פרשנות
מועמדים לנשיאות? מופע אימים של שני גברים מבוגרים צועקים ולועגים אחד לשני
דונלד טראמפ הגיע לעימות הטלוויזיוני כנשיא מכהן ובחר להפריע, לאיים, להציק ולקטוע. ג'ו ביידן לא קרס או התפרק תחת המתקפה הזו וכינה שוב ושוב את טראמפ ליצן, שקרן וגזען. אם שני הדיבייטים שנותרו בין ביידן וטראמפ יראו גם הם ככה, עדיף פשוט לחסוך את המבוכה ולבטל אותם כבר עכשיו
- העימות בין טראמפ לביידן היה קשה לצפייה - ומכאן זה רק ילך ויחמיר
- כך מאתגר טראמפ מסורת בת 250 שנה בפוליטיקה האמריקאית
- ניו יורק טיימס: טראמפ לא שילם מיסים בעשר מתוך 15 השנים האחרונות
טראמפ וביידן המשיכו כך במשך 90 דקות, עוברים ושבים בין הנושאים הבוערים שמעסיקים את האומה: הטיפול במגפה, הכלכלה המאטה, בית המשפט העליון והגזענות במדינה. הדרך בין הנושאים היתה פחות מממלכתית והוגדרה מאוחר יותר כדיבייט המבזה ביותר בהיסטוריה הפוליטית האמריקאית.
עיקר ההפרעה הגיע מטראמפ, שבחר בגישה לוחמנית במיוחד, אולי על רקע פיגורו בסקרים או מתוך הנחה שהפגנת דומיננטיות מסוג זה תצליח להוציא משיווי משקל את יריבו ביידן, עליו הוא מרבה ללעוג כי אינו בבריאות קוגנטיבית.
ברקע להחלטה לבחור בגישה זו היא גם כתבת תחקיר איומה על טראמפ שחשפה את דו"חות המס של הנשיא, אותם סירב לחשוף בניגוד למסורת הפוליטית האמריקאית ונלחם על כך עד בית המשפט העליון.
לפי התחקיר הנשיא כמעט ולא שום מס פדרלי ב-15 שנה האחרונות, והוא מצוי בחובות של מאות מיליוני דולרים תחת ערבות אישית. זמן קצר לפני העימות ביידן ושותפתו למרוץ, המועמדת לתפקיד סגן הנשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית, קאמלה האריס, שחררו את דו"חות המס שלהם.
כך טראמפ, שהגיע לאירוע כנשיא מכהן ועל כן בעל סיכויים גבוהים לנצח בבחירות בעוד פחות מחמישה שבועות, בחר להפריע, לאיים, להציק ולקטוע. העובדה שביידן לא קרס או התפרק כליל תחת המתקפה הזו, הפך את הערב מאיום לאיום ונורא.
כך למשל כשביידן האשים אותו שהוא "הנשיא הגרוע ביותר שהיה לאמריקה אי פעם", טראמפ החזיר לו שהוא עשה "יותר ב-47 חודשים ממה שעשית ב-47 שנים". המהלומות האישיות האלו לא הצליחו להפריע לשאלות של מנחה העימות, הפרשן הבכיר מרשת פוקס, כריס וואלס. גם הוא התקשה להשלים את השאלות שהוכנו מבעוד מועד או לרסן את טראמפ מלהפריע.
אומנם השניים החליפו רעיונות והציגו את עמדותיהם כלפי פתיחת הכלכלה בזמן המגיפה, מינויים לבית המשפט העליון וביטוח הבריאות במדינה, העימות יזכר בעיקר העלבונות שהטיחו השניים אחד בשני. בעוד שביידן כינה שוב ושוב את טראמפ ליצן, שקרן וגזען, טראמפ העליב את בנו של ביידן כ"מכור לסמים ששוחרר ללא כבוד מהשירות הצבאי", טען שביידן שבוי בידי הסוציאליסטים, כי "אין זאת בדמו" להיות מנהיג ושהוא לא מארגן עצרות תמיכה גדולות משום "שאף אחד לא יגיע".
לאורך כל העימות השניים לא הסכימו על אף עובדה. לא כמה אמריקאים איבדו את ביטוחי הבריאות שלהם, אם הפשע האלים גבר בתקופת כהונתו, אם יש תוכנית בריאות חליפית או לא. אם מסכות עובדות או לא. כל פעם שאחד אמר דבר, השני סינן את מידע הפוך לחלוטין במחזה קקופוני של מידע שקרי של שני גברים מבוגרים צועקים ולועגים אחד לשני.
למרות שהדרך שבה התנהל העימות משך את מירב תשומת הלב, לא פחות מכך משכה תגובה אחת יוצאת דופן במיוחד כשטראמפ סירב לגנות את קבוצות הימין הקיצוני ומעשי האלימות שלהם, ברובם כאלו שהובילו למותם של מפגינים בחודשים האחרונים. במקום לקפוץ על ההזדמנות טראמפ חג סביב הגינוי. "אני אגיד לך מה", הוא אמר לוואלס, "מישהו צריך לעשות משהו בנוגע לאנטיפה ולשמאל כי זו לא בעיה בימין זו בעיה מהשמאל".
היסטורית, שיעורי הצפייה של הדיבייטים גבוהים, אך בפועל הם משפיעים רק על פלח קטן במיוחד של האוכלוסייה – המצביעים המתנדנדים. מרבית המצביעים לא ישנו את דעתם בגלל החלפת מהלומות ותמלול האג'נדה המפלגתית בשעת שיא, אלא פשוט ישרישו עוד יותר את החלטתם.
אך בחירות אלו, כמו אחרות לפניה, יוכרעו בדיוק על קולותיהם של המצביעים המתנדנדים, שאינם חשים מחויבות מפלגתית עמוקה להצביע בעד מועמד כזה או אחר. התחרות נותרה צמודה במיוחד באזורים כמו פלורידה וצפון קרוליינה.
למרות כל זאת צריך לזכור שדיבייטים (כמו גם סקרים) יש לקחת בעין פקוחה. ב-2016 סקרים של גאלופ מצאו כי ככל שזה נוגע לציבור, הילארי קלינטון ניצחה ביתרון ניכר את טראמפ בדיבייטים. היא גם היתה המועמדת "הכי כשירה" וסוקרים ומומחים העידו שניצחונה נראה מובטח. אנחנו יודעים איך זה נגמר.
ואם שני הדיבייטים שנותרו בין ביידן וטראמפ יראו גם הם ככה, אולי עדיף פשוט לחסוך את המבוכה ולבטל אותם כבר עכשיו.