לפני 40 שנה בדיוק: האיש הקטן שהפך את סין לענקית
דנג שיאופינג, ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית בסין, ניהל מדיניות חוץ צנועה והוביל רפורמות כלכליות שהפכו את ארצו למעצמה. בימים של מלחמת סחר תוהים בסין האם המנהיגות הנוכחית ממשיכה את מורשתו
לפני 40 שנה בדיוק, בשנת 1978, דנג שיאופינג (Deng Xiaoping) לא היה מנהיג צעיר. בגיל 74, חייו כבר ידעו טלטלות קיצוניות כאשר במסגרת מהפכת התרבות, הקמפיין ההרסני שיזם היו"ר מאו דזה דונג בשנות השישים, דנג הודח מתפקידיו במנהיגות הסינית הבכירה ונשלח לשמש כעובד פשוט במפעל לטרקטורים. במסגרת אותה מהפכת תרבות הפך בנו של דנג לנכה לאחר שקפץ מחלון הקומה השלישית כדי להימלט מההמון שאסר אותו. אולם דנג, המנהיג נמוך הקומה (1.50 מטר), לא התכוון לרדת מבמת ההיסטוריה לפני שהוא מותיר חותם, כזה שישנה את סין מהקצה לקצה ויהפוך אותו לאחד האנשים החשובים במאה ה-20.
ב-1978 סין היתה מדינה ענייה מאוד אחרי שנים ארוכות של קמפיינים פוליטיים הרסניים שהוביל מאו. נכון לאותה שנה עמדה אוכלוסיית סין על 960 מיליון, כ-22% מאוכלוסיית העולם, אך חלקה של סין מהכלכלה העולמית עמד על 1.8% בלבד. התוצר הלאומי הגולמי פר נפש של סין עמד על 150 דולר לשנה בלבד (במונחי הדולר הנוכחי), בערך ברמה של רפובליקת גינאה ביסאו במערב אפריקה. באותם ימים התוצר המרכזי של הכלכלה הסינית היה חקלאות וכ-90% מהאוכלוסייה חיה בעוני קיצוני על פי הגדרת הבנק העולמי. משהו היה חייב להשתנות.
דנג שיאופינג ונשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר בבית הלבן ב-1979 צילום: AP דנג לא התמנה למנהיג העליון של סין אחרי מותו של מאו ב-1976, הוא בכלל היה שוב במעצר בית. אך בהמשך הוא הצליח לתמרן את מי שנבחר לתפקיד (חואה גוופנג) ולהשתלט על מרכז הכוח בדרך לביצוע רפורמות מרחיקות לכת. בדצמבר 1978, לפני 40 שנה, הוביל דנג את פגישת המנהיגות הבכירה של סין בה הוחלט להיכנס למסלול של רפורמות כלכליות שישנו את המודל הסוציאליסטי של ניהול הכלכלה, המבוסס על תכנון מרכזי, חברות ממשלתיות ואיסור על יוזמה פרטית. סין נכנסה לעידן של ניסויים בענף שהיה במשך שנים מבוזה ונלעג - קפיטליזם.
"אם החתול תופס עכברים אז מדובר בחתול טוב"
בהובלת דנג קיבלה ההנהגה הסינית בשנים שלאחר מכן שורה של החלטות היסטוריות: ב-1979 החלה ההקמה של אזורים כלכליים מיוחדים בדרום סין, שטחים מוקפי גדר שנפתחו להשקעות זרות ופעלו עם מינימום בירוקרטיה. לאחר שנים ארוכות של חקלאות קולקטיבית עם מכסות מהממשלה שהובילו לרעב המוני, ב-1980 אומץ המודל לפיו חקלאים יכולים לעבד חלקות אדמה פרטיות והם אחראים לרווחים והפסדים.
באותה שנה נרשמו באופן חוקי עסקים פרטיים, לראשונה מאז עליית המפלגה הקומוניסטית לשלטון. בשנות ה-90, לאחר שחיסל את כיסי ההתנגדות השמרנית בתוך המפלגה, הוביל דנג גם צעדים להפרטת חברות ממשלתיות גדולות. בסוף 1990 אפילו הבורסה של שנגחאי נפתחה מחדש, לאחר שהיתה סגורה במשך שנים. דנג איפשר גם למספר גדל והולך של סינים לצאת ללמוד בחו"ל ושחרר ממעורבות השלטון בחיי היומיום.
