פרשנות
יו"ר הפד מתכנן מהפכת ענק
ג'רום פאוול מתכנן מהפכה במשטר המוניטרי. כדי לעשות זאת, הוא משנה את הנקודה שבה הבנק יתערב במקרה של התפרצות אינפלציונית, דבר שמבטיח שיעורי ריבית נמוכים עוד שנים רבות, והתפתחותן של בועות פיננסיות
- הפד הודיע על שינוי מדיניות האינפלציה: הריבית עשויה להישאר נמוכה תקופה ממושכת
- שלל התוכניות של הבנקים המרכזיים כאן כדי להישאר - עד שלא תהיה להם ברירה
- פאוול: "נמשיך עם הריבית הנמוכה ותוכניות החירום עד שנהיה בטוחים שהכלכלה מתאוששת"
פאוול נקט אך ורק את הצעד הראשון לקראת מהפכה גדולה הרבה יותר שתשנה את המשטר המוניטרי - אותם כללים ויעדים של הבנקים המרכזים ושל המדיניות שלהם - ששלט בעולם המערבי ב־50 השנים האחרונות. אם עד כה על הבנק המרכזי היה לשמור ולדאוג באמצעות כלים מוניטריים, לרבות כלי הריבית במשק - שהאינפלציה תעמוד על כ־2% בכל זמן נתון - כעת הוא בוחר יעד אינפלציה ממוצעת, קרי בטווח זמן הרבה יותר ארוך, כך שאם הריבית תגיע ל־2%, הפד לא מחויב להעלות מיידית את הריבית, אלא שעל פני זמן - בממוצע - מחיר הכסף צריך להיות סביב רמה של 2%. כלומר, אם בתקופה מסוימת האינפלציה עומדת על 0% כפי שקורה כעת - היא יכולה לעלות מעל 2%, נניח לכ־4% לעוד תקופה, כך שבממוצע תעמוד סביב 2%.
ג'רום פאוול צילום: רויטרס
2. הפד הוא הבנק המרכזי שקבע את "הטון" בחמשת העשורים האחרונים, וזה שיקבע אותו גם בעשורים הבאים, ולו רק כי ארה"ב היא עדיין הכלכלה הגדולה והמשפיעה בעולם, ורוב האנושות מבקשת לבצע עסקאות בינלאומיות במטבע שלה, שהוא גם מטבע החיסכון של העולם. לצעד הזה השלכות מרחיקות לכת, והראשונה היא סביבת ריבית אפסית ואף שלילית. זה לא "תוצר לוואי" של החלטה, אלא אפקט מבוקש שלה: הפד, הראשון שהחל להעלות ריבית אחרי המשבר הפיננסי הגדול של 2009-2008, הפנים בתקופה האחרונה כי הקורונה טרפה את הקלפים ושינתה סדרי עולם גם במדיניות המוניטרית, ולכן המאמצים של הבנק המרכזי חייבים להיות מושקעים בהשגת יעד נשגב יותר מיציבות מחירים: תעסוקה מלאה עם דגש על בעלי ההכנסות הנמוכות.
בסוף השבוע דווח כי מיליון אמריקאים בגיל עבודה הגישו תביעות דמי אבטלה בשבוע אחד - פי חמישה מהממוצע השבועי ערב הקורונה. זה השבוע השני ברציפות שמספר התביעות עובר את רף המיליון. שיעור האבטלה בארה"ב עדיין דו־ספרתי (10.2% ביולי) לעומת 3.5% ערב המשבר - ואלו מספרים שארה"ב, בדומה לישראל, אינה יכולה לסבול. המשמעות של ההחלטה כאשר ריביות יישארו אפסיות לתקופה ארוכה, היא שבנקים מרכזיים יגבירו את השימוש בכלים מוניטריים אחרים כגון רכישת ניירות ערך (אג"ח ממשליות, אג"ח קונצרניות), הזרמות מהליקופטר ושאר פעלולים.
