"טראמפ יכול לפורר את הסדר העולמי גם בלי לעשות כלום"

ב־1984 "הוושינגטון פוסט" פירסם פרופיל של כוכב חדש בשמי הנדל"ן של ניו יורק: דונלד טראמפ. היזם, שהיה אז רק בן 38, צוטט בכתבה כמי שמוכר את הדירות היקרות ביותר במנהטן לאנשים "הכי עשירים בעולם", מקווה לבנות בעיר "את המלון הגדול בעולם" ואת הבניין "הגבוה בעולם".

טראמפ גם התוודה על חלומו: להיות חבר בצוות המשא ומתן של ארה"ב בשיחות הגרעין עם ברית המועצות. "בשעה וחצי אפשר ללמוד את כל מה שצריך לדעת על טילים, ובכל מקרה, לדעתי אני כבר יודע את הרוב", אמר טראמפ והבהיר שיש לו גם מה להציע: "יש אנשים בעלי יכולת לנהל משא ומתן. זו אמנות שנולדים איתה - או שיש לך את זה או שלא".

בובה של דונלד טראמפ בקרנבל בצרפת צילום: רויטרס

שלוש שנים לאחר מכן, ב־1987, שילם טראמפ - אז כבר בן 41 - כ־100 אלף דולר תמורת מודעות בגודל עמוד ב"ניו יורק טיימס", ב"וושינגטון פוסט וב"בוסטון גלוב", ופרסם בהן מכתב פתוח לעם האמריקאי. "במשך עשורים יפן ומדינות אחרות מנצלות את ארה״ב… אנחנו מגינים על המפרץ הפרסי, אזור שאספקת הנפט שלו חשובה לארה"ב באופן שולי בלבד, בעוד יפן ומדינות אחרות תלויות בו כמעט לחלוטין. למה שהמדינות האלה לא ישלמו לארה"ב על חיי האדם ועל המיליארדים שאנחנו משקיעים בהגנה על האינטרסים שלהן? העולם לועג לפוליטיקאים האמריקאים כשאנחנו מגינים על ספינות שלא שייכות לנו, שנושאות נפט שאותו אנחנו לא צריכים, ושמיועד לבעלות ברית שלא עוזרות לנו".

מאז ועד היום האיש לא שינה את דעתו. כך טוען ד"ר תומאס רייט, מנהל הפרויקט לאסטרטגיה בינלאומית במכון ברוקינגס היוקרתי. רייט רואה בהתבטאויות של טראמפ משנות השמונים "סימנים מוקדמים להשקפת העולם שלו, שממנה הוא לא באמת חורג אף פעם". לנשיא טראמפ יצא אולי שם של אדם שעמדותיו אינן ברורות ועקביות, וגם של מי שאינו מתעניין במיוחד בנעשה בעולם, אבל רייט טוען אחרת.

"למעשה", אומר רייט, "מאז אמצע שנות השמונים אפשר לזהות שלושה רעיונות בסיסיים שטראמפ דבק בהם לאורך 30 השנים האחרונות. הראשון הוא סקפטיות עמוקה לגבי הבריתות של ארה"ב והתנגדות נחרצת להן. טראמפ סבור שבעלי הברית של ארצות הברית מנצלים אותה. שנית, טראמפ הוא מרקנטליסט: הוא לא מקבל את רעיון הכלכלה הגלובלית והפתוחה, שיש בה סחר חופשי. הוא היה רוצה לראות שיטה שונה מאוד, שבמסגרתה ארצות הברית אמנם סוחרת עם מדינות אחרות, אבל כזו שפועלת הרבה יותר לטובתה היא והרבה פחות לטובת שותפות הסחר שלה. הרעיון השלישי שטראמפ דבק בו הוא גישה ידידותית כלפי רוסיה, ובאופן כללי יותר - תמיכה במנהיגים סמכותניים. בנוסף לעמדות אלה, טראמפ תמיד העריך את עצמו כ'דיל מייקר', וסבר שמנהיגי ארה"ב לא מצליחים להשיג את העסקאות הטובות ביותר עם מדינות אחרות. הוא התבטא כך על רונלד רייגן, ועל כל הנשיאים שבאו אחריו".

