משבר בגדה המערבית: הכלכלה הפלסטינית מקרטעת, אבל לא תקרוס

המחלוקת בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית על העברת כספי המסים הולכת ומסלימה. מזה חודשיים, הרשות הפלסטינית בראשות מחמוד עבאס (אבו מאזן), מסרבת בכל תוקף לקבל את הכספים שישראל גובה עבורה, משום שהיא מקזזת מהם סכום השווה בערכו לכספים שמעבירה הרשות לאסירים פלסטינים ולבני משפחה של מחבלים. עד כה דחתה הרשות קבלת 1.2 מיליארד שקל - כולל ניסיון ישראלי להעברתם של הכספים ב"שקט", ללא פרסום - עקב קיזוז של למעלה מ-80 מיליון שקל מהסכום הכולל.

הכספים מישראל מהווים את החלק הארי בתקציב הרשות הפלסטינית ועל כן משפיעים ישירות על יכולתה לשלם משכורות לפקידיה, שמספרם מוערך בקרוב ל–140 אלף. עקב הוויתור על הכספים מישראל החלה הרשות לקצץ בהוצאותיה ובעיקר בתשלום המשכורות, דבר שמעורר תסכול וכן דאגה ברחוב הפלסטיני.

הרחובות של רמאללה ושוק רמאללה צילום: בלומברג

דברים אלה מקבלים משנה תוקף נובעיתוי הנוכחי: כשבוע לפני תחילת חודש הרמדאן, הידוע כחודש בו הצריכה של משפחה מוסלמית ממוצעת נמצאת בעלייה. הפגיעה הקשה בכושר הקנייה של התושבים צפויה להחריף את המצב הכלכלי ולהקטין עוד יותר את שיעורי הצמיחה הדלים, שעמדו על 1% בשנה שעברה. הצמיחה במשק הפלסטיני נשענת בעיקר על צריכה, והמשכורות של עובדי המגזר הציבורי אחראיות במידה ניכרת לנזילות בשוק - במהלך 2018 שילמה הרשות הפלסטינית למועסקיה סכום כולל של 160 מיליון דולר בממוצע מדי חודש.

מצוקה כלכלית: משכורות העובדים קוצצו ב־50%

כיצד מתורגמים המספרים המקוצצים בפועל לפגיעה בכיסו של המועסק הפלסטיני? בחודש מרץ, ולאור התדלדלות משאביה, החליטה הרשות לשלם לפקידיה משכורת מקוצצת בעד 50%. על פי החלטת הרשות, המשכורת לא תפחת מ–550 דולר אך גם לא תעלה על 2,775 דולר לבעלי הדרגות הבכירות. בשבועות האחרונים פורסמו מספר עדויות של מועסקים פלסטינים כי אכן זהו המצב: כך למשל מועסק של משרד החינוך הפלסטיני בעל ותק של 8 שנים, שבימים כתיקונם משתכר כ–870 דולר בחודש, סיפר כי קיבל בחודש שעבר משכורת של כ–550 דולר בלבד. בהתחשב בעובדה כי מחצית מהסכום הוא מפריש לכיסוי הלוואה בבנק, לא מסובך להבין את המצוקה אליה הוא נקלע.

המקרה שלעיל הוא דוגמה אחת מיני רבות המאפיינות כיום את מצבם של עשרות אלפי מועסקי ברשות הפלסטינית. בדרך כלל מדובר בראשי משק בית עם ילדים קטנים, המשתייכים למעמד הבינוני, שעתה נאלצים לחפש דרכים למימון הוצאות התחבורה, ההוצאות לבית וכדומה. עבור חלק גדול מהם האופציה של הסתייעות בחסכונות כבר אינה רלבנטית לאחר שהם עשו בהם שימוש בשנים עברו. זו הסיבה שרבים מאותם מועסקים לקחו הלוואה מהמערכת הבנקאית בשנים האחרונות.

נכון להיום שווי החבות של תושבי הרשות לבנקים נאמד ב–2.8 מיליארד דולר - לעומת 1.5 מיליארד דולר של הרשות - בעיקר למטרות מסחר ודיור. בהקשר זה ישנן גם חדשות מרגיעות, שכן המערכת הבנקאית הפלסטינית נחשבת ליציבה, עם שווי נכסים של כ–15 מיליארד דולר. במצב הדברים הנוכחי ועם הכנסה מצומצמת, יצטרכו משקי הבית הפלסטינים הנשענים על התעסוקה בשירות הרשות הפלסטינית לשנות את סדרי העדיפויות שלהם בתחום ההוצאות ולהתמקד במינימום האפשרי, מה שמדגיש את הצפי הפסימי לגבי סיכויי הצמיחה בשנה הקרובה אם לא יימצא פתרון למשבר הכספים. האפשרות למצוא עיסוק נוסף שישמש "השלמת הכנסה" לאחר שעות העבודה במגזר הציבורי אינה מעשית עבור רבים מהמועסקים, בייחוד נוכח הזדמנויות התעסוקה המצומצמות כששיעור האבטלה בגדה עומד על 17%.

