ואולי סין לא תעקוף את ארה"ב

בעוד סין וארצות הברית מסובכות בשלב הבא של מלחמת סחר, עבור רוב הכלכלנים, עליונות כלכלית סינית בטווח הרחוק היא עובדה מוגמרת, ללא כל קשר למתרחש עתה. אחרי הכל, עם אוכלוסייה גדולה פי ארבעה לעומת ארה"ב ותוכנית מוסדרת ונחושה לסגירת פערים אחרי עשרות שנים של קיפאון טכנולוגי, האם זה לא בלתי נמנע שסין תשתלט על כס ההגמוניה הכלכלית?

אני לא כל כך בטוח. כלכלנים רבים, ובהם הרבה מאותם מומחים שרואים בכוח העבודה העצום של סין יתרון משמעותי, מודאגים כי רובוטים ובינה מלאכותית ישתלטו לבסוף על רוב המשרות וישאירו את רוב בני האדם לעסוק בפעילויות פנאי.

אז מה הולך לקרות? במאה השנים הבאות, מי ישתלט, העובדים הסינים או הרובוטים? אם רובוטים ובינה מלאכותית יהיו הכוח המניע של הייצור במאה הבאה, אולי העובדה שלסין אוכלוסיה ענקית לדאוג לה, במיוחד כזו שצריך לשלוט בה באמצעות הגבלת הגישה לאינטרנט ולמידע, תתברר כגורם מעכב עבורה. ההזדקנות המהירה של האוכלוסיה הסינית מעצימה את האתגר.

שי ג'ינפינג ודונלד טראמפ צילום: בלומברג

בעוד העלייה בחשיבות הרובוטיקה והבינה המלאכותית תגזול מסין את היתרון היצרני שלה, היכולת להוביל בזירה הטכנולוגית תקבל חשיבות רבה יותר. מבחינה זו, הטרנד הנוכחי של ריכוז כוח ושליטה גדולים יותר בידי הממשלה המרכזית, ולא בסקטור הפרטי, עשוי להגביל את סין. זאת במקביל לכך שהכלכלה הגלובלית תגיע לרמות גבוהות יותר של התפתחות.

האפשרות שסין לעולם לא תהווה תחליף להגמוניה הכלכלית האמריקאית היא צדה השני של בעיית הטכנולוגיה והאי־שיוויון. כולם במערב מודאגים לגבי עתידה של התעסוקה, אבל במובנים רבים מדובר בבעיה גדולה יותר עבור מודל הפיתוח הסיני לעומת זה האמריקאי. ארה"ב צריכה להתמודד עם בעיית החלוקה מחדש של ההכנסה, זאת באופן מיוחד בהינתן הריכוזיות הגבוהה של רעיונות וטכנולוגיה חדשים. סין, מאידך, צריכה להתמודד גם עם הבעיה של שימור מעמדה כמעצמת יצוא בעידן הרובוטיקה.

 

לא חזיון תעתועים

אכן, קלושים הסיכויים שהרוח והצלצולים שמייצר הנשיא טראמפ יגרמו לנדידה המונית של משרות יצרניות בחזרה לארה"ב. אבל לארה"ב יש פוטנציאל להגדיל את הבסיס היצרני שלה בכל מקרה, אם לא במשרות אז במונחים של תוצר. אחרי הכל, מפעלים כיום מייצרים הרבה יותר עם הרבה פחות עובדים. אך הרובוטים והבינה המלאכותית נכנסים לא רק לתחום הייצור והמכוניות האוטונומיות. רופאים־רובוטים, יועצים פיננסיים־רובוטים, עורכי דין־רובוטים — אלה הם רק קצה הקרחון מבחינת חדירת המכונות למשרות במגזר השירותים.

אין ספק כי עלייתה של סין היא לא חזיון תעתועים, והצלחתה המסחררת אינה מושתתת אך ורק על גודל האוכלוסיה שלה. להודו אוכלוסיה בסדר גודל דומה (שתיהן מונות כ־1.3 מיליארד תושבים), אבל לעת עתה לפחות, היא מפגרת הרחק מאחור. בה בעת, יש להכיר בכך כי ההנהגה הסינית רשמה הישג מפואר בהעברת מאות מיליוני אנשים מעוני לשורות מעמד הביניים.

אבל צמיחתה המהירה של סין מונעת בעיקר מסגירת פערים טכנולוגיים ומהשקעות. ובעוד סין, בניגוד לבריה"מ לשעבר, הפגינה יכולות גבוהות באופן משמעותי בחדשנות מקומית — חברות סיניות כבר מובילות את הדרך בדור הבא של רשתות דור 5, ויכולות מלחמת הסייבר שלה הן לחלוטין ברמה אחת עם ארה"ב — הרי ששמירה על רמת חדשנות גבוהה אינה דומה להגדרה ראשונית של גבולותיה. ההישגים של סין נובעים עדיין באופן משמעותי מאימוץ טכנולוגיות מערביות, ובמקרים מסוימים אף השתלטות על קניין רוחני. טראמפ הוא בשום אופן לא הנשיא האמריקני הראשון שמתלונן על כך, ואכן לא היתה לו ברירה. (אף כי הכרזת מלחמת סחר בשום אופן לא יכולה להיות הפיתרון).

בכלכלת המאה ה־21, גורמים אחרים, ובהם שלטון חוק, וגישה למקורות אנרגיה, לקרקע חקלאית ולמים נקיים עשויים לקבל משנה חשיבות. סין הולכת בנתיב שהיא הגדירה ועשויה עוד להוכיח כי מערכות ריכוזיות מסוגלות לקדם פיתוח בקצב מהיר יותר ולמרחקים ארוכים יותר מכפי שאנשים שיערו לעצמם, ושלא מדובר רק על התרחבות מעמד הביניים במדינה. אבל הדומיננטיות הגלובלית של סין איננה בשום אופן עובדה מוגמרת, כפי שמומחים רבים טוענים.

ואין לשכוח כי גם ארה"ב ניצבת בפני אתגרים. כמו, למשל, הצורך למצוא דרך לחזור למסלול של צמיחה טכנולוגית דינמית תוך מניעת ריכוזיות מוגזמת של עושר וכוח. המעמד של הגמון, עם זאת, אינו מחייב מדינה להיות הגדולה בעולם, אחרת אנגליה לא היתה שולטת בחלק גדול מהעולם כפי שעשתה במשך יותר ממאה שנה. סין עשויה להוביל את העתיד הדיגיטלי אם ארה"ב לא תתעשת, אבל היא לא תהפוך לכוח עולמי דומיננטי רק משום שאוכלוסייתה גדולה יותר. נהפוך הוא, עידן המיכון החדש עשוי לשנות את כללי המשחק בקרב על ההגמוניה.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה ולמדיניות ציבורית באוניברסיטת הרווארד. פרוג'קט סינדיקט 2018, מיוחד לכלכליסט