ראש ממשלת בריטניה הכריז מלחמה נגד תרבות ה"מגיע לי"
דיוויד קמרון שואף לשים קץ למערכת רווחה שמשכנת מובטלים בדיור ציבורי ומעניקה להם הטבות וקצבאות. קמרון: "המערכת לוכדת אנשים בעוני". מומחה רווחה ל"כלכליסט": "הקצבאות בבריטניה הן דווקא בתחתית טבלת ה-OECD"
ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון החליט שיש לו מספיק הון פוליטי כדי להתחיל להיאבק על שינוי רדיקלי של מדינת הרווחה הבריטית. אם שואלים את קמרון, השינוי הזה הוא המפתח לצדק חברתי. הוא ישים סוף לתרבות ה"מגיע לי" שהשתלטה על מקבלי הקצבאות בבריטניה.
לעומת זאת, מתנגדיו טוענים שהרפורמה תפגע דווקא בצעירים, שהם החלשים ביותר בחברה (ר' מסגרת) ובילדים, שלא אשמים בחטאי הוריהם. את הצעות הרפורמה שלו הציג קמרון בחודש שעבר בנאום בקנט שבדרום־מזרח אנגליה. מטרת־העל, לדבריו, היא לשים סוף למצב שבו הממשלה משלמת לאנשים יותר כדי להישאר בבית מאשר לעבוד. "לא רק שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את המערכת שירשנו מהממשלה הקודמת", אמר, "היא גם לוכדת אנשים בעוני ומעודדת חוסר אחריות. ירשנו בלגן של תמריצים מעוותים, מורכבות מתישה וחוסר הוגנות אמיתית".
באחת הדוגמאות שבהן השתמש קמרון, הוא השווה בין זוגות החיים מחוץ ללונדון. זוג שעובד לפרנסתו בעבודות ששכרן אינו גבוה לא יוכל לחסוך מספיק כדי להביא ילדים לעולם, כיוון שהוא צריך לעמוד בתשלומי המשכנתא והמסים.
משתלם לא לעבוד
זוג הורים מובטלים עם ארבעה ילדים, המתגורר באותו אזור, יקבל ממערכת הרווחה יותר ממה שמרוויח הזוג העובד. הזוג המובטל מתגורר בדיור ציבורי, שזול משמעותית מהדיור הרגיל. הוא מקבל קצבאות ילדים והטבות אחרות מהממשלה באופן שמעודד את בני הזוג להמשיך להיות מובטלים. כאן הצביע קמרון על "פער הרווחה" בין אלה שנמצאים בתוך מערכת הרווחה לטווח ארוך ונהנים מהטבות, לבין אלה שחיים מחוצה לה. מערכת הציפיות שנוצרה לדבריו היא שהמדינה תתמוך באזרחיה כלכלית ללא קשר למעשיהם ולמאמציהם, ולכן רבים מגיעים למסקנה שמשתלם לא לעבוד. באופן דומה, צעירים רבים נשארים לגור עם הוריהם בגלל מחירי הנדל"ן הגבוהים, בעוד שאלה שעוזבים את הבית בכל זאת למדו לנצל את מערכת הרווחה כדי לקבל קצבת דיור. "מיליונים של אנשים בגיל העבודה ישבו בבית על קצבאות עוד לפני המשבר. זה יצר תרבות של 'מגיע לי'", אמר קמרון. הוצאות הממשלה על קצבאות לאנשים בגיל העבודה כפולות מההוצאה על ביטחון.
ההצעות שהעלה קמרון הן רבות ומגוונות. הקיצוץ המתוכנן בתקציב הרווחה הוא כ־10 מיליארד ליש"ט, אולם חלק הארי של הקיצוצים יתבצע לאחר הבחירות הבאות, ב־2015. הגזירות החדשות כוללות שלילת הטבות דיור מצעירים מתחת לגיל 25, כולל דיור ציבורי, הידוק הדרישות למקבלי דמי אבטלה, כך שישתלם הרבה יותר לעבוד מאשר להיות מובטל, וקיצוץ בקצבאות הילדים. לדברי קמרון, המערכת עודדה זוגות להוליד ילדים ולא לעבוד. אחד מכל שישה ילדים בבריטניה גדל במשק בית שבו שני ההורים מובטלים - מהשיעורים הגבוהים באירופה.
