החוויה המתקנת של מצרים

מערכת היחסים של מצרים עם קרן המטבע ידעה עליות ומורדות. המקרה הבולט ביותר היה ב־1977, כאשר מצרים הפחיתה סובסידיות על מזון בתמורה לסיוע של קרן המטבע, וכתוצאה מכך פרצו מהומות בערים הגדולות במדינה, מה שהביא למותם של כמעט 80 בני אדם ולפציעתם של מאות. ביטול ההסכם היה אז הכרחי, והסובסידיות חולקו מחדש. כמה וכמה הסכמים נוספים עמדו מאז על הפרק, כולל אחד ב־2012. עם זאת, רובם נזנחו.

בהינתן היחסים הבעייתיים הללו, אין הפתעה בכך שרבים במצרים חשים שקרן המטבע מבקשת לכפות את רצונה עליהם, ללא כל התחשבות בתנאים המקומיים. ישנם גם מי שסבורים כי מדובר במכשיר לשליטה מערבית. התפיסה הזו גרמה בעבר לממשלות מצרים לא רק להמנע מסיוע קרן המטבע, אלא גם להשהות את ההתייעצויות הכלכליות השנתיות הנדרשות לפי פרוטוקול הקרן.

צילום: בלומברג

שילוב בעייתי

אבל כלכלתה של מצרים נמצאת במשבר, לאחר שספגה פגיעה קשה בשנים האחרונות. סוגיות בטחוניות, שחומרתן החריפה בעקבות הפלת המטוס הרוסי מעל סיני באוקטובר שעבר, הביאו לצניחה חדה בתיירות, מקור הכנסה עיקרי במצרים. תשלומים המגיעים מאזרחים מצריים העובדים במדינות המפרץ העשירות, מקור משמעותי נוסף של הכנסה, התכווצו בשל הירידה במחירי הנפט. ההכנסות מתעלת סואץ ירדו בשל ההאטה בצמיחה העולמית ובסחר הגלובלי. בנוסף, ההשקעות הזרות נמצאות בירידה, בין השאר בשל חוסר הבהירות לגבי הרפורמות שבכוונת ממשלת מצרים ליישם.

שילוב מסוג זה של אתגרים כלכליים הוא בעייתי עבור כל מדינה. לא כל שכן עבור מצרים, שכלכלתה אינה מגיעה לכדי מיצוי הפוטנציאל שלה זה עשרות שנים. ואכן, מצרים ניצבת עתה בפני גירעונות תקציביים, אינפלציה גואה וירידה בצמיחה. כפועל יוצא, מופעלים לחצים על יתרות המט"ח ועל שער החליפין של המטבע שלה, זאת למרות סיוע של מדינות עשירות כמו כווית, ובאופן מיוחד ערב הסעודית ואיחוד האמירויות.

וכאן נכנסת לתמונה קרן המטבע הבינלאומית. אחרי הכל, הקרן הוקמה כדי לסייע למדינות החברות להתמודד עם אתגרים בדיוק כמו אלה שבפניהם ניצבת מצרים כעת. היא מספקת תמיכה טכנית ממוקדת בתחומים של ניהול כלכלי ופיננסי ובמקביל מסייעת בגיבוש מסגרת העבודה הראויה עבור קובעי המדיניות באותה מדינה. בנוסף, הסיוע הפיננסי שהיא מעניקה, לעתים מעודד זרימה נוספת של מימון ממקורות ציבוריים ופרטיים.

אבל, כפי שהוכיחה ההסטוריה, ניצול הסיוע שמגישה קרן המטבע אינו בהכרח פעולה פשוטה. ניסיון העבר של כמה מדיניות מראה כי ההצלחה תלויה בשישה גורמים מרכזיים: תוכנית כלכלית קפדנית שנמצאת בשליטה מקומית ומתחשבת במציאות הכלכלית של אותה מדינה; התמקדות בטיפול באתגרים חברתיים שעשויים לצוץ ובמיוחד הגנה על המגזרים הפגיעים ביותר באוכלוסיה; מחוייבות פוליטית משמעותית ובת־קיימא שתבטיח את ישומה הראוי של התוכנית; מימון חיצוני מספק ומתוזמן היטב; שקיפות תקשורתית, לא רק בין קרן המטבע לגורמים הרשמיים במדינה, כי אם גם עם שותפים אחרים במשוואה, באופן מיוחד אזרחים; אמון, כך שאם (או ליתר דיוק, כאשר) דברים לא יילכו בדיוק כמתוכנן, הצדדים יוכלו לעבוד בשיתוף פעולה כדי לבצע את השינויים הדרושים.

עבדל פתאח א־סיסי צילום: רויטרס

להתגבר על המשקעים

החדשות הטובות הן שההסכם שגיבשו באחרונה מצרים וקרן המטבע, הניח, כך נראה, את היסודות להצלחה. בתור התחלה, גורמים רשמיים במצרים ובקרן המטבע שמו דגש משמעותי על מערכת רפורמות תומכות צמיחה שמטרתן למצות את הפוטנציאל של מגזרים חלשים במשק המצרי.

יתרה מכך, ההסכם ככל הנראה כולל מהלכים תקציביים, מוניטריים ומהלכי שער חליפין שאמורים לדאוג למימושו בטווח הבינוני. כמו כן, ההסכם מקדם את חיזוק תוכניות הרווחה ורשתות הביטחון, רכיבים שעשויים לסייע באישוש המוניטין של קרן המטבע במצרים ובקידום האמון בין הצדדים.

כמובן, אין כל אפשרות להבטיח יישום יעיל, תקשורת רהוטה או ניסיונות עקביים לחזק אמון — רכיבים שחיוניי לכוונונה של התוכנית בטווח הבינוני, בהתאם לשינויים שיתרחשו בזירה הפנימית ובסביבה הכלכלית החיצונית. אבל, בהינתן המגעים האחרונים, נראה כי מצרים וקרן המטבע מסוגלות להתגבר על מורשת של יחסים רעועים.

מערכת יחסים פוריה בין מצרים וקרן המטבע תסייע לגייס יותר תמיכה שנחוצה למצרים ממשקיעים מקומיים ומשקיעים זרים, באמצעות הסכמים דו־צדדיים ורב־לאומיים. בהינתן ההתלהבות שניכרה בוועידת הפיתוח הכלכלי של מצרים בשארם אל שייח בשנה שעברה, שהתמקדה במשיכת משקיעים, ניכר כי טובים סיכוייה של מצרים להתאוששות כלכלית ופיננסית. באשר לקרן המטבע הבינלאומית, היא נמצאת עתה בעמדה טובה יותר להפגין את יכולותיה לסייע למדינות חברות, ובכך לחזק הן את אמינותה והן את יעילותה.

הכותב הוא היועץ הכלכלי הראשי של קבוצת אליאנץ ויו"ר מועצת הפיתוח הגלובלי של הנשיא אובמה, פרוג'קט סינדיקט 2016, מיוחד לכלכליסט