התיאוריה של ילן: תפוקת עובדים המשתכרים פחות מציפיותיהם נמוכה

החלטתו של הנשיא ברק אובמה למנות את ג'נט ילן כיו"ר הפדרל ריזרב קיבלה ללא ספק משנה תוקף בזכות העובדה שילן שמה דגש רב יותר על בעיות האבטלה מאשר על האינפלציה.

עפ"י דיווח באתר CNBC, אובמה חש שביעות רצון נוכח העובדה כי המאמר הידוע ביותר של יו"ר הפד המיועדת דן בגורם המרכזי לאבטלה.

ילן כתבה את המאמר ביחד עם בעלה פרופ' ג'ורג' אקרלוף, חתן פרס נובל לכלכלה (2001). המחקר נולד מתוך הנחת יסוד בסיסית: "אם אנשים לא מקבלים את השכר שהם סבורים שמגיע להם, הם כועסים". ילן ואקרלוף טוענים כי עובד הסבור ששכרו אינו הוגן, ישקיע פחות מאמץ בעבודתו כאמצעי לנקום במעסיקו. באופן זה, ככל ששכרו של העובד נמוך כך הוא יעבוד פחות קשה.

במאמר, שנכתב ב-1990 כינו ילן ואקרלוף כינו את התיאוריה "היפותזת המאמץ והשכר ההוגן" (the fair wage-effort hypothesis) והסבירו כיצד עיקרון זה יכול להסביר אבטלה. 

ג'נט ילן והנשיא ברק אובמה צילום: איי פי

יותר מ-300 מאמרים אקדמאיים מפנים למאמר של ילן ואקרלוף והשפעתו על תחום זה במדעי הכלכלה הייתה עצומה.

לפי ילן ואקרלוף מעסיקים משלמים יותר ממה שדרוש כדי להוציא אנשים לעבודה מכיוון שהם יודעים שאנשים לא עובדים קשה אם לא משלמים להם מספיק. לכן, המעסיקים משלמים יותר מהדרוש לאיזון שוק העבודה. מכיוון שהם משלמים משכורות גבוהות יותר, הם יכולים להעסיק פחות אנשים וכך נוצרת אבטלה. הקביעה השנויה במחלוקת של ילן וארקלוף היא שעובדים המקבלים שכר גבוה יותר ממה שמגיע להם לא בהכרח עובדים קשה יותר.

מחקרים עדכניים יותר ותיאוריה חדשה ורווחת – "תיאורית השכר היעיל" – גורסים כי ככל שעובד מקבל שכר גבוה יותר תמורת עבודתו, הוא יעבוד קשה יותר ויגדיל את תפוקתו. תיאוריה זו מציעה הסבר אלטרנטיבי לכך שמעסיקים משלמים יותר מהמינימום הדרוש לאיזון בשוק התעסוקה.

מה אפשר ללמוד מטיעוניה של ילן על מדיניותה כיו"ר הפד?

"היא נמצאת באסכולה המאמינה שיש כשלים קשים בשוק העבודה", אמר ג'ון בורגר, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת לויולה במרילנד. "שוק העבודה לא ייצור תעסוקה מלאה בעצמו. אם אתה מאמין שיש כשלים רציניים בשוק התעסוקה, זה נותן לך את הבסיס למדיניות אקטיבית שממריצה את הכלכלה על מנת להקטין את שיעור האבטלה", הוא אמר.

ילן נחשבת כמי שמעדיפה מדיניות מוניטרית אשר מורידה את שיעור האבטלה, גם בסיכון של עליית האינפלציה. להערכתה, לא קיימת סתירה בין שני הדברים. "כאשר מטרות מתנגשות ומגיע הרגע לבצע ויתורים, לדעתי מדיניות חכמה ואנושית תהיה מעת לעת לתת לאינפלציה לעלות גם כאשר חצתה את היעד", כך אמרה עוד ב־1995.