דנג מעולם לא נטש את רוח הסוציאליזם באופן מוצהר. במקום זאת הוא נתן לשינויים שביצע את השם "סוציאליזם עם מאפיינים סיניים", קטגוריה מספיק רחבה שאפשר להכניס אליה פחות או יותר הכל. אחרי עשורים של אידיאולוגיה נוקשה, דנג דגל בפרגמטיזם כלכלי. "התפתחות היא האמת המוצקה", אמר דנג כדי לגדוע את הוויכוח התיאורטי סביב מה קפיטליסטי ומה סוציאליסטי. המשמעות היתה כי צעדים שעובדים בפועל, שתורמים לפרודוקטיביות ולשיפור ברמת החיים הסיני, הם הנכונים ולא משנה מה אומרת התיאוריה. "לא חשוב אם החתול שחור או לבן, אם הוא תופס עכברים אז מדובר בחתול טוב", אמר דנג בהזדמנות אחרת.
דנג שיאופינג צילום: ויקיפדיה
הרפורמות של דנג הובילו להתפטרות מאות אלפים מהחברות ממשלתיות כדי להקים עסקים פרטיים. בתחילה היו אלו עסקי מסחר ורוכלות קטנים, אך הללו סללו את הדרך לעליבאבא, שיאומי, האייר ושאר החברות הסיניות שהשתלטו מאז על העולם.
המגזר הפרטי בסין, שהיה למעשה לא קיים עד סוף שנות ה-70, אחראי היום 50% מהכנסות המס במדינה, 60% מהתוצר הלאומי הגולמי ו-80% מהתעסוקה בסין. ב-2001, לאחר מותו של דנג, נעשה עוד צעד פורץ דרך כאשר אנשי עסקים פרטיים הוזמנו רחמנא ליצלן להצטרף למפלגה הקומוניסטית.
מדיניות דנג חילצה 800 מיליוני סינים מעוני
קשה לחשוב על ניסוי שהצליח בצורה כל כך ברורה כמו המעבר של סין לכלכלת שוק, שהוליד את הצמיחה המהירה ביותר של כלכלה גדולה בהיסטוריה האנושית. נכון להיום סין כבר מהווה כמעט 19% מהכלכלה העולמית והתוצר הלאומי פר נפש עומד על 8,800 דולר לשנה.
המדיניות של דנג חילצה 800 מיליוני סינים מעוני והפכה את סין למעצמה כלכלית ופוליטית, שנייה רק לארה“ב. גינאה ביסאו? היא תקועה היום הרבה מאחור עם תוצר לאומי פר נפש של 720 דולר לשנה. לצמיחה המהירה של סין היו גם כמה תופעות לוואי פחות נעימות כמו זיהוי אוויר חריף ואי שוויון קיצוני בו שליש מההון מוחזק בידי 1% מהאוכלוסייה, אבל אלו הם כבר נושא אחר.
נשיא סין, שי ג'ינגפינג. יכול לשלוט ללא הגבלת זמן צילום: אי.אף.פי
למרות ההישגים הגדולים, לפי אחת השמועות, כאשר נשאל דנג על ערש דווי ב-1997 מה היתה ההחלטה החשובה ביותר שלו, הוא ענה כי היתה זו החלטתו להימנע מהפיתוי ללכת את כל הדרך ולחולל שינויים גם במבנה הפוליטי של סין, שיהפכו אותה לדמוקרטיה רב-מפלגתית בסגנון המערב.
בכך נבדלה סין מברית המועצות ומדינות אחרות במזרח אירופה שנטשו את הסוציאליזם מבחינה כלכלית ופוליטית כאחד. לדעת רבים השינויים הכלכליים שחולל דנג הצילו את המפלגה הקומוניסטית מקריסה כתוצאה מאובדן הלגיטימיות העממית, והוא עצמו לא התכוון לוותר על הכוח מרצונו.
