יו"ר הפדרל ריזרב החדש: היונה מוול סטריט

"הוא חזק, הוא מחויב, הוא חכם". במילים אלו תיאר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ את ג'רום (ג'יי) פאוול, יו"ר הפדרל ריזרב הבא, שעל מינויו הוא הכריז ביום חמישי בגן הוורדים של הבית הלבן. "כלכליסט" מגיש חמש הערות על האיש שינהיג את הבנק המרכזי החשוב בעולם.

1. טראמפ, נשיא הכאוס, שהגיע אל וושינגטון כדי לנער את הממסד, בחר הפעם דווקא במועמד הסטטוס קוו, שצפוי להמשיך בקו המתון הנוכחי של הבנק המרכזי האמריקאי. כפי שהגדיר זאת אחד האנליסטים: "פאוול הוא הגרסה הרפובליקנית של ג'נט ילן", יו"ר הפד הנוכחית.

יו"ר הפד ג'נט ילן. מילאה את התפקיד בהצלחה מרובה צילום: איי אף פי

פאוול (64), מכהן בחמש השנים האחרונות כחבר מועצת הנגידים של הפד, אליה מונה בתקופת הנשיא ברק אובמה. לאורך השנים, פאוול תמך במדיניות הריבית האפסית שהובילה ילן, וגם בתוכניות ההקלה הכמותית, במסגרתן הזרים הפד טריליוני דולרים לשווקים. בחודשים האחרונים, הוא הצהיר על תמיכה במדיניות הנוכחית, של העלאה מתונה, הדרגתית ו"סבלנית" של הריבית. גם בדברים הקצרים שנשא בטקס בבית הלבן נקט קו של המשכיות. פאוול נחשב ליד יציבה, שמינויו למשרה העוצמתית ביותר בכלכלה העולמית לא יטלטל את הכלכלה או השווקים. זה שיקול מהותי. טראמפ מתגאה שוב ושוב באבטלה הנמוכה, בצמיחה היציבה ובבורסה הגואה. למדיניות הפד יש חלק משמעותי בכל אלה, ומינוי של יו"ר פד ניצי יותר, שיעלה ריבית מהר יותר, היה יכול להביא לנפילות בשווקים. זה הדבר האחרון שטראמפ רוצה. מעבר למישור הציבורי, ריבית נמוכה, שמשמעותה אשראי זול יותר, גם לא תזיק לאימפריה העסקית של משפחת טראמפ.

2. אבל פאוול בכל זאת נבדל מילן, וגם מראשי הפד שקדמו לה. אם מינויו יאושר בקונגרס כצפוי, פאוול, שייכנס לתפקידו בפברואר, צפוי להיות יו"ר הפד הראשון זה ארבעה עשורים שאינו כלכלן. הוא גם יהיה יו"ר הפד הראשון שמגיע מרקע של בנקאות השקעות. פאוול, בוגר אוניברסיטת פרינסטון ובעל תואר למשפטים מג'ורג'טאון, דילג במהלך הקריירה שלו בין המגזר הפרטי לציבורי: הוא החל את דרכו כעורך דין, עבד בשנות השמונים בבנק ההשקעות דילון ריד, דילג אל משרד האוצר בממשל ג'ורג' בוש האב, ומשם המשיך לקבוצת קרלייל, ענקית ההשקעות והפרייבט אקוויטי. ב־2005 הצטרף למכון מחקר, שממנו הגיע לפד כמועמד פשרה, אחרי שמינוי מועמדים אחרים נתקע בסנאט. המסלול הזה הקנה לפאוול ניסיון נרחב, והיכרות עם המציאות בשטח. הוא גם הפך את פאוול לחבר מן המניין באלפיון העליון. הונו, לפי חישובי סוכנות הידיעות בלומברג, עשוי לעמוד על לא פחות מ־112 מיליון דולר, מה שהופך אותו ללא עוררין לחבר העשיר ביותר במועצת הנגידים של הפד, ולאחד מראשי הפד העשירים אי פעם.

פאוול, כאמור, מייצג יציבות, אפילו במישור האישי. "אף פעם לא ראיתי אותו מאבד את קור הרוח שלו", העיד עליו נשיא הבנק הפדראלי של דאלאס לשעבר ריצ'ארד פישר, שסיפר גם שמעולם לא הצליח לגרום לפאוול לשתות יותר משתי כוסות יין בארוחת ערב. ואילו בפרופיל של פאוול ב"וושינגטון פוסט" העידו עליו מכריו שהוא "נורמלי באופן מעצבן": רוכב לעתים על אופניו לעבודה (מרחק של 13 ק"מ), מנגן בגיטרה ומשחק גולף.

3. כבכיר בפד, פאוול אמנם תמך בעקביות במדיניות המוניטרית שהובילה היו"ר ילן, אבל לא הרבה להתבטא בתחום. הוא עסק לא מעט בקרביים הלא זוהרים של המערכת הפיננסית, למשל בטיפול בהתרסקות הבזק בשוק האג"ח האמריקאי ב־2014, או בפעילות מערכת התשלומים. לפי חלק מההערכות, העובדה שפאוול אינו כלכלן, ובוודאי אינו מומחה בעל שם למדיניות מוניטרית, עתידה גם להשפיע על סגנון המנהיגות שלו: הוא לא בהכרח יסחוף אחריו את ועדת השווקים הפתוחים של הפד הקובעת את שער הריבית בארה"ב, אלא ינסה לגבש קונצנזוס.