מהלך נוסף שנשקל הוא התאמת דמי האבטלה להוצאות המחיה באזור המגורים, כך שהקצבאות הממשלתיות יהיו גבוהות יותר באזור לונדון מאשר באזורים פחות יקרים.
מומחים רבים חולקים על האופן שבו מציג קמרון את מדינת הרווחה הבריטית. אחד מהם הוא דייב סימונדס, מנכ"ל המרכז לשיתוף כלכלי וחברתי (CESI), מכון מחקר נחשב לנושאי רווחה. "כשמסתכלים על הנתונים, רואים שהחברה הבריטית היא לא חברה של 'מגיע לי' אלא די להפך", אומר סימונדס בשיחה עם "כלכליסט". "גובה קצבאות הרווחה בבריטניה הוא בתחתית הטבלה של ה־OECD, המתייחסת לקצבה שאנשים מקבלים כשהם מובטלים לעומת השכר הממוצע כשהם אינם מובטלים".
הסיבות לרפורמה שמתכנן קמרון, לדברי סימונדס, הן פחות ענייניות ויותר אידיאולוגיות. "יש כאלה שאומרים שיש אנשים שמעדיפים לחיות על קצבאות במקום לעבוד. הם תמיד מצביעים על מיעוט קטן של משפחות ויחידים. אם אתה מסתכל על הסטטיסטיקה, 60% ממקבלי דמי האבטלה מוצאים עבודה בתוך חצי שנה. רוב האנשים רוצים לעבוד, הם לא רוצים לחיות על קצבאות".
עדיין, הדוגמאות שהציג קמרון מקוממות. "כשיש לך אנשים עם משכורת שנתית של 70 אלף ליש"ט שמשלמים שכירות של 90 ליש"ט בשבוע באזורים היקרים ביותר של לונדון, אתה צריך לשאול את עצמך אם זהו הניצול הטוב ביותר של כספי ציבור", אמר.
מערכת קצבאות פעילה
עם זאת, סימונדס מסכים שצריכה להתבצע רפורמה במערכת הרווחה הבריטית. למעשה, הוא אומר, המערכת היא במצב בלתי פוסק של רפורמה. "יש הבנה בבריטניה שרפורמה מתמשכת זה דבר טוב, כיוון שהיא תמיד שולחת איתותים לאנשים, לשוק העבודה ולמעסיקים שאנחנו מנסים להחזיר אנשים לעבודה בהקדם האפשרי".
מהניסיון הבריטי, איך אפשר לגרום לאנשים לחזור לשוק העבודה?
"צריך מערכת קצבאות פעילה, וזה קשור לאופן שבו גורמים לדורשי הקצבאות להיות פעילים. יש שפה שונה משמאל ומימין לגבי זה. אנחנו כל הזמן מנסים לגלות מהן הדרכים האפקטיביות ביותר להחזיר אנשים למעגל העבודה. יש אנשים שחושבים שבשביל זה צריך מקלות: 'אם לא תעשה משהו, ניקח לך את הקצבה'. אנשים אחרים חושבים שצריך גזרים, או במילים אחרות: מתן הכשרה, עבודה זמנית ועזרה בכתיבת קורות חיים. במציאות זה שילוב בין השניים, כי כל אדם הוא שונה. יש כאלה שמגיבים טוב יותר לגזרים, ואחרים שמגיבים יותר טוב למקלות".
האם בשנים האחרונות החברה הבריטית נעשתה יותר שוויונית או פחות שוויונית?
"במונחים של שכר, החברה שלנו נעשתה הרבה פחות שוויונית. גם במונחים של מוביליות חברתית היא לא ממש השתפרה בשנים האחרונות, אלא אף נעשתה מעט גרועה יותר".
