ענקיות הבירה יגמלו את אפריקה מאלכוהול פיראטי

יצרניות הבירה הגלובליות ממציאות את עצמן מחדש ביבשת הענייה בעולם, עם בירות המיוצרות במבשלות מקומיות ומחומרי גלם מקומיים - על כך מדווח "הוול סטריט ג'ורנל".

רוב תושבי אפריקה אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש בירות רגילות מתוצרת אנהאוזר־בוש, InBev או היינקין. עובדה זו, בשילוב תנודתיות במחירי חומרי גלם ואפשרות למיסוי גבוה של בירות, הובילו את המבשלות הגדולות למהלך חדש של הכנת משקאות מקומיים במחירים נמוכים שאינם דומים בטעמם לאלה הנצרכים במערב.

46 סנט לספל בירה

כך, למשל, באוגנדה, בפרבר של הבירה קמפלה, נאספים מקומיים בפאב זעיר ולוגמים בירה חמימה מספלים. הבירה, בשם סנטור, הוכנה על בסיס גידולי דורה מקומיים בחטיבה האוגנדית של דיאגאו, יצרנית המשקאות האלכוהוליים הגדולה בעולם. היא נמכרת בכ־1,700 שילינג אוגנדי לספל (46 סנט אמריקאי), מחצית המחיר של בירה מאלט מקומית.

"זו הבירה הכי פופולרית בעסק שלי", אמרה בעלת הפאב, פלורנס ניזה, שמוכרת עשר חביות של 50 ליטר בשבוע.

דיאגאו, ביחד עם InBev והייניקן אחראיות על 98% מרווחי הבירה באזור, בעיקר בזכות רכישה של מבשלות מקומיות, כך לפי נתוני ברנסטיין ריסרץ'.

צריכת בירה באפריקה כיום היא אמנם הנמוכה בעולם, כעשרה ליטרים לנפש בשנה בהשוואה ל־70 ליטרים בצפון אמריקה ובמערב אירופה, אבל שוק הבירה המקומי צומח בקצב המהיר בעולם והוא רווחי יותר ממזרח אירופה ואסיה. ובעוד צרכנים באירופה וארה"ב מורידים את מפלס הבירה לטובת משקאות אלכוהוליים חזקים יותר או לחילופין משקאות נטולי אלכוהול, החשיבות של אפריקה עבור מבשלות הבירה נמצאת בעלייה. העיתון "סאת'רן טיימס" דיווח על זינוק של 56% בצריכת הבירה

בזימבבואה בשנה החולפת, ועל פי היצרנית המקומית דלתה, הביקושים חזרו לרמות השיא של 2009. אנליסטים אומרים כי ניתן לראות בכך סימן להתאוששות הכלכלה, לאחר שהבנק העולמי עדכן באחרונה את תחזית הצמיחה ל־2.7% לעומת 1.8% שמסר בינואר.

ועדיין, מחירים נמוכים יעמדו בבסיס ההתרחבות של החברות הבינלאומיות. בחודש שעבר, נשיא דיאגאו אפריקה ג'ון אוקיף מסר בהודעה למשקיעים כי האסטרטגיה של החברה ביבשת היא להגיע לצרכנים שאינם יכולים להרשות לעצמם את מותגי הליבה. "זה מאפשר לנו להסתמך פחות על הקצב שבו מתפתח באזור מעמד ביניים, ויותר על ההזדמנויות שנמצאות כאן ועכשיו", ציין.

מה שעשוי לעמוד בדרכן של החברות היא התנודתיות האזורית. באנגולה, ברנסטיין ריסרץ' מעריכה כי מכירות הבירה צנחו ביותר מ־30% בשלוש השנים האחרונות בשל היחלשות מחירי הנפט שגרמה לפיחות חד במטבע המקומי. עבור דיאגאו, העלייה במכירות בגאנה נוטרלה על ידי ירידה במכירות בקמרון על רקע מהומות מקומיות, ובאתיופיה, בשל חוסר יציבות פוליטית ופיחות המטבע. בזימבבואה, היפר אינפלציה ב־2017 גרמה למחסור בבירה, משום שהמבשלות לא הצליחו להשיג מספיק דולרים כדי לייבא חומרי גלם לאריזות. במקביל, ממשלות אזוריות המבחינות בעלייה בפופולריות של הבירה, מעלות מסים בהתאם, והמבשלות צריכות להחליט אם לספוג את העלויות או לגלגל אותן ללקוחות.

בננות וצבע מאכל

מחירים גבוהים מדי מחזירים את הצרכנים למבשלות פיראטיות מקומיות שמהוות עדיין 60% מהשוק. "כשאין לך כסף אתה שותה את האלכוהול הכי זול בנמצא. בירה שתססה בחבית שמן ישנה, אלכוהול תעשייתי עם קצת צבע מאכל או אלכוהול שהופק מבננות", כך לפי טרבור סטרלינג, אנליסט בברנסטיין ריסרץ'. "צריכת בירה ממותגת מראה לחברים שלך שהצלחת בחיים", ציין.

על פי דויטשה בנק, בעשור הקרוב עשוי השוק האפריקאי להגיע להיקף של 40% מהצריכה הגלובלית ומעליית הרווחים בתעשייה. המחיר הנמוך, לפי דויטשה, הוא סוגייה מרכזית, שכן רק 15% מהצרכנים שם יכולים להרשות לעצמם כיום לקנות בירה. הורדת המחיר במחצית תקפיץ ל־40% את שיעור המבוגרים שיוכלו לצרוך את המשקה.