מדוע כלכלנים מעדיפים עמימות
פרופ' פול רומר, הכלכלן הראשי המבריק של הבנק העולמי, דרש מחוקריו סגנון ברור, נתקל במרד, והפסיד במאבק. מה מסתירה השפה המעורפלת של הכלכלנים?
08:1529.06.17
הנפילה של פרופ' פול רומר הגיעה אחרי תשעה חודשים בלבד. בחודש אוקטובר האחרון נכנס רומר, כלכלן נודע המוזכר לעתים קרובות כמועמד לפרס נובל, לתפקיד הכלכלן הראשי של הבנק העולמי. רומר (61) הבטיח לנער את מחלקת המחקר העוצמתית של הבנק, שמעסיקה יותר מ־600 כלכלנים. הוא נכשל. בסוף החודש האחרון, רומר מצא את עצמו מופשט מסמכויות הניהול שלו, ועם רגל אחת מחוץ לבנק. והכל בגלל ו' החיבור.
רומר נכנס לתפקיד שלו כרוח סערה ועם שלל תוכניות, מהקמת אוניברסיטה חדשה ועד בנקים מסחריים לשעת חירום. אבל מה שסיבך אותו היתה יוזמה אחת: לגרום לכלכלנים של הבנק לכתוב באופן ברור יותר. כמו פרסומים של מוסדות בינלאומיים אחרים, דוגמת קרן המטבע הבינלאומית או ה־OECD, גם הדו"חות של הבנק הם לא בדיוק חומר קריאה קליל. למעשה, מסתבר שלא הרבה אנשים קוראים אותם. בשנת 2014, למשל, נערכה בדיקה של 1,611 מסמכים שהכלכלנים שלו פרסמו אונליין. שליש מהם לא נקראו על ידי אף אחד. בגרסה האופטימית, אולי מישהו קרא את העותק המודפס.
את המציאות הזו רומר רצה לשנות. הוא רצה להפוך את המחקר של הבנק לנגיש יותר, מחובר יותר לצורכי היומיום, וגם הכריח את העובדים שלו לקצר את המצגות שלהם ולגשת לעניין בזריזות. גולת הכותרת היתה הדרישה להפחית את השימוש במילה and, כלומר בו' החיבור. רומר הודיע לחוקרי הבנק שהוא לא יאשר את "דו"ח הפיתוח העולמי", פרסום הדגל של מחלקת המחקר, אם שכיחות המילה and תעלה על 2.6% מהמילים, כמו בפרסום אקדמי ממוצע. הרעיון היה להפוך את הדו"ח לממוקד ופסקני יותר, בלי גם וגם וגם וגם. התוצאה: העובדים התקוממו, ורומר איבד את סמכויות הניהול שלו בבנק, ונותר על תקן יועץ כלכלי ראשי בלבד.
הכלכלן הנודע לא עבר על המהלך הזה בשתיקה. "זה לא מפתיע שלבנק יש מורדים תוצרת בית שמוכנים לנקוט בגרסה שלהם של לוחמה א־סימטרית", התרעם רומר בבלוג שלו אחרי הודעת הנהלת הבנק. "אחד האמצעים הוא שמועות. מסתבר שכאשר ביקשתי מאנשים לכתוב באופן ברור יותר, נתפסתי כאדם לא נחמד וכמי ששוחט חתלתולים במשרד שלי".
אפשר לראות בסיפור של רומר דוגמה טיפוסית לפוליטיקה של ארגונים גדולים: דמויות לא קונפורמיסטיות שמנסות להילחם בבירוקרטיה בדרך כלל מפסידות. אבל יש מי שמוצא כאן גם משהו שייחודי יותר למקצוע הכלכלה: דוגמה לחוסר הנכונות של הכלכלנים לתת לעולם החיצון להשפיע על המועדון הסגור שלהם, גם אם זה בדיוק הדבר הנכון לעשות.
להסביר או להסתיר?
הדרישה של רומר להפחית את השימוש בו' החיבור בדו"חות של הבנק העולמי נולדה מתוך מאמר של המעבדה הספרותית של סטנפורד, מכון מחקר שיצא לפני שנתיים לבדוק איך השתנו דו"חות הבנק העולמי מאז הקמתו. החוקרים צללו לדו"חות הבנק, ניתחו אותם באמצעות כלים סטטיסטיים מתוחכמים, ומצאו, למשל, שהשימוש במילה and הכפיל את עצמו ב־70 השנים שחלפו מאז הוקם הבנק (ראו גרף). למעשה, and הפכה למילה הנפוצה ביותר בדו"חות הבנק, ולא המילה the, או הא הידיעה, שהיא המילה הנפוצה ביותר באנגלית.
