העשור שבו סין גרמה לאמריקה לפחד

הרקע העסקי של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מביא אותו לחשוב לא אחת על ארה"ב כעל ישות למטרות רווח. בסביבה תחרותית כזו אין מקום לשני מנצחים, ולכן טראמפ נחוש לעמוד בהתחייבותו לציבור בוחריו ולהגשים את הבטחת "אמריקה תחילה". למען השגת המטרה, כל האמצעים כשרים.

מנקודת מוצא זו הנחה טראמפ את ממשלו בחודש מרץ 2018 לפתוח בחקירה לגבי שיטות המסחר של סין והאשים את המעצמה האסייתית ב"גניבה שיטתית של קניין רוחני". היתה זו יריית הפתיחה במלחמת הסחר שפרצה בין שתי הכלכלות הגדולות בעולם והנגררת עתה אל 2020. 

נשיא סין שי ג'ינפינג. תמיכה לאומית בוואווי בגלל מלחמת הסחר צילום: אי פי איי

מהלכי הענישה שיצאו מהבית הלבן ושבמסגרתם הושתו מכסים על סחורות סיניות בהיקף של 550 מיליארד דולר משקפים את עוצמת האיום שמייחסת וושינגטון לבייג'ינג על מעמדה ככלכלה המובילה. העשור החולף הוכיח, כי החשש מעוגן במציאות.

עוד ב־2009 הפכה סין לשוק הרכב הגדול בעולם. ב־2012 כבשו הסינים את שוק התיירות העולמי והוכתרו כמקור ההכנסות הגדול ביותר מבין כלל התיירים. מגמה זו הלכה והתגברה, וב־2017 כבר בזבזו הסינים כ־258 מיליארד דולר בחו"ל, פי שניים כמעט לעומת האמריקאים שהוציאו 135 מיליארד דולר.

בשנה זו קטפה סין גם את תואר שוק המחשבים האישיים הגדול בעולם, וב־2013 הסינים קנו יותר סמארטפונים מהאמריקאים.

התחזקות מעמד הביניים הסיני הפכה אותו לשחקן משמעותי בשוק מותגי היוקרה העולמי, כאשר בשנה שעברה הוא היה אחראי על 33% מהכנסות המגזר. כתוצאה, קמעונאיות אמריקאיות הפכו לתלויות בצרכן הסיני, שמהווה בוננזה עבור חברות כמו נייקי וסטארבקס.

למורת רוחו של טראמפ, היהלום שבכתר חגיגת הקניות משאיר את הכסף בסין. יום הרווקים הסיני שאימצה ענקית המסחר המקוון עליבאבא ב־2009 התנפח לממדי ענק. הכנסותיו בנובמבר השנה, שעמדו על 38.4 מיליארד דולר, עקפו את אלה של בלאק פריידיי, סייבר מאנדיי וחג ההודיה גם יחד. התחרות הסינית כל כך איתנה, עד שאפילו מפלצת הקמעונאות האמריקאית אמזון הודיעה השנה שתסיים את פעילותה בסין.

טראמפ מאמין שהטלת מכסים וחרמות על חברות סיניות והסתה נגדן בקרב הציבור האמריקאי יכריעו את מלחמת הסחר לטובת ארה"ב ויבלמו את המשך התעצמותה של הכלכלה הסינית. בפועל, המו"מ מתנהל בעצלתיים, ונשיא סין שי ג'ינפינג נחוש באותה מידה כמו יריבו לצאת מהמערכה כשידו על העליונה.

אפקט האייפונים: סוף עידן כוח האדם הזול

ב־2010 פרצו שורה של שביתות וסכסוכי עבודה מתוקשרים במפעלים ברחבי סין, כמו מפעלי הרכב של הונדה וטויוטה. במפעלי יצרנית האלקטרוניקה פוקסקון, המרכיבה את האייפונים של אפל, דברים הידרדרו עוד יותר כאשר עשרה עובדים התאבדו ועוד חמישה ביצעו נסיונות התאבדות.

אירועים אלו נחשבים למסמני סוף עידן העבודה הזולה בסין. כדי להביא לסיום השביתות הודיעו חברות רבות על העלאת שכר, והממשלות המקומיות הצטרפו בהעלאת שכר המינימום. במפעלי פוקסקון בשנג‘ן עמד שכר עובדי הייצור בתקופת ההתאבדויות על 131 דולר לחודש. עשור אחר כך שכר המינימום בעיר עומד כבר על 314 דולר, בהשוואה ל־180 דולר מעבר לגבול בוייטנאם. 

עובדי פס הייצור של פוקסקון בגואנדונג צילום: אי פי איי

סוף העבודה הזולה הסינית היא גם תוצאה של דמוגרפיה. במשך שנים התבססו מפעלי התעשייה בסין על זרם עובדים מאזורים כפריים עניים, אך החל ב־2012 נמצאת האוכלוסייה הסינית בגילאי העבודה במגמת ירידה, כתוצאה מהשפעות מדיניות הילד האחד. נכון ל־2018 עמדה אוכלוסיית בני ה־16־59 בסין על 897 מיליון בני אדם, בהשוואה ל־925 מיליון בשיא ב־2011. כמו בהיצע וביקוש, ככל שמספר העובדים קטן, כוחם לדרוש שכר עולה.

