לאן הולכת מחאת וול סטריט?

“אנחנו ה-99%!” ו-”הבנקים חולצו, אותנו מכרו!” חוזרים וצועקים מאות המפגינים כשהם צועדים במתחם הבורסה של ניו יורק. עשרות שוטרים מלווים אותם ופוקדים עליהם להישאר על המדרכה, עובדי מוסדות פיננסיים מעונבים מביטים בהם בתדהמה מבעד חלונות בנייני פאר, פקידי סניף הדואר המקומי עוצרים את עבודתם בכדי להריע ולעודד.

זה לא מאורע חד פעמי. הסיפור הזה חוזר על עצמו בנחישות עיקשת, מדי בוקר ומדי ערב מאז ה-17 בספטמבר - היום בו נוסד “כיבוש וול סטריט”.

אחרי הסיבוב השגרתי חוזרים המפגינים אל המפקדה - כיכר לה העניקו את השם "כיכר החירות", שם הם אוכלים, מנגנים, מדסקסים, מפגינים וממשיכים לתכנן את המאבק נטול ההנהגה שלהם. עשרות מהם יבלו פה את הלילה, עטופים בשמיכות ובשקי שינה מנויילנים (אסור להם להקים אוהלים). רק אלוהים יודע מה יעשו כשיתחיל השלג.

המחאה במתחם וול סטריט צילום: בלומברג

בדומה למחאות דומות ששוטפות את כל העולם, גם את הגרסה האמריקאית יש שממהרים לבטל כגחמה חולפת, כהרפתקה של ילדים משועממים או תמימים שלא מבינים שאי אפשר לקבל כלום - בטח אם לא מציגים דרישות קונקרטיות. גם אני, אחרי שביקרתי פה ביום הראשון ושמעתי אנשים שבחסות חופש הדיבור נאמו בלהט על תיאוריות קונספרציה והצורך הדחוף בלגליזצית סמים קשים, סברתי שהמחאה הזו גולשת למחוזות הזויים ולא תחזיק מעמד.

אין כמו ברוטליות משטרתית אווילית

אבל התברר שטעיתי. קודם כל, אין כמו ברוטליות משטרתית אווילית כדי לזכות בחמלת ההמונים, ואחרי ששבת נעצרו 700 מפגינים כשניסו לחצות את גשר ברוקלין, ההפגנה הזו זכתה סוף סוף לסיקור מקיף בכלי התקשורת המרכזיים בארה"ב ובתקשורת העולמית.

אבל זה לא נגמר באנקדוטה הזו. לפחות שמונה איגודי עובדים כבר הביעו תמיכה במאבק, ביניהם טייסים, מורים ואיגוד עובדי התחבורה הציבורית בניו יורק - חלקם יצעדו פה בהפגנה גדולה שתתקיים מחר (ד'). במקביל, תתי סניפים ל"כיבוש וול סטריט" צצים מדי יום בכל רחבי ארה"ב, יש הטוענים שכבר ב-50 ערים, כולל וושינגטון, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו.

הצעדות ליד בניין הבורסה צילום: בלומברג

נכון – הדרישות עדיין לא לגמרי ברורות, אבל הקריאה הבסיסית: “אנחנו ה-99%” הופכת את אט לגרסה האמריקאית ל"צדק חברתי". הרעיון - בגרסתו האוטופית – הוא פשוט: לייצר מערכת שלוקחת בחשבון את ה-99% התחתונים בחברה האמריקאית ולא מרוכזת בשמנת של ה-1% העליון – שמחזיק היום בנתח של 25% מההכנסות (ו-40% מהההון) של הדוד סם - עובדה לא תאומן עליה דן לאחרונה בהרחבה הכלכלן זוכה הנובל ג'וזף שטיגליץ, במאמר

שפורסם ב"ווניטי פייר". שטיגליץ אף הגיע למתחם הבורסה של ניו יורק בתחילת השבוע כדי להביע את תמיכתו במפגינים – ביקור שהוא עוד הוכחה להתקרבות של המחאה למיינסטרים האמריקאי.

כן, זה עדיין רחוק מחיבוק הקונצנזוס שזכתה לו המחאה בארץ, אבל צעדים נעשים בכיוון, ורק ימים יגידו אם זה יגיע רחוק כפי שמעידה רוח התקופה – או שהכל יבלם עם השלג הראשון. “לנבחרי הציבור שלנו יש סיבות לפחד", אומרת לי אשה בנעלי הסירה שחורות שדורשת יותר מסים למיליונרים, “נשאר פה כמה זמן שידרש".