פיקטי: "אולי צריך להוריד כמה אפסים מההון של המיליארדרים"

מדד העושר של פיקטי: "הגיע הזמן לראות האם צריך להוריד כמה אפסים מההון בעל עשרת הספרות המוחזק בקרב חברי מועדון המיליארדרים העולמי", כך לפי הסופר והכלכלן הצרפתי תומאס פיקטי (Thomas Piketty), בראיון שהתפרסם ברויטרס.

פיקטי הוא ממבקריו הראשונים של חוסר השוויון בעולם מאז שנות השמונים. ספרו מ-2013 "הון במאה ה-21" שעסק בכלכלה, היה לרב-מכר בינלאומי. קריאתו של פיקטי להטלת מס על עושר קיבלה תהודה על ידי אחרים, ביניהם המתמודדים לראשות המפלגה הדמוקרטית ברני סנדרס ואליזבת וורן. פיקטי מרחיב את טענותיו במסמך עוקב שיוצג בתרגום לאנגלית ב-10 במרץ, שמרחיב על מתודולוגיית העבודה הקודמת ועל המלצות לרפורמות.

"אנשים אומרים, אם אתה מתחיל לתהות לגבי מספר האפסים בהונם של מיליארדרים... איפה תעצור?" פיקטי אמר לכתבים בארוחת צהריים בלונדון בחמישי, מצטט את ספרו בן 1,093 העמודים "הון ואידיאולוגיה". "בסופו של יום אני חושב שאנחנו חייבים לקבל את קיומו של דיון דמוקרטי לגבי השאלה מה הוא נכס בעל גודל סביר", אמר והוסיף כי ההתרחבות של מעמד הסופר-עשירים לא הועילה לחברה ונלוו לה שיעורי צמיחה נמוכים.

הכלכלן תומאס פיקטי צילום: scmp.com

מגזין פורבס העריך שבשנה שעברה היו בכל העולם 2,153 מיליארדרים - 55 פחות מהשנה שלפניה. המגזין ציין בנוסף שזאת רק הפעם השנייה בעשור שגם מספר המיליארדרים וגם השווי הכולל שלהם מצטמק.

ראשת קרן המטבע הבין לאומי, קריסטלינה גורגייבה (Kristalina Georgieva), הזהירה בחודש שעבר כי עלייה באי שוויון בעושר מסביב לעולם יכולה להיות הסמן הראשון של משבר פיננסי חדש, שיכול גם לדחוק בממשלות לפעול בנושא.

ספרו האחרון של פיקטי סקר את מה שהוא מכנה "משטרי אי שוויון" בתקופות שונות, כגון תקופת העבדות, המושוות למערכת הקאסטות בהודו וגרסאות מודרניות של קפיטליזם. ניתוחו כולל את עליית דור המנהיגים הלאומיים והפופוליסטים הנוכחי והוא מביע ביקורת כלפי תנועות סוציאל-דמוקרטיות מערביות שהתרחקו ממצביעי מעמד הפועלים במאמציהם להיות "המפלגות של המנצחים". הספר מסתיים עם מרשם מדיניות שכולל מיסוי נכסים פרוגרסיבי, חסמים על זכויות הצבעה של בעלי מניות וחידוש חוקי הכלכלה העולמית על מנת לקצץ במחזור החופשי של ההון.

כאשר נשאל אם הצעותיו אמיתיות, אמר פיקטי כי לרפורמות מסוג כזה יידרש זמן, אך הוסיף כי מדיניות כזאת היוותה בעבר את הבסיס לקונצנזוס מדיניות רחב יותר בשנות השמונים על ידי מנהיגים כמו מרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן. "מה שאני מציע הוא לא דבר רדיקאלי בכלל", אמר והוסיף כי חידוש של חוקי הכלכלה העולמית "זהו המשך הגיוני של מה שעבד במאה ה-20".