הזדמנות שנייה להציל את יפן

ההחלטות האחרונות של ראש ממשלת יפן שינזו אבה - הרחבה דרמטית של המדיניות המוניטרית, דחיית הפעימה השנייה בהעלאת מס הקנייה והליכה לבחירות בזק באמצע החודש - השיבו את ארצו לחזית השיח הכלכלי העולמי. הבעיה שיפן משקפת היא פשוטה: כיצד יכולות מדינות מפותחות אך עם אוכלוסייה מזדקנת להחיות מחדש את הצמיחה הכלכלית לאחר משבר?

כעת ברור שהסבב הראשון של הרפורמות הכלכליות שהתווה אבה, שזכו לכינוי אבנומיקס, לא הצליח להרים את האינפלציה ביפן. התקוות להחלמה מתמשכת של הכלכלה נגוזו לאור שני רבעונים רצופים של צמיחה שלילית. השאלה היא אם אבנומיקס 2.0, הסבב החדש של הרפורמות שמתכנן אבה אם יקבל את אמון הבוחרים, יוכל להביא שגשוג מחודש למדינה.

האולימפיאדה משפיעה

מאז הכריז אבה על התוכנית השאפתנית לאחר כניסתו לתפקיד לפני שנתיים, לא היתה כל התקדמות משמעותית ברפורמות בצד ההיצע, במיוחד בנושאים חשובים כמו הגדלת כוח העבודה. כשהאוכלוסייה מזדקנת ומתכווצת על ממשלת יפן למצוא דרכים לעודד יותר נשים לעבוד, לשכנע יפנים מבוגרים לדחות את היציאה לגמלאות, ולגבש מדיניות תעסוקה שתהיה ידידותית יותר לבעלי משפחות. מעבר לכך, יפן צריכה ליצור סביבה מזמינה הרבה יותר למהגרי עבודה.

צילום: רויטרס

בנושא הזה היתה קצת תנועה חיובית. תאריכי היעד למשחקים האולימפיים שייערכו בטוקיו ב־2020 עשו את שלהם, והממשלה אישרה את כניסתם של פועלי בניין זרים ליפן. אבל בסך הכל ההתקדמות בנושא היתה אטית מדי. יפן זקוקה נואשות לעוד עובדי סיעוד שיטפלו באוכלוסיית הקשישים הגדלה, אבל הבירוקרטיה המסורבלת וההתנגדות הפוליטית להגירה מושרשות עמוק מדי במדינה.

בלי רפורמות מבניות, במיוחד בשוק התעסוקה, האבנומיקס לא תצליח בטווח הארוך.

ראש ממשלת יפן שינזו אבה צילום: בלומברג

העיתוי של העלאת מס הקנייה מ־5% ל־8% באפריל גם כן היה לא מוצלח. לאבה לא היה קל לדחות את המהלך, בהינתן שהיתה על כך הסכמה פוליטית רחבה שהושגה עוד לפני שהוא נכנס לתפקידו. אבל הממשלה היתה יכולה להשתמש בהרחבה תקציבית לטווח הקצר כדי לרכך את ההשפעות של העלאת המס. במקום זאת, לשני רבעונים רצופים של צמיחה שלילית היתה השפעה פסיכולוגית הרסנית על הכלכלה.

כמו כן, יש לשים לב שהחוב הממשלתי המפלצתי של יפן והחסכונות הפנסיוניים הלא מספיקים של הציבור גם הם בגדר בעיה ענקית. לטעון שהחוב הממשלתי הוא לא רלבנטי למצבה של יפן זה כמו להגיד שהשקעה בקרן גידור ממונפת עד זרא היא בטוחה. הסיכונים אולי רחוקים, אבל אין להקל בהם ראש.

ירידה בהכנסה לנפש

על רקע זה יש להביא בחשבון גורמים אחרים. למשל, ירידה חדה בצמיחת השווקים המתעוררים, שעשויה להוביל לעלייה בשיעורי הריבית הגלובליים. יפן יכולה לעמוד בזעזועים כאלה בלי לדחוף את האינפלציה לשחקים או להזדקק לצעדים קיצוניים אחרים. אבל עליה להכיר בפגיעות של כלכלתה. קרן גידור יכולה לפשוט את הרגל, אבל זו לא אופציה עבור אומה גדולה כיפן.

הגעה ליציבות תקציבית תדרוש בסופו של דבר העלאה של מס הקנייה, ומובן שיפן לא צריכה לחכות עד שמשקיעים בינלאומיים יחלו לפקפק ברצונה להוציא צעד כזה אל הפועל. האתגר הוא התזמון והטקטיקה. דחייה של הפעימה השנייה של העלאת המס נראית כמו פשרה טובה בין האצת האבנומיקס לבין שמירת מוניטין לטווח הארוך בעיני המשקיעים.

הפשרה הזו מעלה מחדש את בעיות העומק של יפן. התמקדות בלעדית במדיניות שמעודדת ביקוש לא תציל את יפן משני עשורים אבודים נוספים. הדעיכה הדמוגרפית היתה גורם מפתח בהצתת המשבר הכלכלי שפקד את יפן ב־1992 ובדשדוש הארוך שהוא הביא אחריו. יפן היא עדיין מדינה עשירה, אבל הדירוג שלה בהכנסה לנפש הידרדר מתחת לזה של הרבה מדינות מפותחות אחרות.

אירופה יכולה להסיק מסקנות מהדוגמה של יפן, בעיקר בנוגע למדיניות מרחיבה. אף שזו הכרחית כדי להגביר ביקושים בטווח הקצר, היא לא פותרת בעיות מבניות שמשפיעות על הטווח הארוך. אם אבנומיקס 2.0 ייכשל באימוץ רפורמות עומק מבניות, הוא לא יהיה יותר טוב מאבנומיקס 1.0.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה ומדיניות ציבורית באוניברסיטת הרווארד. פרוג'קט סינדיקט 2014, מיוחד לכלכליסט