מועמדים מביכים, תכנים מביכים

קמפיין הבחירות בארה"ב מתאפיין בהתגברות השיח הפופוליסטי נגד מסחר, שמייצג נסיגה מסוכנת מתפקידה של ארה"ב בזירה הבינלאומית.

בשם צמצום רמות אי־השוויון בארה"ב, מסכלים המועמדים לראשות שתי המפלגות את השאיפות של מאות מיליוני עניים מרודים בעולם המתפתח להצטרף למעמד הביניים. אם מדיניות מתנגדת סחר תמשיך להוות גורם משיכה פוליטי, יהיה בכך כדי לסמל נקודת מפנה היסטורית ביחסים הכלכליים העולמיים, כזו שמעמידה בסכנה את מעמדה של ארה"ב כמנהיגה עולמית.

צילום: איי פי

דונלנד טראמפ, המתמודד על ראשות המפלגה הרפובליקנית, הציע להטיל מס של 45% על היבוא הסיני לארה"ב, תוכנית שקוסמת לאמריקאים רבים שמאמינים שסין מתעשרת בזכות נוהלי סחר בלתי הוגנים. אולם, על אף ההצלחה יוצאת הדופן שלה בעשורים האחרונים, סין היא עדיין מדינה מתפתחת שחלק ניכר מאוכלוסייתה חי ברמות עוני שבמערב מתקשים לתאר אפילו.

קחו לדוגמה את תוכנית החומש החדשה של סין ששמה לה למטרה להעלות מעל קו העוני, המוגדר כהכנסה שנתית של 2,300 יואן (354 דולר), 55מיליון בני אדם עד 2020. זאת בעוד שבארה"ב קו העוני מוגדר כהכנסה שנתית של פחות מ־12 אלף דולר לאדם. נכון אמנם שקיימים פערים משמעותיים ביוקר המחייה שמקשים על קיומן של השוואות ישירות, ונכון שעוני הוא מצב חברתי בדיוק כפי שהוא כלכלי, לפחות בכלכלות המפותחות, אך המחשבה כי אי־שוויון בין מדינות חשוב יותר מאי־שוויון בתוך המדינות היא הרת־משמעות.

בעיית העוני של סין היא בהחלט לא החמורה בעולם. בהודו ובאפריקה חיים כ־1.4 מיליארד בני אדם, מספר דומה לזה בסין, אך שיעור קטן בהרבה מהם מוגדר כמעמד ביניים.

ברני סנדרס המתמודד על ראשות המפלגה הדמוקרטית הוא אדם סימפטי בהרבה מ"הדונלד", אך רטוריקת האנטי־סחר שלו מסוכנת כמעט באותה מידה. סנדרס, שמצטט כלכלנים בולטים בעלי דעות שמאלניות, מתנגד להסכם הסחר הטראנס־פסיפי (TPP), אף שהוא אמור לעזור לעולם המתפתח בין השאר על ידי פתיחת השוק היפני ליבוא מאמריקה הלטינית.

להקל מכירת טכנולוגיה

סנדרס אף מבקר את יריבתו לראשות המפלגה הילארי קלינטון על תמיכתה בהסכמי סחר ותיקים יותר, כמו הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA) מ־1992.

אולם, ההסכם הזה חייב את מקסיקו להפחית את המכס המוטל על סחורות אמריקאיות במידה רבה יותר מכפי שארה"ב חויבה להוריד את המכס הנמוך גם ככה על סחורות מקסיקניות. לרוע המזל, ההצלחה המהדהדת של רטוריקת האנטי־סחר של סנדרס וטראמפ מרחיקה את העמדות של קלינטון מהמרכז הפוליטי, ועלולה להשפיע באופן דומה על רבים מחברי הסנאט ובית הנבחרים. זהו מתכון לאסון.

להסכם הסחר הטראנס־פסיפי יש כמובן חסרונות, בייחוד בכל הנוגע להגנה על קניין רוחני. אך הטענה שלפיה ההסכם יחסל את מקומות העבודה בארה"ב בהחלט ניתנת לוויכוח, ויש צורך בפעולה שתקל על מכירת סחורות טכנולוגיות לעולם המתפתח, כולל סין, מבלי לחשוש מפיראטיות ומשכפול מיידי של המוצרים הללו. הימנעות מאישור ההסכם תחרוץ את דינם של עשרות מיליוני אנשים בעולם המתפתח לעוני מחפיר.

הכשרה מחדש של עובדים

הפתרון הנכון לצמצום אי־השוויון בארה"ב אינו נטישת הסכמי הסחר החופשי, כי אם השקת מערכת מס טובה, פשוטה ופרוגרסיבית יותר. באופן אידיאלי, מדובר במעבר ממיסוי הכנסות למס צריכה פרוגרסיבי (הדוגמה הפשוטה ביותר היא מס שטוח עם טווח רחב של פטורים). ארה"ב גם זקוקה נואשות ליישום רפורמות מבניות במערכת החינוך ולהסרת מכשולים בפני טכנולוגיות ותחרותיות.

באופן כללי, הטכנולוגיות החדשות מקלות על שימורם והכשרתם מחדש של עובדים בכל הגילים. אותם אנשים התומכים בחלוקה מחדש של המשאבים על ידי הרחבת הגירעון התקציבי מפגינים קוצר ראייה. בהינתן המפה הדמוגרפית הבעייתית בעולם המפותח, ההאטה בפיריון העבודה והעלייה במחוייבויות הפנסיוניות, קשה מאוד לחזות את התוצאה הסופית של חוב הולך ותופח.

האם אותם אנשים התומכים בהגדלת הגירעון מבינים כי עולו של משבר חובות עתידי ייפול קרוב לוודאי באופן חסר פרופורציות על העניים ובני מעמד הביניים, כפי שאירע בעבר? חלוקה פשוטה מחדש של ההכנסות באמצעות מסים והעברות היא שיטה ישירה ויעילה הרבה יותר, ובהחלט תסייע להגדיל את הביקושים המצרפיים.

מי שמציג את ארה"ב כמפסידה הגדולה של הסטטוס־קוו הכלכלי העולמי, צריך להרחיב את הפרספקטיבה בנושא. אין לי כמעט ספק כי מאה שנים מהיום, אורח החיים האמריקאי מבוסס הצריכה לא ימשיך להיתפס כמושא לקנאה ולחיקוי, והעובדה כי המדינה נמנעה מהטלת מס על פליטות פחמן תיתפס ככישלון מהדהד. ארה"ב מייצגת פחות מ־5% מאוכלוסיית העולם, כך שהיא אחראית לפליטה חסרת פרופורציות של פחמן דו־חמצני ומזהמים אחרים, כאשר עיקר האשמה מוטל על כתפי מעמד הביניים שלה.

נקודת מבט צרה במיוחד

עם זאת, המחשבה כי מסחר מרחיב את רמות אי־השוויון מייצגת נקודת מבט צרה במיוחד, ותומכי מדיניות הפרוטקציוניזם – שעוטפים את עצמם בנרטיב מטיף של אי־שוויון – מפגינים בעיקר צביעות. כך שאפשר לומר שבכל הקשור למסחר, קמפיין הבחירות בארה"ב מציג תכנים מביכים, ולא רק מועמדים מביכים.

הכותב הוא לשעבר הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, פרופסור לכלכלה ולמדיניות ציבורית באוניברסיטת הרווארד. פרוג'קט סינדיקט 2016, מיוחד לכלכליסט