תומאס רייט. משהו בכל זאת חסר צילום מסך: Youtube

בשנה האחרונה רייט פרסם מאמרים שמנסים לשרטט את תפיסת העולם העקבית של טראמפ, וגם את האתגרים שהוא מציב למערכת הבינלאומית. טראמפ, כתב רייט אחרי הבחירות, צפוי לבצע "מהפכה במדיניות החוץ של ארה"ב", והוא סבור שהעקרונות שבהם דוגל הנשיא האמריקאי מתנגשים עם הסדר העולמי.

"אנחנו חיים בתקופה של התפוררות בלתי נמנעת של הסדר העולמי", מרחיב רייט בראיון ל"כלכליסט", "אך השאלה היא עד כמה ממושכת, עמוקה וחמורה היא תהיה. והתשובה לכך תלויה במשברים שעשויים להתרחש. למשל, האם פוטין ינסה לבחון את טראמפ? כאשר נשיא רוסיה מסתכל על ארה"ב הוא רואה נשיא אוהד, אבל הוא רואה גם מנהיג של מדינה שהיא עדיין אנטי־רוסית, וקרוב לוודאי שגם מחליפו של טראמפ יהיה אנטי־רוסי. האם ינסה פוטין להשיג בתקופה הזאת משהו בלתי הפיך? גם העימות הכלכלי עם סין מדאיג מאוד. יש כמה נושאים שעלולים לאתגר את הסדר העולמי, וקיים ספק ממשי אם הסדר הזה, שהחל בשנות הארבעים, ימשיך להתקיים.

"למנגנון מדיניות החוץ בארצות הברית וגם במדינות אחרות יש אמנם אינטרס שהסדר הנוכחי יימשך, ולדעתי הם ינסו למזער את הנזקים ולתקן אותם, כדי לוודא שמדובר בעניין זמני", מסייג רייט. "אבל הבעיה היא שהעסק יכול גם לצאת משליטה, וזו הסיבה לכך שהסכנה לעתידו של הסדר העולמי גדולה כיום יותר מאשר בשיא המלחמה הקרה, ואפילו לפניה. למעשה, מאז שהסדר העולמי נוצר לא היה נשיא אמריקאי עם ראייה כה ביקורתית עליו".

טראמפ, קובע רייט, "מאמין שאמריקה 'נדפקה' מהסדר העולמי הליברלי שהיא היתה שותפה ליצירתו, ושאותו הנהיגה מאז מלחמת העולם השנייה". אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא נאט"ו, ובמיוחד המדינות הבלטיות שחוששות מפלישה רוסית. במהלך מסע הבחירות, ביולי האחרון, נשאל טראמפ אם ארצות הברית תסייע להן במקרה כזה, ותשובתו היתה: "אם הן ימלאו את חובותיהן כלפינו, התשובה היא כן". ובעצרת בחירות אחרת אמר "אני רוצה לשמור על נאט"ו, אבל אני רוצה שהם ישלמו. אני לא רוצה שינצלו אותנו. אנחנו מגינים על מדינות שרוב האנשים אפילו לא שמעו עליהן".

אחת מתלונותיו של טראמפ היא שלא כל החברות בנאט|ו הוציאו 2% מהתוצר שלהן על ביטחון, כפי שהברית מחייבת. אבל |העמדה של טראמפ מרחיקה לכת מעבר להוצאה של 2%", טוען רייט. "טראמפ סבור שמדינות אחרות צריכות לשלם עבור העלות המלאה של ההגנה האמריקאית. במהלך מסע הבחירות הוא מיתן קצת את העמדה הזאת והתמקד ב־2%, אבל דעתו היא כי "אם אנחנו מגינים עליכם, אתם צריכים לשאת בעלות ההגנה הזו. למשל, לשלם על כוחות הצבא האמריקאי באירופה".

