"המסחר המקוון יוצר הרבה יותר משרות משהוא מוחק"

"אנשים לא מבינים את המסחר המקוון, הם חושבים שהוא מחליף את הקמעונאות המסורתית, אבל למעשה הוא מחליף את הזמן שהצרכנים מבזבזים בנסיעה לחנויות, חיפוש חניה, שיטוט במעברים, המתנה בתור וכל יתר הפעולות מהסוג הזה", טוען ד"ר מייקל מנדל, האסטרטג הכלכלי הראשי של המכון למדיניות פרוגרסיבית בוושינגטון, בראיון ל"כלכליסט".

אם תשאלו את מנדל, אפוקליפסת הקמעונאות בארה"ב היא בכלל חזון אחרית הימים. היכן שרואים קניונים נטושים וחנויות נסגרות, הוא רואה את מה שהוא ממשיל למהפכה בסדר הגודל שהביא האינטרנט. אלו שמבכים את המוות האיטי של החנויות הפיזיות, מסתכלים בכיוון הלא נכון. "רוב ההשפעה של המסחר המקוון היא לא על הקמעונאיות, אלא על הצרכנים. יש היום אנשים שתפקידם הוא לעשות את מה שצרכנים היו רגילים לעשות, וזה יוצר המון משרות", הוא אומר.

שני מאמרים שפרסם השנה מנדל על השפעת הטכנולוגיה והמסחר המקוון על שוק התעסוקה האמריקאי הכו גלים בארה"ב ומחוצה לה, וצוטטו בין היתר בפורבס, בניו יורק טיימס ובפייננשל טיימס. לשיטתו, הסיפור על ענקיות כמו אמזון שמשבשות את התעשייה ואוכלות את ההכנסות של הרשתות הוותיקות בנוי על יסודות רעועים. מנדל טוען שקיים עיוות בספירת העובדים בקמעונאות הפיזית והמקוונת בגלל החלוקה לקטגוריות תעסוקה של משרד העבודה האמריקאי שעליה מתבססים החישובים.

חבילות של אמזון צילום: בלומברג

במילותיו, "שיטת הסיווג של הסטטיסטיקאים הממשלתיים לענפי התעשייה לא מתאימה למדידת הפעילות חוצת המגזרים של כלכלת הידע המודרנית". למסקנה הזו הוא הגיע במקרה: "בדקתי את מספר המועסקים בחברות ההייטק כיום, לעומת חברות ענק כמו פורד וג'נרל מוטורס בעבר.

"כשהגעתי לאמזון, שמתי לב שיש לה המון עובדים. למעשה, היא החברה שמספר העובדים שלה הגיע ל־300 אלף מהר הרבה יותר מכל חברה אחרת בהיסטוריה", הוא אומר. "שאלתי את עצמי — אם אמזון שוכרת כל כך הרבה עובדים, אז איפה הם? גיליתי שיש המון עובדים במרכזים הלוגיסטיים שהיא מפעילה. כשבדקתי את המידע מחוז אחרי מחוז וירדתי לעומק הדברים, הבנתי שהמסחר המקוון יוצר הרבה יותר משרות מאשר הוא מוחק", הוא מוסיף.

זינוק בפריון יוצר משרות

אז יש כשל לוגי כללי לגבי ההשפעה של המסחר המקוון על שוק התעסוקה?

"אם אתה מסתכל על ההיסטוריה, למשל על פסי הייצור הראשונים, כולם חשבו שהם יגרמו לאובדן משרות בגלל שהם לקחו את העבודה של בעלי המלאכה. אבל, פסי הייצור יצרו שווקים חדשים ודברים חדשים שאנשים היו מוכנים לבזבז עליהם כסף כך שבסופו של דבר הם יצרו משרות ולא הרסו אותן. הסיפור הזה חוזר על עצמו מאז המהפכה התעשייתית. כשיש זינוק בפריון נוצרות משרות חדשות".

אתה משווה בין יצירת משרות במחצית הראשונה של המאה ה־20 ובין ימינו, אבל אז היו הרבה פחות אנשים בארה"ב שהיו צריכים פרנסה

"חשוב לזכור שהמסחר המקוון הוא רק חלק מזה. ולכן השאלה היא איפה עוד צריך לייצר משרות בנוסף למשרות שנוצרות באופן ישיר במסחר המקוון. אני מעריך שבעתיד נראה פריחה של יצרנים קטנים בארה"ב שייתמכו ברשתות ההפצה של חברות המסחר המקוון. יצרן יכול להשתמש בשירותים האלה כדי להביא את המוצרים ללקוח ביום למחרת. במקום מודל ההפצה הליניארי המוכר שבו המוצר יוצא מהמפעל אל מרכז ההפצה ומשם אל הקמעונאי ואל הלקוח, הלקוחות יוכלו להזמין את המוצרים ישירות מהמפעל. לכן, כל מרכז לוגיסטי של קמעונאית מקוונת יצמיח סביבו אשכול של יצרנים שישתמשו בשירותיו".