דנג שיאופינג, איש השנה של טיים בשנת 1979 צילום: Time דנג חולל מספר שינויים פוליטיים, כמו הכנסת מדיניות שמגבילה את הכהונה של מנהיגי סין לתקופה קצובה של 10 שנים. לאחר שנים של שלטון יחיד בלתי מעורער של מאו, הוביל דנג מעבר למודל של הנהגה קולקטיבית יותר בו החלטות מתקבלות על ידי קבוצת מנהיגים. אולם בכל הנוגע לנסיונות לערער על שלטון המפלגה, דנג היה שמרן תקיף והורה על הפיזור המדמם של מהומות הסטודנטים ב-1989 בידי הצבא בכיכר טיאננמן במרכז בייג‘ינג. דנג גם מעולם לא יצא נגד מאו, לא כשהיו"ר חי ולא לאחר מותו, וכשנשאל על ידי העיתונאית האיטלקיה אוריאנה פלאצ‘י ב-1980 האם הפורטרט של מאו ימשיך להיות תלוי בכיכר טיאננמן, הוא ענה בחיוב. "הוא יהיה, לנצח", אמר דנג.
"סין צריכה לדעת את מקומה"
בעוד שני הנשיאים שבאו אחרי תקופת דנג, ג'יאנג זמין וחו ג‘ינטאו, היו בבירור ממשיכי דרכו, הנשיא הנוכחי שי ג‘ינפינג מקדם דרך שונה למדי. בספטמבר האחרון נשא בנו של דנג שיאופינג, דנג פופאנג (Deng Pufang), נאום. דנג הבן, שמתנייד בעזרת כיסא גלגלים מאז אותה תקרית טרגית ב-1968, מכהן כנשיא הפדרציה הסינית לבעלי נכויות. בקונגרס של הארגון אמר הבן כי סין צריכה "לדעת את מקומה. אנחנו לא צריכים להיות שתלטנים או להקטין את עצמנו" והוסיף כי על סין לשמור על כיוון של שלום ופיתוח בינלאומי. כולם הבינו למה הוא התכוון.
אחד העקרונות המנחים של דנג היה כי סין צריכה לשמור על מדיניות חוץ שלווה וצנועה, כזו שתאפשר לה לקדם את הצמיחה הכלכלית מבית. "”להסתיר את יכולתך ולהרוויח זמן", תיאר דנג את גישתו ליחסים בינלאומיים. אולם בשנים האחרונות, תחת מנהיגותו של הנשיא שי, סין הפכה לאסרטיבית יותר צבאית וכלכלית ברמה הבינלאומית, דרך תמרונים בים סין הדרומי ופרויקטים גרנדיוזים כמו "החגורה והדרך". האסרטיביות הזו יצרה תגובות נגד שונות ברחבי העולם, הבולטת מביניהן היא כמובן מלחמת הסחר שהתפתחה מול ארה“ב, הרואה את סין פתאום כיריב ולא כעמית ושותף. מלחמת הסחר הזו עלולה לחבל בצמיחה הסינית.
דנג ושי מגלים דעות הפוכות
מוקדם יותר השנה הוביל שי את הגבלת הקדנציות מימי דנג למנהיג הסיני העליון, מה שיכול לאפשר לו לשלוט ללא הגבלת זמן. דנג ושי מגלים דעות הפוכות כמעט בתחומים שונים. בעוד דנג התייחס בסלחנות לפקידים מושחתים וטען כי מלחמה בשחיתות פוגעת בצמיחה, שי מוביל קמפיין ענק נגד שחיתות בכל זרועות השלטון. בעוד דנג אמר כי "להיות עשיר זה מהולל", שי מחזיר למרכז הבמה ערכים סוציאליסטים של צניעות.
לאחר מה שנתפס כהתרופפות בכוחה של המפלגה, שי מחזק את השליטה על כל התחומים כולל הכלכלה, באופן שגורם לחששות לעצמאות העסקים הפרטיים בסין. בספטמבר האחרון כתב בלוגר סיני אלמוני בשם וו שיאופינג מאמר קצר שעורר הדים ברשתות החברתיות בסין, כאשר טען כי המגזר הפרטי ”סיים את המשימה ההיסטורית“ וצריך להיעלם מהעולם. המאמר אמנם נמחק, העיתונות הממשלתית דחתה את תוכנו ואפילו שי עצמו הכחיש מספר פעמים באחרונה את כוונתו לפגוע בעסקים הפרטיים , אך הפופולריות הגדולה שצבר המאמר מעידה על החששות העכשוויים בסין.
דנג שיאופינג הלך לעולמו בפברואר 1997 בגיל 92.
