הכסף מדבר: האינפלציה באיראן ניצחה את האיום הגרעיני

בשבוע החולף ניכרו סימנים ראשוניים של התקרבות בין ארה"ב לבין איראן אחרי 34 שנות נתק כמעט מוחלט. זה התחיל מאמירות מפויסות של נשיא איראן חסן רוחאני בראיונות לערוצי הטלוויזיה האמריקאים והמשיך בפגישה היסטורית בין שר החוץ ג'ון קרי לבין עמיתו האיראני ג'וואד זריף בשולי עצרת האו"ם בניו יורק. הגישושים ההדדיים הגיעו לשיאם בשיחת טלפון שקיבל רוחאני מהנשיא ברק אובמה, דבר שמסמן יותר מכל את רצון שתי המדינות ל"שבור את הקרח".

המטרה העליונה של האיראנים ברורה: הקלה במשטר הסנקציות שהוטלו עליה בשל פרויקט הגרעין. הסיבה לכך היא מצבו של המשק האיראני, שתואר לאחרונה על ידי אחד מחברי הפרלמנט בטהרן כ"פצוע מתאונת דרכים הנמצא עכשיו במחלקת טיפול נמרץ כדי לעצור את הדימום".

עוד בטרם נכנס רוחאני לתפקידו בתחילת אוגוסט, הוא הצהיר כי יתמקד בשיפור המצב הכלכלי. שמונה שנות שלטונו של קודמו בתפקיד מחמוד אחמדינג'אד הותירו אחריהן גירעון תקציבי אדיר, שצפוי להגיע לכ־30 מיליארד דולר עד סוף השנה, לפי הערכות מקורבי רוחאני. על רקע זה, לרוחאני היה ברור כי יידרשו צעדים מרחיקי לכת לשיקום המשק.

אחמדינג'אד. משטרו גרם נזק לכלכלה צילום: בלומברג

אין לשלול על הסף טענות כי באיראן לא חל שום שינוי מהותי בחשיבה, וכי המהלכים האחרונים הם תמרונים טקטיים בלבד, אולם אין ספק ששינוי מהותי אחד אכן התרחש במסדרונות השלטון בטהרן - בשונה מקודמו, שהציג מצג שווא של איתנות כלכלית, רוחאני מכיר במצב העגום של המשק. עם זאת, במבנה השלטוני הנוכחי של איראן ההחלטה על התקרבות למערב אינה בסמכותו הבלעדית של הנשיא, והוא חייב לקבל גושפנקא מהממסד הדתי. מסיבה זו רוחאני פעל לשכנע את המנהיג העליון של המדינה עלי חמינאי כי רק הקלה בסנקציות תאפשר למשק האיראני סוג של תקווה.

ככל שהמצב הידרדר, גברו המסרים המרגיעים

גם ללא הסנקציות, המדיניות הפופוליסטית והבזבזנית של השלטון הקודם יצרה נזק כלכלי גדול לרפובליקה האסלאמית. אחמדינג'אד לא הקפיד על המסגרות התקציביות, הקציב כספים לפרויקטים בעלי תוחלת כלכלית נמוכה, ונהג ללעוג לקודמיו שדיברו על השקעה בפרויקטי פיתוח לטווח הארוך או בתכניות חומש. הוא האמין כי המפתח לצמיחת המשק טמון בעסקים הקטנים, והקל על מתן האשראי לעסקים אלה, אך בפועל תיאוריה זו כשלה. רוב העסקים לא הצליחו להתרומם והבנקים נותרו עם הלוואות ללא כיסוי.

הריאל האיראני. קרס בעקבות הסנקציות צילום: בלומברג

התקציב הלא ריאלי של ממשלת אחמדינג'אד יצר אינפלציה מהירה שריסקה המטבע המקומי. הציבור האיראני, שנאלץ לעמוד שעות בתורים לחנויות העופות ושאר מצרכי היסוד עקב הירידה בכושר הקנייה שלו, איבד את אמונו במטבע המקומי, ובמהלך 2012 איבד הריאל למעלה מ־80% מערכו. אבל ככל שהמצב החריף, כך גברו המסרים המרגיעים והתלושים מן המציאות שהממשלה העבירה לתקשורת. כך למשל, בתקופת אחמדינג'אד דובר על קצב אינפלציה שנתי של כ־30%, אולם כיום יועצי רוחאני מדברים על קצב שנתי של לפחות 50%.

בנוסף, אנשי רוחאני גילו כי בניגוד להצהרות הממשלה הקודמת על יצירת מיליוני מקומות עבודה, בפועל במשק האיראני נוצרו לא יותר מ־15 אלף מקומות עבודה חדשים בממוצע בשנה. אי יצירת מקומות העבודה קשורה ישירות להיקף ההשקעה הנמוך של המגזר הפרטי בשוק האיראני בשל כל אותם תחלואים, שממנו הוא סובל: אי בהירות פוליטית, שחיתות וניהול כלכלי כושל. לפי נתונים רשמיים שפורסמו בעידן אחמדינג'אד שיעור האבטלה במדינה עמד על כ־15%, אבל הכלכלנים של רוחאני טוענים לשיעור אבטלה גדול כפול מהנתון הרשמי, ורוחאני התריע כי ללא שינוי מהותי, בעוד 4 שנים יהיו 4.5 מיליון בוגרי אוניברסיטה איראנים מובטלים.

