איגודי העובדים בארה"ב עושים קאמבק

שביתות בג'נרל מוטורס, מסמלי אמריקה התאגידית, הן עניין גדול. השביתה שפרצה בחודש שעבר, הראשונה זה 12 שנה (ראו מסגרת), יצרה הד עולמי והעבירה מסר פוליטי חזק לגבי חזרתם לזירה של איגודי העובדים בארה"ב.

השביתה של טייסי בריטיש איירווייז שהתקיימה גם היא באחרונה לא יצרה אמנם כל כך הרבה כותרות בארה"ב (אף כי גרמה ללא ספק ליותר כאב ראש לצרכנים, אחרי ש־1,700 טייסים קורקעו), אך שני הסכסוכים הללו משקפים טרנד שעל הקהילה העסקית הגלובלית להתחיל להתייחס אליו ברצינות: לידתם מחדש של העובדים ככוח פוליטי וכלכלי.

אין כסף להוצאת חירום

קשה לומר מדוע זה קורה בדיוק עכשיו. בארה"ב, ארגוני העובדים, שנוכחותם נחלשה מבחינת מספר פעילים והיקף פעילות במהלך העשורים האחרונים, נהנים מעדנה מחודשת. זאת משום שהרבה אמריקאים מאסו באי־השיוויון המזנק, היעדר רשת ביטחון לפנסיה (ליותר ממחצית העובדים אין תוכנית פנסיה), זינוק בהוצאות על בריאות במערכת שאיכותה ירודה בהשוואה לעולם, ותחושה של פגיעות כלכלית.

על פי מחקר של הפדרל ריזרב מ־2018, 40% מהאמריקאים ייאלצו לקחת הלוואה או למכור דבר מה על מנת לכסות הוצאת חירום רפואית בגובה 400 דולר. אחד מכל חמישה אמריקאים מכירים אדם שמכור למשככי כאבים או לאופיאטים. אין זה מפתיע, אם כך, שהפד מודאג לגבי התאוששות כלכלית שתלויה ברווחתם של הצרכנים.

רבים יטענו כי טייסים המשתכרים שכר גבוה ועובדי תעשיית הרכב המאוגדים באיגוד עובדים לא צריכים להתלונן. יש גם מי שיתייחסו להתנהלות כזאת כאל הנשימה האחרונה של תנועת עובדים מהסגנון הישן שנדחקה הצידה בשל גלובליזציה, עליית כוחו של המגזר הפיננסי, וכעת הכלכלה הדיגיטלית. אך טעות בידם.

אין אלה רק העובדים המבוגרים, הלבנים או המסודרים יותר ששובתים. בני דור המיליניום, שהם רב־תרבותיים ותת־מועסקים עומדים מאחורי העלייה בהיקף המצטרפים לאיגודי עובדים. התנועה למען עובדים בעלי שכר נמוך במגזרים כמו מזון מהיר וקמעונאות החלה לפני שבע שנים בניו יורק והתפשטה ברחבי ארה"ב, עד שהפכה לכוח פוליטי מוביל.

שביתה של עובדי ג'נרל מוטורס צילום: Bill Pugliano

ארגון העובדים SEIU, אחד מהאיגודים המובילים את התנועה הזו, קורא למועמדים הדמוקרטים לבחירות 2020 להתייצב מאחורי פלטפורמת "איגודים לכולם" שאמורה להקל על איגוד עובדים בתעשיית השירותים ובכלכלת החלטורה.

בינתיים, איגוד הפרילנסרים, שפועל למען אנשי מקצוע ממעמד הצווארון הלבן, כמו צלמים, סופרים וגרפיקאים, צבר גם הוא כוח פוליטי. המעניין הוא, כי התנועה קוסמת לשמרנים צעירים כמו גם לליברלים. מחצית בני דור המילניום השמרנים תומכים באיגודים, בהשוואה לכרבע בקרב הרפובליקאים המבוגרים יותר.

הדאגות הכלכליות של בני דור המילניום, שחיים עם ההורים בהיקפים חסרי תקדים משום שהם לא יכולים להרשות לעצמם לשלם את חובות הסטודנטים שלהם ולרכוש בית בו זמנית, הביאו לכך שהתמיכה באיגודי העובדים בארה"ב צמחה באחרונה לשיא של 15 שנים. בהינתן הלך הרוח הפוליטי העכשווי והדמוגרפיה, מדובר בטרנד שלא צפוי לדעוך בקרוב.

מה זה אומר עבור העסקים? בטווח הקצר, לחצים על שורת הרווח, במיוחד במגזר הטכנולוגי. בקליפורניה, חוק שעבר באחרונה ואשר לפיו עובדי כלכלת החלטורה, כמו נהגי שיתוף נסיעות, הפכו לעובדים במשרה מלאה, עשוי להגדיל את ההוצאות עבור חברות כמו אובר וליפט ב־30%.

הם יילחמו בחקיקה, אבל התחזית לא טובה. בכלכלת "הידע" שלנו, נתח עצום של שווי תאגידי טמון בהון האנושי. פירושו של דבר, כי שביעות רצון העובד ורווחתו עשויים להפוך לסוגיה שעל המשקיעים לתת עליה את הדעת.

קבוצת ההשקעות CtW, שעובדת עם קרנות פנסיה של איגודי עובדים המנהלות נכסים בשווי מעל 250 מיליארד דולר, החלה להציף חששות בשנה שעברה לגבי הניהול של הון אנושי ב־30 חברות, ביניהן מספר ענקיות בעמק הסיליקון, כולל גוגל ואובר.

בינתיים, השוק עצמו עשוי לתרום לכיול מחדש של יחסי הגומלין בין הון לכוח אדם. אחת הסיבות לכך שלא חזינו ביותר שביתות בשלב זה, בהינתן העובדה כי הנתח של כוח העבודה בעוגה הלאומית נמצא במגמת ירידה ברוב מדינות ה־G20 מאז שנות ה־80, היא שמחירי הנכסים עלו באופן משמעותי בתקופה זו. עובדה זו נטרלה במידה מסוימת את הקיפאון בשכר עבור חלק מהעובדים.

אמריקאים רבים ביססו את חישובי הפנסיה שלהם על התשואות הגבוהות שנרשמו בעבר. אך אני סבורה כי אנחנו נמצאים על סף שינוי מהותי בשווקים, וכי קרנות מדד P&S שם מרביתנו החננו את חסכונותינו, ירשמו תשואות נמוכות בהרבה בשנים הבאות, בהשוואה לעבר.

משבר פנסיות מעבר לפינה

צניחה במחירי הנכסים ותקופה ממושכת של תשואות נמוכות עשויות להעלות את משבר הפנסיות המסתמן לראש סדר היום הפוליטי. דבר זה ייאלץ אותנו להתמודד עם מודל כלכלי אשר מזה זמן מעמיד שיקולים פיננסיים לפני רווחת העובדים. יצירת הון וחלוקת הון, אחרי הכל, מגיעים במעגלים. בשלב מסוים, המטוטלת משנה כיוון.

אפשר לטעון, בהינתן המהלכים האחרונים שביצע הפד להגדלת נזילות, כי אנחנו צפויים להתרחק מכלכלת פיננסים לכזו המוטית לצמיחה בהכנסה. מדובר בשינוי שיהפוך את הכלכלה האמריקאית לתנודתית פחות ולחסונה יותר. זו מגמה שעל העובדים ומנהליהם לקדם בברכה.