דווקא כאן, כפי שהצביע יותר מפרשן אחד, עשויה להסתתר נקודת התרופה של פאוול. מדיניות הפד הוכיחה את עצמה בהתאוששות של השנים האחרונות, ובמובן הזה העובדה שפאוול עתיד ככל הנראה להמשיך בה היא סימן חיובי. אבל העשור האחרון הוכיח גם שפרגמטיות אינה מספיקה. הכלכלה העולמית ידעה שורת משברים בעשורים האחרונים, וגם בשנים הקרובות הפד עשוי להידרש למנהיגות יצירתית שתדע לנקוט צעדים חסרי תקדים. במישור הזה, ידע כלכלי עשוי להיות קריטי. בן ברננקי, שעמד בראש הפד ב־2008, הוא חוקר נודע של השפל הגדול. כשפרץ המשבר הגדול ביותר ב־80 השנים האחרונות, והפד מיצה את כל הכלים הקונבנציונליים, ברננקי לא היסס להשתמש בכלים לא שגרתיים, ולהטביע את המערכת הפיננסית בכסף כדי למנוע חזרה על הקריסה הגדולה של 1929.

גם ג'נט ילן, היורשת של ברננקי, היא כלכלנית בעלת שם, וגם היא נאלצה לנווט את הפד בטריטוריה לא נודעת. למשל, כיצד לצאת מסביבת הריבית האפסית בלי להרוס את ההתאוששות הכלכלה האמריקאית, ואיך להתחיל להיפטר מהר הנכסים הפיננסיים שאותו צבר הפד בשנים האחרונות מבלי לזעזע את השווקים. ככל שניתן לשפוט, היא עשתה זאת בהצלחה מרובה. שיעור האבטלה בארצות הברית נמצא בשפל של 16 שנה (4.2%), הצמיחה עקבית, וגם האינפלציה עומדת על 1.6%, קרוב ליעד הרשמי של 2%, גם אם היא נותרת חלשה באופן עיקש. בהכרזה על מינוי פאוול, הנשיא טראמפ עצמו התגאה בנתונים האלה.

4. מכאן עולה השאלה המתבקשת, שצצה מלא מעט כיוונים: למה בעצם לא למנות את ילן לעוד כהונה בפד? זהו הרי הנוהג. עד כה, כל ראשי הפד שהשלימו כהונה אחת מונו לעוד כהונה, כך שבמינוי פאוול טראמפ שובר מסורת רבת שנים. יותר מזה: ילן היא יו"ר פד מוערכת, וטראמפ עצמו תיאר אותה בשבוע שעבר כ"מצויינת". אם פאוול מתעתד לצעוד בנתיב דומה לשל ילן, למה לא למנות את מי שהתוותה את הדרך וגם מצוידת ביותר כלים להתמודד עם הלא נודע?

סיבה אפשרית אחת היא הפיקוח על המערכת הפיננסית. טראמפ תומך בהקלת הרגלוציה על וול סטריט, ואילו ילן קראה בנאום פומבי הקיץ לא לרופף את הרגולציה על הבנקים – מה שכנראה פגע בסיכוייה להתמנות לעוד כהונה. פאוול, לעומתה, מאמין בשחרור מסוים של הרסן, אם כי לא ברור עד כמה יהיה מוכן לישר קו עם הבית הלבן. כשהעיד בסנאט בחודש יוני, הוא אמר שבתוכנית הרגלוציה של טראמפ "יש כמה רעיונות שלא הייתי תומך בהם", והבהיר שגם אם אפשר לשפר את הרפורמה שנערכה במערכת הפיננסית אחרי המשבר, צריך לשמר את העקרונות שבליבה.

ייתכן גם שהתשובה פשוטה יותר: ילן היא מינוי של אובמה, וזה מה שחרץ את גורלה אצל טראמפ. כפי שהנשיא האמריקאי הכריז בעצמו בראיון לפני שבועיים, כשנשאל על מינוי ילן לעוד קדנציה: "אתה רוצה להשאיר את החותם שלך. ואולי זה אחד הדברים שקצת עומדים לרעתה".

5. מי שעודד את טראמפ למנות את פאוול הוא ככל הנראה שר האוצר האמריקאי סטיבן מנושין, שלפי אחד הדיווחים האמין שהבית הלבן יוכל להשפיע על פאוול יותר מעל המועמדים אחרים.

מנושין, אגב, הוא יוצא גולדמן זאקס, וכך גם גארי כהן, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, שקיווה בעצמו להתמנות ליו"ר הפד. כך שכאן טמון מכנה משותף אחד לכל חברי הצמרת הכלכלית של טראמפ: שר האוצר, היועץ הכלכלי הבכיר ויו"ר הפד המיועד כולם מולטי־מיליונרים יוצאי וול סטריט.