לא נגידה, בוררת: מי את כריסטין לגארד

מינויה של כריסטין לגארד לנשיאת הבנק המרכזי האירופי הוא ללא ספק החלק החשוב ביותר מבין חלקים רבים שהיה צריך לשבץ בתצרף המשרות הבכירות של האיחוד האירופי.

בתום שמונה שנים כיו"ר קרן המטבע הבינלאומית וארבע שנים כשרת האוצר של צרפת, לגארד הפכה לכוכבת־על בזירה הפיננסית. בהנחה שיאושר המינוי, היא תהיה לאשה הראשונה שתוביל את המוסד הגברי. השאלה היא, האם עדיף לבנק האירופי כי יעמוד בראשו מומחה מוניטרי קונבנציונלי יותר במקומו של מריו דראגי, זאת לקראת הזמנים הקשים הצפויים לבוא.

לגארד מצטיינת בתקשורת בין־אישית, אף כי היא נוטה לפליטות פה בשל הנוחות הרבה שהיא חשה עם השפה האנגלית. היא שיקמה את האמון בקרן המטבע בעקבות משבר החוב היווני שבמהלכו כופפה הקרן את חוקיה והכתימה את המוניטין שלה, במיוחד בכלכלות המתפתחות. לאחר ששוקמה, השיקה קרן המטבע את תוכנית החילוץ הגדולה בתולדותיה, עם סיוע בהיקף של 57 מיליארד דולר לארגנטינה.

כריסטין לגארד צילום: בלומברג

לגארד הכניסה משב רוח מרענן לקרן המטבע בנושאים כמו העצמת נשים ואף נטלה אחריות על הערכת חסר של השפעות מדיניות הצנע שהמוסד קידם.

הכתם היחיד שדבק בעת האחרונה בקריירה שלה היה הרשעתה ברשלנות ב־2016 בעקבות פיצויים מופרזים ששולמו לאיש העסקים ברנרד טאפי במהלך כהונתה כשרת אוצר.

ספקנים פקפקו ביכולתה של עורכת דין ללא הכשרה כלכלית לעמוד בראש קרן המטבע. לגארד הוכיחה להם כי טעו. ייתכן ויהיה לה קשה יותר לשחזר את ההצלחה בבנק האירופי, תחת זכוכית המגדלת של הפוליטיקאים והשווקים הפיננסיים האזוריים. לגארד נעדרת כל ניסיון בתחום המדיניות המוניטרית. יו"ר הפד ג'יי פאוול, עורך דין גם הוא, לפחות כיהן במועצת המנהלים של הבנק המרכזי האמריקאי במשך חמש שנים לפני שנטל את הפיקוד עליו.

כפי שעשתה בקרן המטבע, לגארד תוכל להישען על מומחים בארגון שיעשו עבורה את העבודה הטכנית. אבל התפקיד של נשיא הבנק האירופי הוא בראש ובראשונה תפקיד של קביעת מדיניות. היא תצטרך לפעול בשיתוף פעולה עם חברים במועצת המנהלים האוחזים בדעות שונות לגבי מדיניות מוניטרית. דראגי נאבק עם מבקרו החריף ביותר, ינס וידמן, נשיא הבונדסבנק, על רקע נסיונות הבנק לקדם מדיניות מוניטרית לא קונבנציונלית. לגארד תצטרך להתנהל כך גם. אך וידמן, שבאחרונה הפך פייסני יותר, עשוי להקשיח עמדותיו שוב, עתה משדילג עליו המינוי ליו"ר הבנק האירופי.

ארגז הכלים המוניטרי של הבנק הוא כעת דל למדי, אם לא ריק. דראגי הציב את הבנק על מסלול של רכישות אג"ח נוספות והורדות ריבית. ייתכן וצעדים אלה לא יספיקו. האינפלציה תקועה הרבה מתחת ליעד והבנק המרכזי זקוק לרעיונות נועזים חדשים אם ברצונו להגשים את המנדט שלו.

מי שישמחו במיוחד במינויה של לגארד הן צרפת ושותפותיה בדרום גוש היורו. כמי שמושרשים בה היטב דרך המחשבה של משרד האוצר הצרפתי וקרן המטבע לגבי היתרונות הטמונים במדיניות מוניטרית אקטיביסטית, לגארד קרוב לוודאי תלך בדרכו של דראגי.

בדומה לו, היא תבקש לקדם אחדות רבה יותר בגוש. האיחוד המוניטרי ימשיך להיות מועד למשברים, בהיעדר איחוד בנקאי עם ביטוח פיקדונות משותף או קרן שתשמש כרשת ביטחון. התוכניות הללו סוכלו על ידי גרמניה והולנד. ניתן רק לקוות כי לגארד היא בעלת כושר שכנוע רב יותר מקודמה.

דראגי היה חוד החנית בתהליך הפיכת הבנק האירופי מגוף צעיר ושמרן למוסד בשל הדומה יותר לפד. לגארד לא צפויה לרשום הישג בסדר גודל כזה. ייתכן ולא תידרש לכך. אבל הבנק האירופי יצטרך להמשיך ולפתח כישורים וכלים חדשים.

במהלך המשבר הפיננסי העולמי, נשאל אחד מעמודי התווך של הבנקים בצרפת לגבי חלקה של לגארד. תשובתו היתה: "היא עורכת דין. היא מסבירה. היא מייעצת. אבל היא לא מחליטה".

במערכת הצרפתית הריכוזית מאוד, שבה המלה האחרונה שייכת לנשיא, זה בוודאי היה נכון. אך מאז, לגארד בנתה מוניטין של בוררת ויוצרת בריתות. היא שיווקה זאת באופן משכנע לעולם. אם היא תוכל לעשות זאת גם בבנק האירופי, ייתכן והיעדר הניסיון המוניטרי שלה לא יהווה מכשול.