מנדל. "אנשים לא מבינים את המסחר המקוון" צילום: Juan Torrico

זה ייצור מספיק משרות לדעתך?

"יש דרך אחרת להסתכל על זה. בוא נחשוב על בנייה — תעשייה שאין בה הרבה אוטומציה. נניח שהצלחנו לעשות אוטומציה לחלק מהתהליכים בבנייה. מה שנראה הוא ירידה במספר העובדים בכל פרויקט בנפרד, אבל בד בבד יהיו הרבה יותר פרויקטים. כשאני נוהג אני עובד ליד הרבה מקומות וחושב, שזה היה מעולה אם היה שם גשר להולכי רגל. אני מניח שלא בונים אותם בכל מקום בגלל ענייני תקציב. אם היה זול מספיק לבנות גשרים כך שבכל כמה רחובות יהיה אחד, לאנשים יהיה הרבה יותר קל ללכת ממקום למקום ויהיו פחות נפגעים בתאונות דרכים. זה מקרה שהביקוש קיים, וברגע שהייצור יהיה זול יותר, ההיצע יגדל.

"ברגע שמתרגלים לרעיון שגם אם יש כמות מוגבלת של דברים שאנחנו יכולים לצרוך, תהליכי אוטומציה מוזילים אותם ומאפשרים לנו לצרוך יותר, מבינים שמדובר בתהליכים שיוצרים יותר משרות משהם מבטלים. זה מה שקרה היסטורית. בתחילת המאה ה־20 התחיל ייצור המוני של מכוניות, אבל אנשים לא עשו בהם רק את הנסיעות שלפני כן הם עשו עם סוס ועגלה. הם התחילו לנסוע ליותר מקומות והגיעו אליהם יותר מהר ובתוך זמן קצר הצורך במכוניות עלה על הצורך בסוסים".

לא בטוח שהאנלוגיה נכונה. יש אינספור מקומות לנסוע אליהם, אבל כמה חולצות אפשר לקנות?

"האנלוגיה לתחבורה היא לחיסכון בזמן שהוא המשאב היקר ביותר שיש לנו. אנשים בארה"ב מבזבזים המון זמן על קניות. מדובר בערך ב־4.5 שעות בשבוע לאדם בוגר ויש בערך 250 מיליון אנשים בוגרים בארה"ב, אז אתה יכול לעשות את החישוב. מדובר ביותר ממיליארד שעות. לכל שעה שמורידים מהזמן הזה יש פוטנציאל להפוך לשעת עבודה של מישהו".

אינטרנט של מוצרים

מנדל מסביר ששרשראות ההפצה כבר עכשיו הופכות לגמישות יותר. כך למשל, במרכזי ההפצה של אמזון אין אזורים נפרדים לכל מוצר. במקום זאת, בכל אזור נמצאת קבוצת מוצרים שההסתברות שיוזמנו יחדיו היא גבוהה — מעין ביטוי פיזי של המלצות הקנייה המותאמות באתר ענקית הקמעונאות.

בפוסט שפרסם בבלוג שלו, מנדל מדבר על מרכזי ההפצה כעל "אינטרנט של מוצרים" שיאפשר הזמנה אישית של מוצרים מהיצרנים שיתרכזו סביב מרכז ההפצה. בתסריט כזה, להערכתו, עלויות ההפצה ירדו משמעותית שכן הייצור המקומי יציב חלופה תחרותית למוצרים מיובאים, שהפצתם מטבע הדברים יקרה יותר. מדובר בפער מחירים משמעותי. לשם המחשה, חלקה של ההפצה בעלות מוצר בארה"ב עשוי להגיע ל־40% במזון, ל־57% בריהוט ול־59% בבגדי נשים.

"כשהמכוניות הפכו למוצר המוני, איש לא חזה את הקמת הפרברים ואת הצורה שבה הדפוסים של התחבורה ישתנו ברגע שלאנשים יהיה אמצעי תחבורה אישי יעיל. אותו הדבר אפשר להגיד על המסחר המקוון. צריך לזכור שלא מדובר רק בתנועה מהקמעונאי ללקוח, כי יש למשל גם תנועה חזרה של מוצרים מהלקוח לקמעונאי", מסביר מנדל. "אחד החלקים היותר אינטנסיביים של מסחר מקוון הוא החלפת המוצרים. זו לא עבודה שרובוט יוכל לעשות בקלות. זה חלק מהותי מהמסחר המקוון כי הוא אחת הסיבות שאנשים קונים מרחוק", הוא אומר. "אני לא מודאג מהמשרות שייעלמו. רבות מהקמעונאיות הוותיקות ייבנו יותר ויותר מרכזי הפצה וישנו את מערך ההפצה שלהן. אולי המשרות בהן יאבדו בטווח הקצר, אבל ככל שתהיה התפתחות, הן גם יתחילו ליצור משרות".