ספסל קצר

השקפה זו, מסביר רייט, עומדת בניגוד למדיניות שמנחה את אמריקה מאז מלחמת העולם השנייה. "לאורך 70 השנים האחרונות היו הרבה הבדלים בין נשיאי ארה"ב השונים, אבל כולם הסכימו על כמה עקרונות ליבה: ארה|ב צריכה לכרות בריתות עם מדינות אחרות, במיוחד במזרח אסיה, אירופה והמזה|ת, ולתמוך בבריתות האלה. היא צריכה גם לתמוך בכלכלה גלובלית פתוחה, שמקדמת מסחר, סחר והשקעה, והיא גם צריכה לקדם, ככל שניתן, ערכים ליברליים קלאסיים כמו חירות ודמוקרטיה.

|משמעות העקרונות האלה היא תמיכה בסדר בינלאומי ליברלי. הוא אינו מושלם, אבל הוא חלק קריטי ממדיניות הביטחון הלאומי האמריקאית: כדי שארה|ב תוכל להגן על האינטרסים שלה לטווח הקצר, היא צריכה לקדם את הפרויקט הזה לטווח ארוך. ובשנה האחרונה, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, ארה|ב בחרה נשיא שלא מסכים עם הסדר הליברלי הבינלאומי ועם העקרונות האלה".

אולי ארצות הברית באמת הפסידה מהסכמי הסחר, ובעלות הברית שלה לא שילמו את חלקן?

"כשזה מנוסח כך, זה נשמע די אינטואיטיבי, ורבים היו מסכימים עם הדעה הזאת. אבל ארה"ב הרוויחה מההסדר הזה. הוא הוביל לאירופה חופשית שמשתפת פעולה עם ארה,ב, ולמצב זהה במזרח אסיה, למעט סין. במזה"ת התמונה שונה, כמובן, אבל אפשר לומר שהעזרה של ארה"ב לישראל תרמה ליצירת דמוקרטיה מתועשת, חזקה ותוססת. המערכת אולי לא עבדה באופן מושלם, אבל היא עבדה. והיא הרבה יותר זולה מאשר התערבות במלחמות ובעימותים משמעותיים, או שליחת כוחות לאירופה או למזרח אסיה. הבעיה היא שאנשים מתייחסים להצלחת המערכת כמובנת מאליה".

כיליד 1946, טראמפ לא אמור להכיר את לקחי מלחמת העולם השנייה?

"טראמפ גדל בניו יורק, בנה קריירה במנהטן, התחתן עם נשים זרות וחי בסביבה קוסמופוליטית. זו תעלומה עבורי איך הוא הפך ללאומני כל כך. ייתכן שזה קשור לעלייתה של יפן ולהופעת משקיעים יפנים בניו יורק בשנות השמונים, שמולם נאלץ להתמודד".

פוטין. טראמפ מתפעל צילום: איי פי

איך יכול טראמפ ליישם בפועל את השקפת העולם שלו? רייט מצביע על מכשולים אפשריים. "יש שתי בעיות שמקשות על היישום. קודם כל, עמדותיו עמומות מאוד. אני לא מודע לתוכניות של ממש ליישום תפישת עולמו. אלה יותר תחושות בטן, שהוא מעולם לא השקיע זמן בתרגום שלהן לצעדי מדיניות. טראמפ יכול לנקוט צעדים התחלתיים, כמו הטלת מכסי מגן, אבל לאן זה מוביל? אין אינדיקציות שהוא חשב על זה באופן מעמיק. הבעיה השנייה היא שמעט מאוד אנשים מסכימים עם טראמפ. אין לו ספסל עמוק של אנשים שמיישרים קו עם הרעיון של 'אמריקה תחילה', שאותם הוא יכול למנות לתפקידים בכירים. וכתוצאה מכך קיים מתח בין השקפת עולמו לבין היכולת שלו להוציאה לפועל".

מה הוא הצליח ליישם עד כה?

"התחום שבו רשם טראמפ את ההתקדמות הגדולה ביותר הוא מדיניות הסחר. הוא מינה יועצים פרוטקציוניסטיים: יועץ הסחר פיטר נבארו, שר המסחר ווילבור רוס וכמובן האסטרטג הראשי סטיב באנון, והם מנסים לקדם מדיניות כלכלית לאומנית. לגבי בעלות הברית של ארה"ב, יש סימנים שטראמפ ממתן את עמדתו, אף שצריך לחכות ולראות. למעט תחום הסחר, טראמפ כמעט לא קידם את רעיונות הליבה שלו. הוא כן עשה זאת במדיניות הפנים, למשל עם איסור הכניסה ממדינות מוסלמיות מסוימות, ונושא ההגירה והפליטים|.

