אמריקה בוחרת
הכלכלה הגדולה בעולם מחפשת את עצמה
לאורך כל הקמפיין טראמפ ביקש “להחזיר את אמריקה לגדולתה” ואילו קלינטון טענה שאמריקה כבר גדולה. כשמצד אחד המדינה מציגה נתוני אבטלה מהנמוכים בעולם ומצד שני אי־השוויון בה הוא מהגבוהים ב־OECD — הנשיא הבא יצטרך להכריע מה ארה”ב רוצה לעשות כשתהיה גדולה
הרבה שאלות עמדו על הפרק בבחירות שנערכו אתמול בארצות הברית. אחת מהן, שאולי לא נשאלה בקול אבל הדהדה ברקע הקרבות המכוערים בין הילרי קלינטון לדונלד טראמפ, היתה שאלת עוצמתה של אמריקה. טראמפ שינן לאורך כל הקמפיין את מנטרת הבחירות “החזירו את אמריקה לגדולתה”, ואילו קלינטון חזרה ואמרה שאמריקה גדולה כפי שהיא, ותפקידה יהיה לשפר אותה עוד יותר. כלומר, בסופו של דבר, מדובר בשאלה של גודל.
- אחוזי הצבעה גבוהים; טראמפ כבר הגיש תביעה ראשונה - בנבאדה
- ממספרה ומכבסה ועד למסעדה ובריכת שחייה - תחנות ההצבעה ההזויות של הבחירות בארה"ב
- מלגליזציה ועד קונדומים בפורנו: על מה עוד ישפיעו המצביעים בבחירות בארה"ב?
ארצות הברית היא עדיין הכלכלה הגדולה בעולם. סין אמנם מדביקה אותה במהירות, אבל אם מסתכלים על התוצר לנפש, המרחק עוד רב. אם מסתכלים על עוד מדדים בהשוואה בינלאומית, מגלים עד כמה הגודל מקפל בתוכו אלמנטים טובים יותר וטובים הרבה פחות. כך, למשל, אזרחי ארצות הברית מחזיקים ב־35% מהנשק החם בעולם שאינו משמש כוחות ביטחון. ה־NRA, הלובי של יצרניות הנשק, הוא אחד החזקים בוושינגטון, ועד היום הוא הצליח לסכל כמעט כל ניסיון חקיקה לשינוי הדרך הקלה עד גיחוך שבה כל אמריקאי יכול לרכוש נשק.
אחד המאבקים הסיזיפיים שניהל אובמה בקדנציה הראשונה שלו בבית הלבן היה למען חקיקת חוק ביטוח בריאות בר השגה, שנודע כאובמה־קר. אבל הדרישה שלכל אזרח אמריקאי יהיה ביטוח בריאות העלתה את מחיר הפוליסות של המעמדות החזקים, שנאלצו לממן את הפוליסות המסובסדות של העניים. קלינטון הבטיחה לבצע שינויים בחוק שימתנו את קצב העלייה במחיר הפוליסות ואילו טראמפ הבטיח לבטל את הרפורמה, אך בינתיים בהיעדר מערכת בריאות ציבורית חזקה — האזרח האמריקאי ממשיך להוציא יותר מעמיתיו במדינות המפותחות על טיפולים רפואיים.
ויש גם את עניין החוב הציבורי. אגרות החוב של ממשלת ארצות הברית נחשבות בדרך כלל להשקעה סולידית ומוצר מבוקש בשווקים הפיננסיים. אבל הממשל הפדרלי, וכך גם המדינות עצמן, סחטו את הלימון הזה קצת יותר מדי. החוב הציבורי של ארצות הברית ביחס לתוצר שלה הוא אחד מהגבוהים בין המדינות המפותחות. לאיטליה אמנם יש חוב גבוה יותר, אבל הכלכלה החזקה בעולם ממש לא צריכה להשוות את עצמה לארץ המגף.
נקודה חיובית היא האבטלה, שנמצאת במגמת ירידה, והגיעה בחודש שעבר ל־4.9%. אפילו השכר הממוצע, שקצב העלייה שלו היה איטי מאוד בהשוואה לימים שלפני המשבר של 2008, התחיל לזוז קצת. מנגד, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בארצות הברית נמצא ברמות שנראו רק בשנות ה־70 של המאה שעברה. כלומר, מספר האמריקאים שיכולים לעבוד אך לא מחפשים עבודה נמצא בשיא שלא נראה כבר כ־40 שנה.
בעיה נוספת, שאותה כינה הנשיא היוצא ברק אובמה "האתגר הגדול של תקופתנו" היא אי השוויון בהכנסות. כך, לצד ישראל, צ'ילה מקסיקו וטורקיה, ארצות הברית תופסת מקום של כבוד בחמישיה הפותחת של המדינות עם הפערים החברתיים־כלכליים הגדולים ביותר מבין המדינות המפותחות.
כל הנתונים האלה מלמדים, על קצה המזלג, שהשאלה האמיתית היא לא על גודלה של אמריקה — אלא מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה, בין שהיא הייתה כזו בעבר ובין שלא חדלה להיות כזו מעולם.