מיתון עולמי גטי אימג'ס 3. מי שעקב אחראי צעדיו של נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, שבילה חלק ניכר מחייו המקצועיים בארה"ב, מזהה דמיון בין מדיניותו לבין זו של פאוול. היות שישראל היא משק קטן וארה"ב היא שותפת הסחר העיקרית שלה, המדיניות המוניטרית הישראלית קשורה בחבל טבור לאמריקאית. אם פאוול הולך להשאיר את הריבית הנומינלית ברמה נמוכה לעוד שנים רבות, המשמעות היא כי גם ירון ויורשיו ישאירו אותה ברמה אפסית. אחרת, פערי הריביות יגדלו ויצניחו עוד ועוד את ערך הדולר - שהגיע כעת לרמה של 3.35 שקלים לדולר, שפל של 12 שנה, והדבר יפגע פגיעה אנושה ביצוא שממילא כבר נפגע בשל מיתון הקורונה. לכן, ההחלטה של הפד משמעותית כי גם מחיר הכסף בישראל יהיה כמעט חינם. יהיה הרבה יותר זול לקחת הלוואה - הן למשקי בית לרבות משכנתאות, והן לעסקים ואפילו הלוואות לממשלה (אג"ח ממשלתיות). מדובר על סביבת ריבית אפסית לשנים שתקל על הלוואות, דבר חיובי בתקופה של המיתון החריף ביותר שחווה העולם מאז 1918.
הנגיד אמיר ירון צילום: אלכס קולומויסקי
אלא שלא הכל ורוד. עידן הכסף חינם לא התחיל באוגוסט 2020, אלא באוגוסט 2008, אז ריביות ריאליות שכנו על טריטוריה שלילית, לראשונה בהיסטוריה. זו מתכונת כמעט ודאית לבועות של נדל"ן ונכסים פיננסיים. ולראיה, אנו רואים מיתון עמוק בכלכלה ריאלית, אך עליות שערים בבורסות בעולם וניתוק לא ברור ותמוה בין הכלכלה הריאלית לפיננסית. גם הפנסיות יושפעו מכך: התשואות הנאות מצריכות לקיחת סיכונים גדולה מאוד שלא תמיד הרגולטור מוכן לאשר, שכן הוא מחייב להשקיע את רוב הפנסיה בנכסים סולידים כגון פיקדונות ואיגרות חוב. ככל שתקופת הריבית הנמוכה תארך, כך הפגיעה בתקבולי הפנסיה בסוף חיינו תגדל. ככלל, סביבה של ריבית אפסית איננה מעודדת חיסכון לטווח הקצר, ודווקא מעודדת מאוד צריכה, וזו בדיוק המטרה של הפד בעת מיתון - לעודד צריכה ובכך להמריץ את המשק.
תם ולא נשלם. ה"פתרון" שמצא פאוול אינו נותן מענה לבעייה האמיתית - היעדר אינפלציה. איך יגיבו הבנקים המרכזיים אם האינפלציה תתייצב על פחות מ־2% שנתית לתקופות ממושכות. 2019 היתה השנה השישית ברציפות שבנק ישראל פספס את יעד האינפלציה (מתחת ל־1%), ושנת 2020 תהיה השביעית. בשווקים תחרותיים ופתוחים, לרבות שוק המוצרים (הלבשה, הנעלה, אלקטרוניקה ועוד), המחירים נמוכים ונמצאים בדרך למטה. בעולם של מיתון, המגמה רק תחריף. השינוי שהציע פאוול מבורך אך לא מספיק. טוב להתחיל להיפרד מהמודל הישן, אך שינויים עמוקים הרבה יותר נדרשים, כגון הכנסת פרמטר של מחיר הנכסים או מתן משקל אחר לסקטור השירותים שמתייקרים מדי שנה ומאיצים את יוקר המחיה, כמו בישראל. פאוול ציין כי בסופו של דבר, לא כל אינפלציה משקפת בהכרח צמיחה. אמירה מכוננת זו מציפה שוב הצעת שינוי נוספת שמקבלת משנה תוקף לנוכח ההערה של יו"ר הפד: לקבוע יעד של צמיחה כלכלית נומינלית (המשלבת גידול תוצר וגידול אינפלציה יחד), שינוי שירעיד את האמות הסיפים של כל המערכת. אבל עוד חזון למועד.