"באופן יומיומי", רייט ממשיך, "מדיניות החוץ של ארה"ב יכולה לתפקד באופן נורמלי. אבל המבחן יגיע כאשר יתרחשו משברים שיחייבו את טראמפ לתמוך בסדר הליברלי הבינלאומי. האם יהיה מוכן לשלם את המחיר שיידרש כדי לעשות זאת? לחילופין, האם יעדיף לא לקחת את הסיכונים שיידרשו כדי לשמר את הבריתות של ארה"ב, או את הכלכלה העולמית, או מה שלא יהיה? הסיכון האמיתי הוא שברגעים כאלה ינקוט טראמפ קו לאומני ומוכוון פנימה - הרבה יותר מנשיאים אחרים. כל נשיא שנדרש לתמוך בסדר העולמי היה צריך לקחת סיכונים. ג'ורג' בוש האב שם את הנשיאות שלו על הכף במלחמת המפרץ הראשונה. בוש הבן לקח סיכונים ענקיים במדיניות החוץ שלו, אובמה עשה את זה כשלא התערב בסוריה וכן התערב בלוב. כאשר טראמפ ימצא את עצמו מול אירועים עולמיים, הוא יידרש לקבל החלטות כבדות משקל שאי־אפשר להימלט מהן - ואני מודאג יותר ממה שהוא לא יעשה מאשר מה שהוא יעשה".

יושב על החומה

כלומר, כדי לממש את עמדותיו הוא פשוט יכול לא לעשות יותר מדי?

"הוא יוכל להאשים את בעלי הברית או את העולם על כך שהוא מקום נוראי, ופשוט לקחת צעד אחד אחורה. אמנם הקונגרס יכול לעצור אותו מלעשות דברים מסוימים, לפחות בתיאוריה, אבל קשה מאוד לגרום לו לעשות משהו שהוא לא רוצה לעשות. יהיה קשה לגרום לו לקיים ברית, למשל סעיף 5 בנאט"ו (סעיף ההגנה הקולקטיבית בין החברות), או לחתום על הסכם סחר. הדפוס שלו הוא לבחון את האינטרסים של ארה"ב ולשאול מה יוצא לה מזה. וזה דבר שמדינות אחרות יכולות לנצל".

איך אתה מסביר את יחסו של טראמפ לרוסיה? הוא הספיק עד כה לגנות כל גורם אפשרי, חוץ מפוטין.

"אם נתעלם מתיאוריות הקונספירציה, אפשר להציע הסבר הגיוני: הבעיה העיקרית של טרמאפ היא עם מדינות שלארה"ב יש קשרים כלכליים איתן. יש לו בעיה עם מקסיקו, בגלל מיקור החוץ של משרות ובגלל ההגירה. יש לו גם בעיה עם סין בגלל סיבות הנוגעות לסחר. והוא תופס ביטחון במובנים כלכליים: מה יוצא מזה לארה"ב? עם רוסיה מעולם לא היתה לארה"ב מערכת יחסים כלכלית, ולכן אין שם הרבה נקודות מחלוקת. לגבי נאט"ו באמת לא אכפת לו יותר מדי, שכן האיום הרוסי על אירופה לא ממש נוגע לו.

"טראמפ גם ביקר ברוסיה, והוא אוהב אנשים חזקים. ליתר דיוק, הוא אוהב אנשים חזקים שמבצעים דברים, ולכן הוא מתפעל מפוטין. הוא רואה בו אדם שאולי יוכל לשתף איתו פעולה. הרוסים חולקים עם ארה"ב את האיום מצד האיסלאם הרדיקלי, ואולי יוכלו לעזור לה מול סין. זה המיטב שאני יכול להציע כהסבר רציונלי. אבל אני עדיין חושב", מסכם רייט, "שמשהו חסר, ושיש כאן תעלומה מסוימת״".