ממספרות ועד הביג מק: הכירו את המדדים הכלכליים המוזרים ביותר
מכירות שפתונים, הלבשה תחתונה לגברים, אורך המכפלת בחצאית - אמנות הניתוח הכלכלי לא חייבת לכלול רק תיאוריות ומשוואות מתמטיות
כולנו רגילים לחשוב על כלכלה במונחים של תיאוריות מתמטיות ומשוואות מוגדרות, אך לעיתים אלו מפנות את מקומן לאלמנטים מופלאים מעט יותר. בניסיון לצפות את המגמות העתידיות של הכלכלה, הקוסמים והאורקלים במסדרונות הממשלות ובתקשורת נוהגים לעיתים לנסות לקרוא בסימנים אחרים, שונים ומשונים, כגון סטטיסטיקות של התחלות בנייה, מספר המשרות החדשות שנוספו לשוק או אפילו מכירות מוצרי האיפור כדי לנסות ולנתח את מצבה הכלכלי של המדינה. לעיתים הניתוחים הללו אכן מניבים הערכה מדויקת למדי של המצב הכלכלי, וכעת נוסף להם מדד חדש ויצירתי במיוחד - "מדד השיער".
מדד השיער, שהוא ליתר דיור מדד מספרות, בודק את מצבם הכלכלי של מכוני היופי במדינה כאינדיקטור למצבה של הכלכלה. בשנים האחרונות שיקף המדד נאמנה את הגרף שהתווה המשבר הכלכלי בארה"ב - עלייה בפעילות ב-2007, צניחה חדה בשנה שלאחר מכן ופעילות אנמית ב-2009. בשנתיים האחרונות, עם זאת, מצבם של מכוני היופי האמריקאים משתפר וב-2010 ו-2011 דיווחו הסלונים על עלייה בפעילות.
ישנם מספר מדדים נוספים המנתחים התנהגות צרכנית, לדוגמא: מדד הלבשה תחתונה לגברים (MUI - Men's Underwear Index) שאותו חיבב במיוחד נגיד הפד לשעבר אלן גרינספן. מדד זה משמש כאינדיקאטור למצבה של הכלכלה על פי נתוני רכישת תחתוני גברים, מתוך הנחת יסוד שבזמנים קשים גברים נוטים לרכוש פחות תחתונים ואילו עלייה בשיעור רכישת תחתוני גברים מצביעה על התאוששות כלכלית.
אנליסטים הנעזרים במדד השיער מסבירים שמדד זה אינו רק עניין של עלייה או ירידה בשיעורי הרכישה כמו מדדי צריכה אחרים, אלא מורכב ממשתנים רבים כגון סוג התספורת והשירותים האחרים שנרכשים, כמו גוונים, סלסול, פן, צבע, וכן רכישה של מוצרי טיפול לשיער - המצביעים על מצבם הכלכלי של הלקוחות ומכך על מצבה של הכלכלה. במילים אחרות – שינויים חדים בשיעורי הצמיחה של מכוני יופי אינם מצביעים על שינויים במספר המסתפרים, כי אם על כמות הכסף שישקיעו בטיפול. בשל כך הרווחים של יצרני צבעי השיער לשימוש ביתי עומדים ביחס הפוך לשיעור הצמיחה במכוני יופי - ככול שהמצב הכלכלי קשה יותר, יעדיפו יותר אנשים לצבוע את שיערם בבית ולכן תירשם עלייה ברכישת תכשירי צבע לשימוש ביתי.
רוצים עוד? גם המדדים המפתיעים האלה משמשים את מיטב מוחותיה הכלכליים של ארה"ב:
מדד השפתון
שפותח על ידי חברת התמרוקים אסתי לאודר פועל על העיקרון לפיו כאשר מצב הכלכלה אינו טוב, נשים קונות יותר איפור כתחליף לפריטים יקרים יותר כגון בגדים ונעליים. עם זאת, ההיסטוריה מוכיחה שללא קשר למצב הכלכלי יצרני איפור תמיד מציגים רווחים.
מדד ההלבשה התחתונה לגברים לפיו גברים נוטים לרכוש פחות תחתונים בעיתות של קושי כלכלי ובהתאם, כאשר רכישות תחתוני הגברים בעלייה, יש להניח שמצב הכלכלה משתפר.
מדד הביג מק מודד כמה שעות עבודה על עובד ממוצע להשקיע על מנת לרכוש המבורגר ביג מק של מקדונלדס.
מדד המכפלת שהומצא ב-1926 גורס שככל שהכלכלה משתפרת, החצאיות מתקצרות. חצאיות ארוכות יותר מעידות על מצב כלכלי גרוע. עד כמה שמדד זה נראה הזוי - הוא דווקא הוכיח את אמינותו לאורך השנים.
מדד תמונת השער מציע תיאוריה שלפיה כאשר אירוע כלשהו מצוין על גבי עמוד השער של מגזינים, הרי שעבר זמנו. כך שאם לדוגמא על השער של מגזין Fortune יופיע שחברת Apple בקשיים, יזדרזו משקיעים ממולחים לרכוש את מניותיה של החברה משום שהם יודעים שהמשבר עומד לחלוף. מדד זה הוכח כלא אמין.
מדד גורדי השחקים פותח ב-1999 וגורס שעל פי רוב נבנים גורדי שחקים בדיוק לפני נפילה כלכלית. למעט מקרים בודדים, מדד זה לא הוכח כאמין.