ענקיות הרכב בארה"ב יהמרו על הקלף הירוק של ביידן

יצרנית כלי הרכב דודג' קיימה בחודש אוגוסט אירוע השקה וירטואלי שבו חשפה את הראם TRX. מאחורי השם הקרבי ניצב הטנדר הלא הגיוני ביותר שייצרה אי־פעם. בלבו של הראם TRX פועם מנוע בנזין בעל שמונה בוכנות בנפח 6.2 ליטרים שמפיק כ־700 כוחות סוס, מספיק כדי לשגר אותו למהירות מטורפת בתוך שניות ספורות, וכל זה בשטח. על דיונות, על סלעים — על כל מה שאינו כביש.

הבחירה של דודג' בשם TRX אינה מקרית. מדובר בטי־רקס, שנהג לטרוף דינוזאורים אחרים, בעיקר את הרפטור, דינוזאור מהיר במיוחד שהעניק את שמו לטנדר של פורד, שמשווק גם הוא בארה"ב. בדומה ל־TRX, גם הרפטור מיועד לטרוף דיונות ודלק. לפני שנים ספורות, בעידן הנשיא ברק אובמה, הצגתו של דגם חדש המצויד במנוע שמסוגל לפעור חור בשכבת האוזון בלחיצת דוושה, היתה כנראה מוצנעת והופכת לאירוע קטן במיוחד למביני עניין. אבל עידן דונלד טראמפ נחשב לעידן הזהב של תעשיית הרכב האמריקאית ועם זאת, גם לעידן הסיוט שלה. כעת, כשטראמפ עשוי להפסיד ליריבו הדמוקרטי ג'ו ביידן, תחושת הבלבול בתעשיית הרכב האמריקאית רק הולכת וגוברת.

ארגוני עובדים חזקים

חשוב לציין, כי גם במקרה של טראמפ וגם במקרה של ביידן, המטרה החשובה ביותר שעומדת בפני הנשיא המכהן והמועמד לנשיאות, היא יצירת מקומות עבודה לאנשי תעשיית הרכב המקומית. הוספת משרות במגזר הרכב היא קריטית משתי סיבות. ראשית, מדובר במקומות עבודה של אנשי ה־UAE, ארגון הגג של עובדי תעשיית הרכב שכוחו האלקטורלי עוגן עוד בשנות החמישים עם תחילת תור הזהב של דטרויט. ה־UAE מונה כ־400 אלף חברים הרשומים בארגון עצמו. שנית, וחשוב מכך, ישנם עוד כמה מיליוני אמריקאים הרשומים בארגונים שונים של ספקים לתעשיית הרכב האמריקאית. חלק גדול מהם מתגורר במערב התיכון, כלומר דטרויט שבמישיגן, אוהיו וסביבותיהן, מדינות המסוגלות להכריע את הכף בבחירות. ועם זאת, ההבדלים בין טראמפ לביידן תהומיים. טראמפ מבסס את מצע הבחירות שלו דווקא על התרחקות מאותם עקרונות שביסס אובמה, כמו למשל ביטול הטבת מס לרוכשי מכוניות חשמליות בשווי כ־7,500 דולר. טראמפ גם יצא נגד הכרזתה של קליפורניה כי לא תאפשר מכירת מכוניות מזהמות החל ב־2035.

לעומת זאת, מצע הבחירות של ביידן ממחיש היטב כי בניגוד לטראמפ, איכות הסביבה נמצאת במקום גבוה בסדר העדיפויות שלו. כך, ביידן מקדם את החזרת ההטבות לרוכשי מכוניות חשמליות, רכישה של כלי רכב חשמליים עבור צי הרכב של הממשל הפדרלי, הקמת 500 אלף עמדות טעינה ציבוריות ברחבי ארה"ב והענקת תמריצים ליצרניות רכב שיבצעו ארגון מחדש במפעליהם כדי להכינם לייצור רכבים חשמליים.

הבדלי הגישות בין המועמדים בולטים. טראמפ בוחר בקיים, ביידן בוחר בעתיד. בתקופת אובמה, על מנת לנסות וליישר קו עם אירופה, נקבעה מגבלה על פליטות מזהמים שבמסגרתה הוחלט כי יופחתו מ־37 מיילים לגאלון (צריכה שערורייתית בפני עצמה) ל־54.5 מיילים לגאלון עד שנת 2025. בה בעת, בזמן כהונת טראמפ הוקפא ורוכך סטנדרט זה כדי להקל על יצרניות הרכב. אם ינצח ביידן בבחירות, רמות הזיהום שקבע אובמה ככל הנראה יוחזרו ואף יוחמרו, וכדי לעמוד ביעדים החדשים, ביידן יקדם השקעות באנרגיה חלופית.

ג'ו ביידן צילום: איי פי

בינתיים, טראמפ מתגאה בשורה של הישגים למען תעשיית הרכב. אלה נבעו ממדיניות "אמריקה תחילה" שנועדה להשאיר את הייצור על קרקע אמריקאית, אף כי לא תמיד בהצלחה. כך, למשל, שברולט בחרה ליישר קו עם דרישותיו של טראמפ ולהשאיר את המפעלים בארה"ב במקום להוציאם למקסיקו. בניגוד לכך, טויוטה בחרה דווקא במקסיקו.

האמר חשמלי חדש ל־GM

מי שנשארו בארה"ב נאלצו להתמודד עם סוגיית המכסים ומכסות היבוא, זאת לאחר שממשל טראמפ נלחם לא רק ביבוא של מכוניות, אלא גם ביבוא של חלפים ממדינות אחרות. במידה שביידן ייבחר, איום מכסות היבוא על חלקי חילוף ומכוניות מסין ומאירופה צפוי להתחלף במגמות פייסניות יותר. אם טראמפ יישאר בבית הלבן, היצרניות האמריקאיות יצטרכו להמשיך ולרכוש חלפים מספקים מקומיים, חרף המחירים הגבוהים יותר.

בינתיים, לא כל היצרניות בוחרות בקו של דודג'. השקת ההאמר החשמלי של ג'נרל מוטורס (GM) בשבוע שעבר עשויה לרמז כי היצרניות המקומיות מפנימות את הצורך להתקדם לעבר עתיד בר־קיימא. בניגוד לקודמו לוגם הבנזין, ההאמר החדש מיועד לנסוע מעל 500 ק"מ ללא פליטת מזהמים. הסיבה לכך אינה בהכרח רצונה של GM להועיל לסביבה, אלא שאיפתה להתחרות בדור החדש של היצרניות האמריקאות הגדולות — טסלה, ריביאן ואחרות — שהכנסותיהן מזנקות בעוד תעשיית הרכב המסורתית מדממת. מבחינתן, ברור היטב כי ממשל טראמפ חובב הבנזין רק דוחה את הקץ, ואילו ביידן תומך איכות הסביבה מתקדם בנתיב הנכון לעבר עתיד מבוסס חשמל.