הירידה בהכנסות משקי הבית מורגשת היטב בשוקי הגדה. חשוב להדגיש כי מגמת ההאטה במשק הפלסטיני בגדה המערבית לא החלה עם משבר כספי המסים, והיא נוכחת מזה שנתיים. עם זאת, לפי עדויות בתקשורת הערבית, כולל ברשתות החברתיות, תנועת הקונים במהלך החודשיים האחרונים התדלדלה אף יותר. סוחרים פלסטינים מצדם טוענים כי במצב הדברים הנוכחי האפשרות לפתיחת פרויקטים חדשים אפסית. ההאטה משפיעה גם על יכולת גביית המסים של הרשות הפלסטינית.

אבו מאזן יכול לאפשר לרשות הפלסטינית לקרוס לתוך עצמה, אך יחד איתה תקרוס תנועת הפתח, שניזונה מתקציב הרשות - ותאפשר לחמאס דריסת רגל משמעותית יותר בגדה צילום: איי אף פי

המשך הקיצוצים יוביל להסלמה; פשרה אינה באופק

במצב העניינים הנוכחי לרשות הפלסטינית יש מספר אופציות הן במישור הפוליטי והן במישור הכלכלי. במישור הכלכלי, הרשות ניצבת בפני חלופות לא פשוטות, שמשמען בעיקר קיצוץ בהוצאות. תהליך זה החל עוד לפני שהחל משבר הכספים. לפי הדו"ח העדכני של הבנק העולמי, במהלך שנת 2018 קיצצה הרשות כ–8% מהוצאותיה. במסגרת זו קוצצו בסעיף המשכורות 16%, בעיקר על ידי הפחתת התשלומים לרצועת עזה.

לפי הדו"ח, בשנה שעברה פיטרה הרשות או הוציאה לגמלאות כ–23 אלף מועסקים מרצועת עזה, וזאת כחלק מהעימות עם חמאס. בגדה המערבית, הרשות הפגינה זהירות רבה יותר וצמצמה את כוח העבודה שלה ב–500 איש בלבד, וזאת כדי למנוע תסיסה פנימית. אם תתמיד הרשות בקו הנוקשה שלה כלפי הכספים מישראל, ובלא מקורות הכנסה חלופיים, הרי שהיא תאלץ לקצץ עוד יותר בהוצאותיה. תוכנית החירום ל–100 הימים שהממשלה הפלסטינית החדשה אימצה, היא אינדיקציה לכך שהרשות מתכוונת לפנות בכיוון זה - כיוון שעלול להוביל להסלמה.

במישור הפוליטי אבו מאזן יכול לבחור בדרך העימות הכולל, קרי לאפשר לרשות הפלסטינית לקרוס לתוך עצמה. זה יוכל לקרות אם המשבר יימשך עוד מספר חודשים. ההערכה היא כי גם אם זה רצונו האישי של יו"ר הרשות, בסביבתו יש מספיק בעלי עניין שישתדלו להימנע מכך. יש לזכור למשל שתקציבה של תנועת הפתח, תנועתו של אבו מאזן, ניזון מתקציבה של הרשות הפלסטינית. קריסת הרשות משמעה קריסה כלכלית גם של תנועת הפתח, דבר שיאפשר לחמאס דריסת רגל משמעותית יותר בגדה.

אופציה נוספת של אבו מאזן היא לנסות לגייס את מדינות ערב שיזרימו לקופת הרשות עשרות מיליוני דולרים כתחליף לכספי המסים. עד כה, מדינות ערב ובייחוד מדינות המפרץ לא הראו התלהבות רבה להתגייס למען הרשות, בין השאר בשל העיסוקים הפנימיים של כל אחת מהן ומוקדי מצוקה הנתפשים כדחופים יותר בעולם הערבי, דוגמת סודן. אופציה נוספת של אבו מאזן היא לנסות ולהגיע לפשרה מסוימת עם ישראל, אם כי בשלב זה הוא אינו מראה סימנים לנכונות כזו מצדו.

הכותב הנו מנהל חברת קונקורד המזה"ת www.concordmena.com