של ישראל במלחמת לבנון השנייה "לא פרופורציונליים". לטענת המיליארדר, ישראל אינה מעוניינת בפתרון פוליטי לסכסוך אלא בהסלמה צבאית, שתוצאותיה המעשיות הן אובדן חיים של כעשרה פלסטינים על כל הרוג ישראלי. מדיניות זו הביאה לכך שלדבריו "לעצם קיומה של ישראל נשקפת הסכנה הגדולה ביותר מיום הקמתה". ואולם, לא נעימה ככל שתהיה לאוזניים ישראליות, נדמה שהביקורת שמתח סורוס אינה שונה בהרבה מביקורות המגיעות השכם והערב מכיוונם של ארגונים בינלאומיים וממשלות ברחבי העולם.

למרות היותו ניצול שואה, סורוס עצמו אינו זר להאשמות בדבר נאציזם. מאמר דעה שפורסם במגזין הפוליטי "The New Republic" טען כי סורוס היה "בורג צעיר במכונה ההיטלרית". המאמר נכתב על ידי העורך הראשי של המגזין דאז, מרטין פרץ. בביוגרפיה של סורוס אכן מתואר כיצד ב־1944 נאלץ לעבוד כמה ימים כנער שליח עבור השלטון הנאצי בהונגריה הכבושה. בראיון שנערך עמו ב־1998 בתוכנית התחקירים המפורסמת "60 דקות" הוא אף הודה כי במהלך אותה תקופה סייע בעקיפין בהחרמת רכוש יהודי.

בהמשך נשאל המיליארדר האם חש רגשות אשם על מעשיו. "לא", היתה התשובה, אשר מאז ועד היום מהווה כלי שרת בידי הללו הששים לטעון כי סורוס אכן היה משתף פעולה של המשטר הנאצי. עם זאת, באותו ראיון ניסה סורוס להסביר שמנקודת מבטו של ילד בן 14 קשה לעתים להבין את משמעותן האמיתית של ההתרחשויות - קשות ככל שיהיו.

היעדר רגשי האשם, והצהרתו השנויה במחלוקת שלפיה "1944 היתה השנה המאושרת בחיי" (סורוס התכוון לכך שזוהי השנה שעיצבה את אופיו כאדם, אף שבאותה שנה נשלחו מרבית יהודי הונגריה להשמדה) מעידים על היחס המורכב שפיתח עם השנים היהודי הקשיש כלפי מוצאו. עם זאת, את הטענות המושמעות כלפיו כי הוא אנטישמי, או שונא ישראל, דוחה סורוס בתוקף. "אינני ציוני או יהודי מאמין. אני רוחש כבוד רב ליהודים ויש בי דאגה רבה לקיומה של מדינת ישראל", כתב במאמרו מ־2007. "אני לא מאמין במיתוסים המופצים על ידי שונאי ישראל ואיני מאשים יהודים באנטישמיות. האנטישמיות היתה קיימת עוד לפני היווסדה של מדינת ישראל. מדיניותה של ישראל, כמו גם אלו המביעים עליה ביקורת, אינה אחראית לאנטישמיות".

זהירות, לא להסתבך עם AIPAC

ג'ורג' בוש צילום: בלומברג

בשנים האחרונות מיקד המיליארדר את עיקר מרצו, כמו גם מיליוני דולרים מהונו האישי, להתרעה מפני מה שנחשב בעיניו הסכנה הגדולה ביותר לארה"ב ומסורתה הדמוקרטית האיתנה: הנשיא ג'ורג' וו. בוש ומדיניותו. "המטרה הגדולה ביותר של חיי כעת היא לסלק את ג'ורג' בוש מהבית הלבן", אמר בישירות אופיינית לפני בחירות 2004. שמרנותו של הנשיא הטקסני, אמונתו הדתית וסירובו ללמוד מטעויות מנוגדים לתפיסתו של סורוס, שלפיה ביקורת עצמית והטלת ספק הן חזות הכל.

על פי הערכות, סורוס תרם יותר מ־23 מיליון דולר לארגונים שונים המזוהים עם המפלגה הדמוקרטית. כה גדולה היתה סלידתו מהנשיא הרפובליקני, עד שלא היסס להשוות את המתחולל בארה"ב של בוש לגרמניה של אדולף היטלר. "אמריקה צריכה לעקוב אחר המדיניות שיישמה בגרמניה (לאחר המלחמה). עלינו לעבור תהליך של דה־נאציפיקציה", אמר במהלך כינוס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס בתחילת 2007.