סיבה נוספת למצב החמור במשק היא תוכנית הרפורמה שהנהיג משטר אחמדינג'אד בכל האמור לסובסידיות על מחירי הדלקים נחלה כישלון חרוץ. החוק שיזם הנשיא הקודם ואושר ב־2010 קבע כי מחירי האנרגיה יועלו בהדרגה, כשבמקביל משקי בית עם הכנסה נמוכה יקבלו סיוע במזומן. בפועל, בשל הידרדרות המצב הכלכלי הסכים הנשיא להרחיב את התכנית ולכלול את כל משקי הבית בתכנית, מה שהגביר את קצב האינפלציה, לטענת כלכלנים באיראן. הרפורמה במדיניות הסובסידיות המכבידות על התקציב האיראני נתפשת כמרכיב חשוב בתוכנית הכלכלית של רוחאני, שכבר רמז כי ייתכן שייאלץ להורות על העלאת מחירי האנרגיה או להפסיק את התמיכה שניתנה למשקי הבית המבוססים.

הצרכניות הגדולות קיצצו ב־22% את יבוא הנפט

ביולי 2012 הכריזו ארה"ב והאיחוד האירופי על אמברגו נפט על איראן, שהוביל לירידה חדה בהכנסותיה מנפט - המקור העיקרי להכנסות מט"ח. הירידה בייצוא הנפט פגעה אנושות בתקציב האיראני, שכן 65% ממנו מבוססים על ייצוא הנפט, ולפי הערכות של גופים בינלאומיים, ב־2012 לבדה, הכנסות איראן מנפט ירדו בכ־45 מיליארד דולר.

כמו כן, במחצית הראשונה של 2013 הצרכניות העיקריות של הנפט האיראני - סין, הודו, יפן ודרום קוריאה - קיצצו ב־22% את ייבוא הנפט מאיראן, ואם לא יחול שינוי מהיר במשטר הסנקציות, סביר כי גם במחצית השנייה של 2013 יירשם שיעור ירידה דומה. מסיבה זו, אחד מצעדיה הראשונים של הממשלה החדשה, עם כניסתה לתפקיד באוגוסט האחרון, היה ביטול התקציב שאושר על ידי ממשלת אחמדינג'אד בטענה כי הוא "אופטימי מדי" בסעיף ההכנסות.

הכור בבושהר. פרויקט הגרעין הוביל לסנקציות הקשות צילום: אי פי איי

הסנקציות של המערב הביאו לעליית כוחן של משמרות המהפכה - גוף צבאי שהוקם לאחר מהפכת חומייני במטרה להגן על המשטר האיסלאמי, והפך בשנים האחרונות לגורם המרכזי במשק האיראני. המדיניות בעידן אחמדינג'אד יצרה העדפה ברורה לגופים הכלכליים הקשורים במשמרות המהפכה: חוזים בתחום הבנייה, התשתיות והנפט נמסרו כמעט אוטומטית לביצוע על ידי החברות הקשורות למשמרות המהפכה, ו"הפרטת" חברות ממשלתיות נעשתה בדרך כלל לגופים הקשורים בהן, לא אחת למורת רוחם של בכירי המגזר הפרטי באיראן.

משמרות המהפכה השתלטו על מגזר הנפט

הימנעות החברות הזרות מהשקעות במגזר הנפט האיראני הפכה את חברות משמרות המהפכה לשחקן הכמעט יחידי בתחום. בנאום שנשא לאחרונה רוחאני בארצו הוא הצהיר כי עקב הסנקציות "3 מתוך 4" פרויקטים בתחום הנפט נמסרו לחברות משמרות המהפכה. באותו נאום רוחאני שיבח את היכולות הכלכליות של משמרות המהפכה, אך גם התריע כי על אנשיהן להישמר מהתערבות בפוליטיקה. עם זאת, קשה להאמין כי רוחאני מתכנן להקטין את השפעת המשמרות בכלכלה האיראנית, משום שהן חלק מהממסד הדתי של חמינאי השולט במדינה.

ההפתעה האמיתית בהפשרת היחסים עם המערב היא שמשמרות המהפכה - האחראיות לזרוע המבצעית המזוהה עם פיגועי הטרור בחו"ל ועם התמיכה בחיזבאללה ובשלטון אסד בסוריה - תומכות במהלך. הסיבה לכך היא שבמשמרות סבורים כי גם הקלה בסנקציות לא תוביל לשינוי מבנה המשק האיראני ולרפורמות יוצאות דופן שיכולות לסכן את מעמדם.

הכותב הוא מנהל אגף המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת)