תחילת סוף הסחר הבינלאומי

דונלד טראמפ הוא, באמת ובתמים, פרוטקציוניסט. מדובר בהרבה יותר מסתם רטוריקה. זה הלקח שאפשר ללמוד מהחלטתו לחתום על צו להטלת מכס של 25% על יבוא פלדה לארה"ב ומכס של 10% על יבוא אלומיניום.

המכסים הללו אינם חשובים כל כך כשלעצמם. אבל ההיגיון ששימש כדי להצדיק אותם, היקפם, הנכונות לאיים בהם על בנות ברית קרובות והצהרת הנשיא כי "מלחמות סחר הן טובות וקל לנצח בהן"', חייבים להדליק נורה אדומה אצל כל בר דעת. המהלך הנוכחי כנראה לא יהיה סוף הסיפור. סביר יותר להניח שהוא יהיה תחילת הסוף של המסגרת החוקית לסחר בינלאומי שארה"ב בעצמה יצרה.

צילום: איי אף פי

ההצהרה הזו אולי נשמעת היסטרית, אבל היא לא. נכון שהמכסים ישפיעו רק על 2% מהיבוא לארה"ב. כל עוד לא מדובר ביותר מכך, אז העולם — והכלכלה הגלובלית — יתמודדו עם זה בקלות יחסית.

ייתכן שבמקרה של אדם לא עקבי כמו טראמפ, המכסים החדשים יהיו גם האחרונים. אבל לא הייתי מהמר על זה.

הביטחון הוא תירוץ שווא

הסיבה הראשונה שהמדיניות הפרוטקציוניסטית של ארה"ב צפויה להתפשט היא שמדובר במדיניות שאמורה להימשך זמן רב ולהטיל מס על כל צרכני הפלדה והאלומיניום. אלו כוללים תעשיות שמעסיקות הרבה יותר אנשים מ־81 אלף האמריקאים שעובדים בתעשיית הפלדה. הצרכנים יהיו חשופים לאפקט פרוטקציוניסטי שלילי. אחד הביטויים של התופעה הזו תהיה הוזלה של מוצרים מיובאים שעשויים מפלדה ואלומיניום, משום שההיצע שלהם יגדל לאור התייקרות המוצרים המקבילים מתוצרת ארה"ב. ה"פתרון" לכך ודאי יהיה הטלת מכסי מגן גם על המוצרים שיוזלו.

סיבה נוספת שהטלת המכסים האמריקאית תתפשט היא שהמדינות שיושפעו ממנה יפעלו נגד ארה"ב בחזיתות אחרות. אבל, מה שיקרה בפועל הוא כנראה שהן יגררו את ארה"ב לתהליך יישוב מחלוקות בארגון הסחר העולמי (WTO). זה יתרחש במקביל למכסי מגן נגדיים שהן יטילו על פלדה ואלומיניום כדי לעכב הצפה של יבוא בשווקים שלהן. אם כך, גם בדרך זו הפרוטקציוניזם יתפשט.

עוד סיבה להתפשטות הפרוטקציוניזם היא השימוש של ארה"ב בטיעון של איום על הביטחון הלאומי כדי להטיל מכסים, כפי שטראמפ אכן עושה. ארגון הסחר העולמי אכן מתיר למדינות החברות בו לנקוט "כל צעד שהן רואות כהכרחי להגנה על האינטרסים הביטחוניים שלהן... בתקופות מלחמה או מצב חירום בינלאומי".

אבל, כפי ששרת החוץ הקנדית כריסטיה פרילנד הסבירה, "בלתי סביר לחלוטין לראות בכל סחר עם קנדה כאיום על הביטחון הלאומי של ארה"ב". ברגע שהפרצה הזו בחוקי הסחר הבינלאומיים מנוצלת בידי ארה"ב, מה ימנע ממדינות אחרות להשתמש בה?

המהלך האמריקאי לא נועד לפגוע בסין, שאחראית לפחות מ־1% מיבוא הפלדה לארה"ב. הנפגעות העיקריות יהיו בנות בריתה: ברזיל, האיחוד האירופי, יפן ודרום קוריאה. לא מדובר גם במהלך נגד סחר לא הוגן, אלא במדיניות פרוטקציוניסטית טהורה שנועדה לשמר תעשיות ותיקות.

אלא שאפילו מבחינה זו ההיגיון של וושינגטון הוא בעייתי. תעשיית הפלדה והאלומיניום האמריקאית יציבה כבר שנים. התוצר שלה לא צומח, אבל גם לא מצטמצם.

לנוכח כל הסיבות הללו, ארה"ב ומדינות אחרות צפויות לנקוט עוד צעדים פרוטקציוניסטיים. אבל יש סיבה עמוקה אף יותר להאמין שכך יקרה. טראמפ, כך נראה, ממש רוצה מלחמת סחר. הוא משוכנע שמדינה גדולה עם גירעונות מסחריים עמוקים חייבת "לנצח". יתר על כן, הוא מאמין שהגירעונות הללו הם ההוכחה שמדינות אחרות רימו את ארה"ב. אלו שתי אמונות מגוחכות מבחינה כלכלית.

טראמפ צודק בהנחתו שארה"ב תיפגע פחות ממדינות אחרות במלחמת סחר. אבל כולן, כולל ארה"ב, יספגו פגיעה משמעותית כתוצאה מבלקניזציה של הכלכלה הגלובלית.

התפיסה של טראמפ, שרואה בעודף מסחרי דבר זהה לרווח של עסק, היא שגויה. יבוא הוא המטרה של הסחר. לעודף מסחרי של מדינה אין שום ערך בפני עצמו.

יד ימין ויד שמאל

מעבר לכך, טראמפ מצדיק את הטלת המכסים באמצעות אמונתו החזקה שארה"ב היתה קורבן למזימות של מדינות אחרות. אחת הראיות שהוא מביא כדי לתמוך בעמדתו היא הרעיון שארה"ב "היא המדינה הכי פחות פרוטקציוניסטית בעולם".

לא קיים מדד אידיאלי שבודק פרוטקציוניזם. האפשרות הסבירה ביותר היא להסתכל על הממוצע המשוקלל של המכסים. לפי ארגון הסחר העולמי, נכון ל־2015, ביפן עומד הנתון הזה על 2.1%, בארה"ב על 2.4% ובאיחוד האירופי על 3%. מדובר בשיעורי מכס ממוצעים דומים מאוד. הממוצע המשוקלל של מכסים בסין הוא 4.4%, בעיקר מכיוון שהיא היתה שותפה רק במשא ומתן גלובלי אחד, על הצטרפותה לארגון הסחר העולמי ב־2001. היא נחשבה אז, ובצדק, למדינה מתפתחת.

אבל, בבית הלבן מעדיפים להתייחס אל תקרת המכסים. לפי המדד הזה, רמת הפרוטקציוניזם בארה"ב היא נמוכה יחסית. אלא שממוצע פשוט של תקרת המכסים לא מלמד כמעט כלום על רמת הפרוטקציוניזם של מדינה. יתרה מזאת, ארה"ב קבעה תקרת מכסים נמוכה כדי להשיג הטבות ממדינות אחרות, בעיקר בתחום ההגנה על הקניין הרוחני האמריקאי.

הקובלנה האחרת של טראמפ היא על גירעונות הסחר. גירעונות אלו הם תופעה מאקרו־כלכלית, ולא תוצאה של מדיניות סחר. טראמפ חתם זה לא מכבר על חוק שמאפשר לארה"ב להגדיל משמעותית את הגירעון התקציבי שלה. המהלך הזה לבדו צפוי להגדיל את הגירעון המסחרי של ארה"ב.

התחזית הזו תהיה נכונה במיוחד אם, כפי שהממשל מצפה, הורדת מס החברות תביא להגדלה משמעותית בהשקעות המגזר הפרטי בארה"ב בשעה שהגירעון הממשלתי יעמיק. האם יד שמאל של המדיניות האמריקאית מבינה מה עושה יד ימין שלה? נראה שלא.

קרן המטבע הבינלאומית צודקת כשהיא מותחת ביקורת על התוכנית של טראמפ. יהיו לה עלויות אדירות, היא תפרק בריתות ותוביל בוודאות לעוד פרוטקציוניזם, לא רק מצד ארה"ב. התוכנית היא תוצאה של שילוב אופייני של רחמים עצמיים ושחצנות. טענות כי העולם כולו מתנהג ברשעות כלפי ארה"ב לצד טענות כי ארה"ב יכולה לכפות על העולם את רצונה אם היא רק תרצה. ההשלכות יבואו בצורת קרעים נוספים במרקם העדין גם כך של הסחר הגלובלי. כל הכבוד, אדון טראמפ.