סוף עידן: המיליארדר לי קא־שינג פורש מהאצ'יסון

סוף עידן בהונג קונג: המיליארדר לי קא־שינג (89) פורש מהאימפריה העסקית שהקים לפני כמעט שבעה עשורים.

לי יפרוש רשמית מתפקיד יו"ר הקונגלומרט CK האצ'יסון וחברת CK נכסים. פרישתו תחל לאחר האסיפה השנתית ב-10 במאי. עם זאת הוא ימשיך לשמש כיועץ בכיר לחברה. ידיעות על פרישתו הצפויה של לי פורסמו כבר ב-2017.  

ההכרזה של לי היום מסמנת את סופה של קריירה עשירה שבמהלכה בנה מאפס את האימפריה המסחרית שלו, שכיום נוכחת בכמעט כל תחומי החיים בהונג קונג ומעבר לה - טלקומוניקציה, נדל"ן, ספנות וקמעונות. "אני רוצה להודות לבעלי המניות שלנו שהביעו אמון בחברה בשנים האחרונות", אמר לי במסיבת עיתונאים בהונג קונג. מחליפו בתפקיד יהיה בנו, ויקטור לי (53), המשמש כיום סגן יו"ר של שתי החברות.

האימפריה של לי פועלת בכ-50 מדינות בעולם ומעסיקה 300 אלף עובדים. שוויה מוערך ב-80 מיליארד דולר.

שוויו של לי נאמד ב-35.3 מיליארד דולר, והוא נמצא במקום ה-23 בדירוג האנשים העשירים בעולם של "פורבס".

האימפריה של לי השקיעה גם בישראל. כך, האצ'יסון ומפואה היתה המשקיעה המובילה בקבוצה שזכתה במכרז להקמת הרשת הסלולרית השלישית בישראל ב־1997, והחזיקה בשליטה בפרטנר במשך עשור. מאז השקיע לי בלא מעט חברות ישראליות, בהן ווייז, Tipa, ומפעל הזרעים קיימא.

בספטמבר 2013 העבירה הקרן של לי תרומת ענק של 130 מיליון דולר לטכניון. מדובר בתרומה הגדולה ביותר בתולדות המוסד ואחת הגדולות שקיבל מוסד השכלה גבוהה ישראלי אי פעם.

לי קא-שינג צילום: עמית שעל

לי נולד ב־1928 בעיר צ'אוז'ואו שבדרום־מזרח סין למשפחה דלת אמצעים שהיגרה ב־1940 להונג קונג הבריטית, אחרי שהצבא היפני הפציץ את העיר. כשהיה בן 14 בלבד נפטר אביו כתוצאה מאי־קבלת טיפול רפואי הולם. לי נאלץ לצאת לעבוד לפרנסת המשפחה בבית חרושת לייצור פלסטיק. בתוך כמה שנים הוא הפך למנהל בית החרושת, ובגיל 22 החליט להקים חברה משלו בתחום הפלסטיקה שהיוותה את הבסיס לחברת האחזקות האדירה שבשליטתו צ'ונג קונג (Cheung Kong).

בהונג קונג ובסין לי מוכר לא רק כטייקון אלא גם כפילנתרופ. על פי ההערכות, לי תרם עד היום 1.4 מיליארד דולר למטרות צדקה, וב־2011 הוא הודיע שלאחר מותו הוא יעביר שליש מההון שישאיר אחריו למטרות פילנתרופיות.

בראיון ל"כלכליסט" בשנת 2013 סיפר כי ההחלטה לתרום שליש מהונו היתה לא פשוטה דווקא כיוון שהגיע ממשפחה מעוטת יכולת. "אני עדיין זוכר לילה אחד נטול שינה שבו התהפכתי במיטתי והתלבטתי בנושא, והזיכרונות והסבל מימי המלחמה באזורנו פקדו אותי. בסופו של דבר הגעתי להחלטה ביחס לתרומה לאחר ששאלתי את עצמי שתי שאלות: לו היה לי בן שלישי כמה הייתי מעניק לו, והאם אני יכול להיות בטוח שהחברה שלי תמשיך להתקדם חזקה כמקודם לאחר שאקים את הקרן הפילנתרופית. מהרגע שהגעתי לכלל החלטה ישנתי כמו תינוק, ומאותו רגע הרגשתי יותר עשיר מאי פעם".