העלייה בשכר היא אחד הגורמים בגינם מעמדה של סין כמפעל העולמי הלך ונשחק לאורך העשור, במיוחד בכל הנוגע לתעשיות עתירות עבודה כמו טקסטיל. סין עדיין מובילה בייצור ביגוד, אך נתח השוק שלה נמצא בירידה, כשחברות אופנה זרות עוברות לייצר ביעדים זולים יותר כמו בנגלאדש, וייטנאם וקמבודיה. נכון ל־2018 היתה סין אחראית ל־31.3% מייצוא הביגוד בעולם, ירידה מהשיא של 38.8% ב־2014. המגמה של עזיבת מפעלים התרחבה בעקבות מכסים על מוצרים מתוצרת סין שהטיל נשיא ארה“ב טראמפ החל מ־2018. במרץ השנה למשל סגרה סוני את מפעל הסמארטפונים שלה בבייג‘ינג והעבירה את הייצור לתאילנד. באוקטובר, הצטרפה אליה סמסונג שהוציאה ייצור סמארטפונים מסין והעבירה אותו לוייטנאם ולהודו.

אופיר דור

כולם נהנים: העלייה ברמת ההכנסה הפכה את הסיני לתייר הבזבזן בעולם

ב־2012 נפל דבר בשוק התיירות העולמי, כשהסינים הפכו לראשונה למקור ההכנסות הגדול ביותר. באותה שנה הוציאו תיירים סינים 102 מיליארד דולר בחו“ל, לעומת 84 מיליארד שבזבזו הגרמנים במקום השני.

מגמה זו רק הלכה והתחזקה לאורך העשור, כשעוד ועוד סינים יצאו לחו“ל. נכון ל־2017 הוציאו הסינים בטיוליהם 258 מיליארד דולר, כמעט פי שניים מ־135 מיליארד דולר שבזבזו האמריקאים.

האיכות חשובה יותר מהמחיר

עליית השכר ההדרגתית בסין הפכה את העשור האחרון לתור הזהב של הצרכנים הסינים. הסינים, שידועים מסורתית כחסכנים, הרשו לעצמם סופסוף לפתוח את הארנק, לצאת לטייל בחו“ל וגם להתפנק ברכישות. כך הפכה סין בהדרגה לשוק הגדול ביותר בעולם במגוון גדל והולך של תחומים.

עוד ב־2009 הפכה סין לשוק הרכב הגדול ביותר, ב־2012 היא הוסיפה את הטייטל שוק המחשבים האישיים הגדול ביותר וב־2013 רכשו לראשונה צרכנים סינים יותר סמארטפונים מהאמריקאים. להערכת חברת המחקר eMarketer, סין תשלים השנה את המהפך ותהפוך לשוק הקמעונאי הגדול בעולם, כשהיא עוקפת ב־100 מיליארד דולר את ארה“ב.

הסינים לא קנו רק מוצרים אלא גם אכלו ובילו יותר, כאשר שנת 2011 היתה השנה הראשונה בה מגזר השירותים הסיני עלה בגודלו על זה של הייצור המקומי. נכון לשנה שעברה היווה מגזר השירותים 52.2% מהתמ"ג הסיני לעומת 43.5% ב־2010.

המחצית השנייה של העשור התאפיינה במגמה של שדרוג צריכה בסין, כשהמקומיים בוחרים לרכוש את המותגים הטובים ביותר בקטגוריה, במקום לחפש את המבצע האטרקטיבי ביותר. לפי חברת הייעוץ ביין, ב־2010 היו סינים אחראיים ל־19% מרכישות מותגי יוקרה בעולם, אך ב־2018 קפץ הנתח שלהם ל־33%. האחראים לזינוק במותגי היוקרה הם במידה רבה בני דור המילניום הסינים. 70% מאותם מילניאלס מחזיקים בבעלותם דירה, נתון גבוה בהרבה מהממוצע העולמי של 38%, מה שנותן להם מרחב גדול יותר לבזבז על מותגים יוקרתיים.

העשור הצרכני הסיני הקפיץ את התוצאות העסקיות של חברות מערביות רבות. לרשת הקפה סטארבקס יש כיום כ־4,300 סניפים ברחבי סין לעומת 474 בלבד בתחילת העשור. גם נייקי רשמה זינוק אדיר בהכנסות מהשוק הסיני, מ־1.7 מיליארד דולר ב־2010 ל־6.2 מיליארד השנה.

עבור ענקית הקוסמטיקה הצרפתית לוריאל, סין הפכה לשוק השני בגודלו בעולם ב־2015 והצפי של החברה הוא כי המכירות בסין יעקפו את צפון אמריקה עד 2030.