זו לא היתה הפעם הראשונה שסורוס בחר להשוות בין התנהלותו של בוש למשטר הנאצי: בראיון שהעניק ל"וושינגטון פוסט" טען כי דבריו של הנשיא בוש בנוגע למלחמה בטרור ("אתם איתנו או נגדנו") הזכירו לו סיסמאות שהיו מקובלות בגרמניה הנאצית. דברים דומים השמיע בעת נאום ב־2006, כאשר הזהיר מפני הדמיון בין מדיניות הממשל האמריקאי למשטר הנאצי והקומוניסטי. למגזין "הניו־יורקר" אמר המיליארדר כי חלק מדבריו של שר המשפטים אז, ג'ון אשקרופט, הזכירו לו את מכונת התעמולה של גרמניה הנאצית.

לא חלף זמן רב מההתבטאויות החריפות על דה־נאציפיקציה, ובמפלגה הדמוקרטית נאלצו להביע לראשונה הסתייגות מסורוס, האיש שכונה ב"וול סטריט ג'ורנל" "מוקד הכוח החשוב ביותר במפלגה הדמוקרטית פרט למועמד לנשיאות". זה קרה לאחר שסורוס תקף בחריפות רבה את מוקדי הכוח של ישראל בוושינגטון, ובראשם הלובי הפרו־ישראלי AIPAC.

במאמר שהתפרסם באפריל 2007 במגזין "New York Review of Books" טען המיליארדר היהודי הקשיש כי הביקורת על מעשיה של ישראל מושתקת הודות ל"השפעה הניכרת ורחבת הידיים" של הלובי הפרו־ישראלי על שתי המפלגות הגדולות בארה"ב. "אלו המנסים להתנגד לכך מסכנים את הקריירה שלהם עקב ההשפעה שיש לארגון על גיוס כספי תרומות", כתב סורוס. אולם לא רק פוליטיקאים ש"סרחו" נפגעו מעוצמתו של AIPAC: לטענת סורוס הצליח הארגון להביא לצמצום תקציבי המחקר של אקדמאים וארגוני מחקר אשר העזו לחרוג מהקו הרשמי. "אלו המנסים לחשוף את מידת השפעתו של AIPAC יתמודדו עם זעמו", כתב. נאמן כתמיד לרעיון "החברה הפתוחה", סורוס הוסיף כי "איני יכול להחריש שעה שהלובי הפרו־ישראלי נותר בין אחרוני המעוזים של תפיסת עולם מקובעת".

למרות שסורוס היה בין תומכיו הראשונים של ברק אובמה - כבר בשנת 2004 ארגן עבורו המיליארדר אירוע התרמה, כאשר אובמה התמודד על מקום בקונגרס מטעם מדינת אילינוי - מטה אובמה מיהר לפרסם בתגובה הודעה שבה נאמר כי "מר סורוס זכאי להביע את עמדותיו, אך סנאטור אובמה חולק עליו וסובר כי זכותה של ישראל לדרוש מחמאס לעמוד בכמה תנאים", וכי "AIPAC הוא גורם אחד מני רבים התומך בעמדה זו".

ברק אובמה צילום: בלומברג

האיש שאובמה מקשיב לו

בינואר השנה פינה ג'ורג' בוש הבן סוף סוף את מקומו בבית הלבן, תוך שהוא לקוח עמו את האידאולוגיה הניאו־שמרנית שאפיינה את כהונתו. על אף הרקע השונה בתכלית שממנו הגיעו סורוס ואובמה, עצם נסיקתם למעמד שבו לכל מילה שיאמרו עשויה להיות השפעה מכרעת על שווקים פיננסיים או מציאות פוליטית הפכה את השניים, במובן מסוים, שותפי גורל. שותפות זו הפכה בולטת אף יותר על רקע המערבולת שאליה נקלעה בשנה האחרונה הכלכלה העולמית והצורך של הבית הלבן בעזרתם של מומחים מהשורה הראשונה בניסיון למתן את השלכות המשבר.

"כל מה שרציתי בצעירותי הוא שאנשים יקשיבו לרעיונותיי", הודה בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל", "כיום, לראשונה בחיי אני יודע בוודאות שמקבלי ההחלטות בוושינגטון מקשיבים לי. ניתן לומר כי מדובר באחת הפסגות של מסלול חיי. הבחירות בארה"ב, המשבר הכלכלי, תיאוריית הרפלקסיביות... זו תקופה נמרצת במיוחד".

לא במקרה כלל סורוס את "תיאוריית הרפלקסיביות" במסגרת מה שהגדיר כאחד השיאים של חייו. אחרי הכל, את הונו הוא חייב במידה רבה לאותם רעיונות של חשיבה מופשטת שליקט בצעירותו בלונדון, ופיתח מאוחר יותר לתיאוריה שעמדה בבסיס תפיסת עולמו כמשקיע. תיאוריית הרפלקסיביות, שפיתח סורוס כשעבד כאנליסט בוול סטריט מיד לאחר שעבר לארצות הברית ב־1956, מגדירה את האופן שבו נטיות לב של משקיעים משפיעות על השווקים. סורוס סבר, בניגוד לדעה המקובלת, כי משקיעים בשוק ההון פועלים על פי דחפים ורגשות שאינם עולים בהכרח בקנה אחד עם שיקולים רציונליים. על בסיס זה היה סורוס משוכנע כי ניתן לאתר בשווקים עיוותים מבניים ובועות פיננסיות העומדות לפקוע.

