כלכלנים מצאו: שתי השאלות שמנבאות בצורה מדויקת גירושים

אחת הדאגות העיקריות של כל הזוגות שעומדים מתחת לחופה היא שהם יהפכו לחלק מהסטטיסטיקה ויתגרשו, אך לפי צמד כלכלנים מאוניברסיטת וירג'יניה בארה"ב, אפשר לקבוע מה הסיכוי שהם אכן ייפרדו לפי התשובות שלהם לשתי שאלות פשוטות:

1. בסולם מ-1 עד 5, כש-1 מייצג גרוע בהרבה ו-5 טוב בהרבה, כיצד היית מדרג את רמת האושר שלך לו הייתם נפרדים?

2. מה לדעתכם הייתה רמת האושר של בן/בת הזוג אם הייתם נפרדים? (השתמשו באותו סולם).

החוקרים, לאורה פרידברג וסטיבן סטרן, ניתחו את התשובות של 3,597 זוגות לשאלות הללו. כפי שניתן לצפות, זוגות שהתשובה של לפחות אחד מהם לשאלה הראשונה הייתה 5, כלומר שהם מאמינים שיהיו מאושרים בהרבה אם ייפרדו, היו בעלי סבירות גבוהה להתגרש. אך גם לתשובה לשאלה השנייה הייתה השפעה על הקביעה האם הזוג בדרך לפרידה.

שתי השאלות הללו עלו במסגרת סקר ארצי, ופרידברג וסטרן בדקו את התשובות של הנשאלים בשתי הזדמנויות – ראשית בגל הראשון של הסקר בין השנים 1987-88, ואז שוב כעבור שש שנים.

לאורך התקופה הזו של 6 שנים, בסביבות 7% מכל הזוגות שהשתתפו במחקר התגרשו. עם זאת, זוגות שבהם שני בני הזוג טענו שמצבם יהיה "גרוע" או "גרוע בהרבה" אם ייפרדו, היו באופן לא מפתיע בעלי שיעורי גירושים נמוכים יותר מהממוצע – 4.8%. לעומת זאת, זוגות שענו כי ירגישו שמחים יותר אם הנישואים שלהם יסתיימו, היו בעלי סבירות גבוהה יותר מהממוצע להתגרש.

באופן מעניין, הזוגות שהיו בעלי שיעורי הגירושים הגבוהים ביותר (8.6%) היו דווקא אלה שהחזיקו ב"תפיסות שגויות" לגבי רמת האושר של האחר צילום: גטי אימג'ס

באופן מעניין, הזוגות שהיו בעלי שיעורי הגירושים הגבוהים ביותר (8.6%) היו דווקא אלה שהחזיקו ב"תפיסות שגויות" לגבי רמת האושר של האחר. כלומר, זוגות שענו בצורה שגויה על השאלה השנייה, ולא העריכו נכון את רמת האושר של בן או בת הזוג במקרה של פרידה. השיעור הזה אף מטפס ל-12% בזוגות ששגו בהערכת התחושות של בני הזוג בלפחות 2 נקודות.

המסקנה היא שנתק בין האופן שבו חושבים שבן או בת הזוג מרגישים ובין התחושה האמיתית שלהם לגבי הנישואים, הוא סימן לבעיות בהמשך. בהתאם, האנשים שבסכנה הגדולה ביותר הם אלה שכלל לא מודעים לכך שבני הזוג שלהם מאמינים בסתר ליבם כי היו יכולים להיות מאושרים בהרבה אם יתגרשו. למעשה, זוגות שבהם אחד מבני הזוג האמין שהשני מאושר, כשהוא כלל לא היה, היו בעלי סבירות כפולה (בין 13%-14%) להתגרש תוך שש שנים, לעומת אלה שחזו נכונה את הרגשות של בני הזוג.

פירוש הדבר הוא שהמחשבה שבן הזוג האומלל הוא בעצם מאושר יכולה להרוס את הנישואים. אך מדוע זה כל כך הרסני להעריך לא נכונה את מידת הסיפוק של בן הזוג?

סטרן מציע הסבר אפשרי אחד: דמיינו לרגע שבן או בת הזוג שלכם מרוצים ממצב הנישואים שלכם. האם ההנחה הזו תשפיע על האופן בו אתם מתנהגים במערכת היחסים? סטרן מאמין שכן. כשפועלים מתוך הנחה שבן או בת הזוג מרוצים ממערכת היחסים, נוטים להתנהג בצורה פזיזה יותר כלפיהם, ואפילו לבוא ביותר דרישות ולהפגין פחות התחשבות. סטרן טוען לדוגמה כי במקרים מסוג זה יש סבירות גדולה יותר שהצד הטועה יבטל תכניות כי נתקע במשרד, או יוותר על הטאקט כשהוא בא בטענות על בזבזנות.

אולם, אם בפועל בני הזוג אינם מרוצים ממצב הנישואים, ואולי אפילו מתעניינים במישהו אחר ושוקלים להיפרד. אז לפי סטרן, הרגשות הללו יהיו אחראים לאופן שבו הם מפרשים את ההתנהגות. לדוגמה במקרה של ביטול תכניות בגלל עבודה, הם לא ירחמו עליכם שסובלים מעומס בעבודה, אלא יחשבו שלא איכפת לכם ממערכת היחסים.

אי הבנות מהסוג הזה יקרו פעם אחר פעם, כל עוד בני הזוג לא ילמדו לחלוק אחד עם השני את הרגשות, הצרכים והחששות שלהם, "ככל שיש יותר מידע שמסתירים אחד מהשני, כך מתקבלות החלטות גרועות יותר", אומר סטרן.

שתי השאלות הללו טובות בחיזוי בעיות בנישואים גם מכיוון שהערכה שגויה של הרגשות של בני הזוג מצביעה על כך שלא מקדישים מספיק תשומת לב לרגשות, הצרכים והרצונות של בן או בת הזוג, דבר שהוא קריטי להצלחה של מערכת יחסים.

מחקרים רבים על מערכות יחסים הצליחו לקשר בין סוגי התנהגות שליליים, כמו בוז והתגוננות, לכישלון בפיתרון מחלוקת במהירות ובפתיחות ובסופו של דבר גם לגירושים. פסיכולוגים כבר הבחינו בכך שאנשים במערכות יחסים מאושרות פחות מתפתים לבגוד, אף שעוד לא הוכח האם הסיפוק הוא שהופך אנשים למחויבים יותר או שאנשים שכבר מחויבים הם גם מסופקים יותר. עם זאת, זהו אחד המחקרים הראשונים שמעלה את ההנחה שתפיסה מוטעית של רמת הסיפוק של בני הזוג מגבירה את הסיכוי לפרידה בהמשך.

לפני שאתם נלחצים שבן הזוג שלכם פחות מרוצה ממערכת היחסים מכפי שאתם חושבים, פשוט תשאלו. שיחה כנה על הרגשות, החששות והרצונות היא הדרך הטובה ביותר לזהות בעיות, כשחשוב כמובן למצוא את הפתרונות ביחד.