החשיבות הגוברת של השוק הסיני למותגים זרים חיזקה את הלחץ עליהם לציית לדרישות הפוליטיות של הממשל המקומי. כך הודיעה אפל ב־2017 כי לבקשת הממשלה היא מוחקת מחנות האפליקציות הסינית מאות תוכנות VPN, המסייעות לגולשים סינים להיכנס לאתרי אינטרנט חסומים במדינה. במקביל, חברות התעופה ברחבי העולם נאלצו למחוק סימונים המתייחסים לטייוואן בתור יישות עצמאית.

מלחמת הסחר משפיעה

אלא שגם בכל הנוגע לצריכה, מלחמת הסחר האטה את המגמה. המכסים האמריקאיים הכניסו את הצרכן הסיני לחרדה מהעתיד הלא ודאי וגרמו לו לדחות הוצאות לא הכרחיות. כך ב־2018, לראשונה מאז 1990, נרשמה ירידה של 6% במכירת מכוניות חדשות במדינה, מגמה שצפויה אף להתרחב השנה.

גם בכל הנוגע לשדרוג הסמארטפונים, הסינים האטו את הקצב. ב־2018 נרשמה ירידה של 15.5% במכירת סמארטפונים ובעשרת החודשים הראשונים של 2019 המכירות קטנו בעוד 5.8%. יצרנית הסמארטפונים היחידה שנמצאת בתקופה חיובית בסין כיום היא וואווי, שזוכה לתמיכה לאומית בשל היותה מושא ההתקפות של הממשל האמריקאי.

אופיר דור

מחג תמים למפלצת: עליבאבא הדביקה את צרכני המערב בחג הרווקים

הביטוי הבולט והצעקני ביותר של עשור הזהב הצרכני של סין הוא יום הרווקים, פסטיבל הקניות הגדול בעולם.

יום הרווקים, שהיה במקור חג ספונטני ותמים שהמציאו סטודנטים באוניברסיטת נאנג‘ינג ב־1993 כדי לחגוג את רווקתם במדינה שמקדשת נישואים, אומץ במהלך שיווקי גאוני על ידי קברניטי עליבאבא ב־2009 כאירוע של הנחות ומבצעים.

אף שנולד בעשור הקודם, חג הרווקים של עליבאבא התפתח למימדי ענק בעשור הנוכחי. בעוד בשנה הראשונה הסתכמו מכירות 11 בנובמבר ב־7.8 מיליון דולר בלבד, כבר ב־2012 אלו קפצו ל־3 מיליארד דולר ועקפו את המכירות אונליין בבלאק פרידיי האמריקאי שעמדו על 1.4 מיליארד דולר. השנה כבר רשמה עליבאבא מכירות של 38.43 מיליארד דולר ביום הרווקים, יותר מהמכירות ברשת בבלאק פרידיי, סייבר מאנדיי וחג ההודיה יחדיו. בעוד בחג הרווקים הראשון השתתפו 27 מותגים במבצעים, השנה עמד מספרם כבר על 200 אלף.

טקס הפתיחה של יוום הרווקים הסיני בשנגחאי צילום: אי פי איי

הצלחת יום הרווקים מבטאת גם את תעשיית האינטרנט המשגשגת שהתפתחתה בעשור האחרון בסין. נכון להיום בסין יש 854 מיליון גולשי אינטרנט, לעומת 300 מיליון בתחילת העשור. הסינים הוכיחו בעשור האחרון כי הם מסוגלים לאמץ טכנולוגיות מתקדמות, החל מקניות ברשת ועד לתשלומים אלקטרוניים, אפילו מהר יותר מאשר במערב, מה שהשפיע גם על שוק התעסוקה. אם בתחילת העשור ברירת המחדל עבור צעירים לא משכילים מהכפר היתה לעבוד במפעלי הייצור, כיום בוחרים רבים מהם להתפרנס כשליחים ממונעים לאספקת חבילות עד הבית, עבודה שמגיעה לשיאה כל שנה ביום הרווקים.

בשנים האחרונות דוחפת עליבאבא באגרסיביות רבה יותר את הפיכתו של יום הרווקים לחג גלובלי דרך הפלטפורמות הבינלאומיות שלה — לזדה שמוכרת בדרום־מזרח אסיה ועלי אקספרס שמוכרת לשאר העולם. יום הרווקים אכן הפך למותג מוכר בכל העולם, ובמיוחד בישראל שדורגה במקום הרביעי בהיקף הקניות בעלי אקספרס ביום הרווקים אשתקד, אך מספרי המכירות הבינלאומיים של עליבאבא עדיין נמוכים מאוד בהשוואה לסין. ב־2018 כולה רשמה עליבאבא הכנסות של 3.3 מיליארד דולר בלבד בחו“ל, 8% מכלל הכנסותיה, נתון שמבטא את האתגר הגדול של החברות הסיניות לעשור הבא.

אופיר דור