במהלך השנים הפך סורוס לפנומן באיתור הזדמנויות השקעה, אשר אינו חושש מליטול סיכונים ולפעול באגרסיביות רבה ברגע שסימן לעצמו יעד. רק ב־1973, כאשר יצא לדרך עצמאית עם הקמתה של קרן קוואנטום, אחת מקרנת הגידור הראשונות בוול סטריט, הוא החל לגרוף רווחים משמעותיים. אחת ההזדמנויות הללו הפכה אותו למי ש"שבר את הבנק המרכזי" של בריטניה, לאחר שב־1992 גרף 1.1 מיליארד דולר בעקבות הימור מוצלח על ירידה בערך הליש"ט. הירידה אילצה את נגיד הבנק המרכזי של בריטניה אז, נורמן למונט, להתערב במסחר בליש"ט, בפעם האחרונה עד כה.

בראשית 2007 זיהה סורוס הזדמנות נוספת לגרוף רווח. בועת הנדל"ן בארצות הברית היתה אז בשיאה, ודרבנה את הבנקים להציף את השווקים באשראי זול. סורוס, שכבר לא היה מעורב באופן מלא בניהול הקרן שהקים, הבין היטב את גודלו הפוטנציאלי של המשבר - והחליט ליטול בחזרה את השליטה המלאה בקרן. "המצב חמור כיום יותר מכפי שהיה בכל מיתון אחר מאז תום מלחמת העולם השנייה", טען. הוא התאים את אסטרטגיית ההשקעות שלה לתנאי השוק ככל שהלכה הבועה והתפתחה, ובסיום אותה שנה הציגה קוואנטום תשואה של 32% על השקעותיה, אשר הסבה לסורוס עצמו רווח של 2.9 מיליארד דולר.

כיום מתגורר המילארדר בפנטהאוס בשדרה החמישית בניו יורק, לאחר שחמשת ילדיו בגרו ועזבו את הבית והוא התגרש בפעם השנייה. בנוסף לדירה במנהטן, הוא מחזיק בשני בתים במדינת ניו יורק ובבית בשכונת קנזינגטון היוקרתית בלונדון.

אויב המין האנושי ויהודי אכול שנאה

אם הנשיא אובמה אכן מטה אוזן קשבת לפטרונו לשעבר ואם לאו, הקשר בין השניים הוציא משלוותו את הממסד השמרני בארה"ב. האשמות שלפיהן בוחש סורוס מאחורי הקלעים של הבית הלבן נהפכו לנפוצות באתרי אינטרנט של ארגונים שונים, החוששים מהשינוי שעשוי לחולל "השמאל הליברלי" באופייה ומהותה של האומה האמריקאית. "סורוס, ששיתף פעולה עם הנאצים, מייעץ לאובמה", עולה לעתים הקריאה בקרב חברים בקבוצות שוליים סהרוריות הנוטות להצמיד תיאוריות קונספירציה לכל המתרחש.

איומים והאשמות שווא אינם זרים לסורוס. בעקבות מסע הצלב שניהל נגד בוש הודה המיליארדר הקשיש כי קיבל כמה איומים על חייו ונאלץ בשל כך לתגבר את השמירה סביבו. העיתונאי והסופר השמרן ריצ'רד פו, למשל, טען כי סורוס מנסה להשיג באמצעות הפילנתרופיה "השפעה גלובלית". לדברי פו, סורוס הוא "יהודי הסובל משנאה עצמית" שמנסה להשתלט על המפלגה הדמוקרטית ולהושיב בבית הלבן "נשיא מטעמו, כדי לתת לו הוראות מאחורי הקלעים".

גם במישור הבינלאומי קמו לסורוס מתנגדים. עיתונים לאומנים ברוסיה כינו את סורוס, על אף סכומי הכסף האדירים שתרם למוסדות פרו־דמוקרטיים במדינה, "מרגל" ו"אויב המין האנושי". בגאורגיה, שגם לה תרם המיליארדר לא מעט, הוקמה ב־2005 תנועת "אנטי סורוס", במטרה לבלום את "התפשטות רעיונותיו" במדינה מאחר שהם "מסכנים את האומה הגאורגית". ראש התנועה נעצרה לא מזמן בנסיבות עלומות.

"אני יודע שדעותי מעמידות אותי במחלוקת עם הציבור הרחב", הודה סורוס בפני "הניו־יורקר", "אבל אני לא מודאג. אני זקן! אין לי הרבה מה להפסיד".