צפירה בערב ושוטרים בשדות: כך נראים החיים בדרום ספרד תחת הסגר

שבועיים מהיום ימלאו שנתיים לנחיתה שלנו בעמק המסתורי והמנומנם שבו אנו חיים בפינה נידחת בדרום אירופה. איפה אנחנו נמצאים על המפה? קחו את הטיסה הראשונה שאולי תצא ביום מן הימים למאלגה בדרום ספרד. עלו על הרכב ששכרתם על הכביש המהיר לכיוון מזרח, פנייה חדה שמאלה לכיוון גרנדה והרי הסיירה נבאדה, שרשרת ההרים הגבוהה ביותר במערב אירופה מלבד האלפים, ייפתחו בפניכם במלא הרהב.

אנחנו נמצאים למרגלות צדו הדרומי של הרכס, בעיירה אורחיבה שבעמק האלפוחארה. לאורך מאות שנים היה עמק האלפוחארה מבודד לחלוטין. עד שנות ה-80 לא היה כביש סלול לתוך העמק, זכר להזנחה של משטר פרנקו. בסוף שנות ה-80 בריטים רבים ברחו מהמדיניות הניאו ליברלית שהנהיגה מרגרט תאצ'ר ובחרו במחוז הזה שלא נגעה בו יד הזמן. ברבות השנים העמק הפך למקום מפלט של היפים, אנרכיסטים ומורדים מכל סוג. ובכן, אנחנו פחות פיס אנד לאב, יותר פיס ובטן גב ואת זה האנדלוסים מספקים בשפע.

שמענו על הנגיף הזה שמשתולל בסין, אבל אף אחד לא האמין שאנחנו נהפוך לחלק מהסטטיסטיקה ומהגרפים. לא חלמנו שנטפס לראש טבלת הקורונה באירופה ונתמודד על תואר אלופי עולם ולא בכדורגל. הרגע שהבנו שאנחנו לקראת צונאמי היה בתחילת מרץ. היו לנו כרטיסים לבורדו לסוף שבוע רומנטי לאחר הולדת הילד. מהר מאוד הבנו שהסגר בדרך והכול התבטל. הספקולציות השתוללו והיה זה מצב מאוד מאתגר לדלות פרטי מידע, במיוחד למי שלא דובר ספרדית טוב כמונו. נראה שרק אתמול קראתי על המקרה הראשון שגילו בספרד וברגע מצאתי את עצמי דוהרת עם בעלי למרכז הקניות הגדול על חוף הים כדי להצטייד לחודש קדימה. בדרך חזרה עצרנו ליתר ביטחון להעמיס עגלה נוספת בסופרמרקט המקומי. נדהמנו לגלות שהמדפים היו ריקים כמעט לחלוטין ויצאנו מנצחים כאשר שמנו את ידנו על רסק העגבניות האחרון בסופרמרקט. לא היה לנו מושג מתי נוכל לצאת מהבתים ואיך ייראה הסגר בנקודה זו.

רכב צבאי באורחיבה צילום: מיטל ויונתן סלע

חנות חומרי בניין באורחיבה. המסכות אזלו צילום: מיטל ויונתן סלע

מיטל סלע צילום: מיטל ויונתן סלע

האנדלוסים מכורים לפיאסטות. אתם יכולים להבין את גודל הדכדוך של הקהילה המקומית כאשר היא נכנסה להסגר בדיוק עם תחילת האביב, עת התחלת החגיגות המקומיות. אורחיבה הפכה לעיירת רפאים. לאחר מספר ימים התמונה התבהרה. ביקשו שנשאר בבתים ונצא עם מסכות וכפפות כאשר רק סופרמרקטים ובתי המרקחת פתוחים כרגיל. ככל שהימים עברו והגרפים זינקו -התקנות הוחמרו. התעדכנו מקבוצת הזרים בפייסבוק וראש העירייה שלנו פרסם מדי יום סרטון קצר של עדכונים והנחיות. למרות זאת התחושה שקיבלנו שאנחנו מנותקים ממקורות מידע מהימנים. הנה מקצת התקנות שכן הצלחנו לדלות: ב-20:00 נשמעת צפירה המכריזה כי אסור לצאת מהבתים עד אור הבוקר, יש לצאת עם תעודה מזהה ועם כפפות ומסכות. אפשר לצאת רק לסופרמרקט או לבית המרקחת. אסור להיכנס לחנויות בבת אחת, אסור לצאת מהעיירה.

אזור אורחיבה צילום: מיטל ויונתן סלע

המשמעויות לחיים האישיים שלנו לא היו כל כך קיצוניות, אנחנו המצאנו את הבידוד החברתי עוד לפני שזה היה מיינסטרים, אבל זה לא כל כך נעים לראות סופר סגור כי לא התעדכנת ששעות הפעילות צומצמו ל-10:00 עד 14:00. לפני כמה ימים יצאנו לטיול הראשון בטבע מזה חודש מאחורי הבית. אמרנו: "נחיה על הקצה". החלטנו לצעוד דרך השביל המרכזי, גם הוא מאוד שולי ועוברת בו מכונית אחת לשעה. לאחר 100 מטר נעמדה מולנו ניידת משטרה. קפאתי וראיתי איך מתאיידים להם 600 יורו. השוטרים עצרו אותנו לתשאול. לאחר שהסברנו להם שיצאנו עם הכלב לטיול הם גערו בנו ואמרו לנו שזה אסור. התחלנו לחזור לכיוון הבית כשמאחורינו צעד לו סקוטי שדיבר לעצמו במבטא כבד: "פשיסטים, הם כולם פשיסטים. כל המדינות באירופה נגדנו".

למרות התמונה הקשה שעולה מספרד, אנחנו חשים בני מזל. בחוקה הספרדית לא ניתן להחיל מצב חירום מעבר ל-14 יום, כפועל יוצא היא חייבת להציג תוכנית סדורה מדי שבועיים - דבר המעניק תחושה של שמירה על הצביון הדמוקרטי ומחשבה על האזרחים למרות מצב החירום. חשוב לא פחות, מבחינה כלכלית לא היינו שורדים את התקופה הזו בישראל. החיים בספרד מאוד זולים, זאת אחת מהסיבות שעברנו לכאן. במידה והיינו מאבדים הכול או רק חלק מהפרנסה שלנו, בישראל היינו שוקעים מהר מאוד. אך כאן באנדלוסיה, משפחה עם ילד בבית מרווח של 4 חדרים יכולה להתקיים מ-1200 יורו בחודש. תעשו את החשבון לבד.