פול רומר, כלכלן הבנק העולמי צילום: אי פי איי
למה כך כך הרבה ו'? אולי זה סימן לחוסר יכולת להתחייב למטרה אחת או יעד אחד. כך, למשל, בדו"ח של הבנק מ־1999 חלק מהיעדים המוזכרים הם "לקדם מדיניות ממשל תאגידי ותחרותיות, ורפורמות, ולהלאים גופים ממשלתיים, ולערוך רפורמות בשוק העבודה ובשירותים חברתיים". גם וגם וגם.
יותר מזה, מניתוח אוצר המילים של פרסומי הבנק, החוקרים הגיעו למסקנה שבעשורים האחרונים "הסגנון של הדו"חות הפך למנותק מהשפה היומיומית". Bankspeak, זה המונח שאותו טבעו החוקרים לסגנון שבו כתובים הדו"חות, בשפה של הבנק שאף אחד אחר לא מבין. "הבנק מדגיש את החשיבות של מה שהוא אומר - באמצעות מילים כמו 'מרכזי', 'גלובלי', 'חדשני', 'נאור' - אבל המילים שלו הן עמומות באופן חסר תקווה. מה הוא באמת מנסה לומר, או להסתיר?".
ניסוח עמום הוא דבר מחשיד. בדיוק מה שרומר ניסה לטעון בפני עובדי הבנק: כאשר מתנסחים באופן ברור, זה משדר אמינות. כשטוענים משהו באופן ברור, זה מחייב, כי בדיעבד אפשר יהיה לבדוק אם טעית. "הבעיה עם כתיבה עמומה", כתב רומר לעובדי הבנק בתחילת השנה, "היא שכתיבה כזו מאפשרת למחבר להעביר מסר שגוי, אבל עדיין לשמור לעצמו אפשרות סבירה להכחשה כשמישהו מנסה לאמת את הטענה שלו". ולכן, כדי שמחלקת המחקר של הבנק תיתפס כאמינה, כך החליט רומר, המסמכים שלה יהיו כתובים "באופן ברור, בקיצור, ויהיו מדויקים למיטב ידיעתנו". זה לא בדיוק הצליח לו.
אבל יש מי שחושב שהאחריות היא על הכותב, לא על הקורא. נמט שפיק, שפרשה לאחרונה מתפקיד המשנה לנגיד הבנק אוף אינגלנד, סיפרה השנה שהבנק המרכזי הבריטי ערך מחקר לשוני בהשראת סופר הילדים ד"ר סוס: "הוא היה גאון ביכולתו לגרום לילדים קטנים לקרוא, על ידי שימוש בשפה פשוטה ומילים מאוד קצרות. אנחנו ערכנו מחקר קטן על המורכבות הלשונית של הפרסומים שלנו, וגילינו שבהינתן רמת האוריינות בבריטניה, הפרסומים האופייניים שלנו, כמו למשל דו"ח האינפלציה, נגישים רק לאחד מכל מחמישה אנשים בבריטניה".
חבורה מסוגרת והיררכית
רומר, וגם שפיק, היו רוצים שהפרסומים של הכלכלנים במוסדות ציבוריים כמו הבנק עולמי או הבנק המרכזי יהיו נגישים יותר לציבור הרחב. ואולי זו בדיוק הבעייה שהפילה את רומר. כפי שכתב ד"ר נוח סמית, כלכלן אמריקאי שהחליט לעזוב את האקדמיה לטובת כתיבת הטור הפופולרי שלו כפרשן בלומברג: "כלכלנים, באופן כללי, הם חבורה מסוגרת והיררכית. הם רגילים שהאיכות והערך של העבודה שלהם נשפטים רק על ידי כלכלנים אחרים. העולם החיצוני אמור לשלם את המשכורות של הכלכלנים ולהקשיב לעצות שלהם, אבל לא להעמיד בספק את הערך של מה שהם עושים… לגרום לכלכלנים להיפתח ולתקשר עם העולם החיצון - ולהפוך את עצמם פגיעים לביקורת על ידי אנשים אינטליגנטיים מבחוץ - הוא משהו שהסתבר שהוא מעבר ליכולתו אפילו של אדם מבריק ומפורסם כמו רומר".
לקינוח, חייבים להזכיר שבכל הסיפור יש גם זווית נוספת: רומר דרש מהמחלקה שעמד בראשה להתייעל, תבע שתעמוד בתקציב המתוכנן, וגם ניסה לקצץ את מספר הפרסומים שהיא מוציאה כל שנה. גם זה קומם את הכפופים לו. וייתכן שגם רומר עצמו, עם כל הרצון להיפתח אל העולם, לא הבין עד הסוף איך העולם עובד. "יכול להיות שהתמקדתי יותר מדי בדיוק של ההצהרות שלי", הוא הודה אחרי שאיבד את סמכויותיו, "ולא מספיק ברגשות שהמסרים שלי יעוררו".
