ניתוח "כלכליסט": העם היווני שוקל פתח מילוט: הכרזת החוב כ"לא מוסרי"

הבנק האירופי המרכזי הודיע ביום חמישי שעבר על תוכנית הלוואות קצרת מועד לבנקים בגוש היורו. ההודעה החשובה הזו, שאוששה מיד את השווקים, באה בסמיכות להודעה המשותפת של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ונשיא צרפת ניקולא סרקוזי, כי יוון תישאר בגוש היורו. אלא שההודעות מרגיעות השווקים הללו מגיעות לצד עלייה חדה במספר הקולות המדברים בגלוי על חדלות פירעון יוונית - ביוון וגם בגרמניה. ראש ממשלת יוון יורגוס פפנדריאו הבטיח אמנם למנהיגי האיחוד כי מדינתו תעמוד בכל התחייבותיה, אבל ייתכן שלהצהרה הזו אין באמת רגליים, בעיקר לאור מס הנדל"ן החדש שמרתיח את הדם בעורקיהם של היוונים. במקביל, רעיון "החוב הלא מוסרי" צובר ביוון תמיכה עממית רחבה.

כאילו ליוונים לא חסרות צרות, ממשלת פפנדריאו הודיעה החודש על החלת מס חדש שקיבל מיד את השם "מס מפלצתי". על פי התקנות החדשות ייאלץ כל אזרח יווני שברשותו דירה לשלם עליה 4 יורו לכל מ"ר. המס הזה שיונהג למשך שנתיים אמור להעשיר את קופת המדינה ב־2 מיליארד יורו, אבל היוונים מדברים על מרי אזרחי וסירוב מוחלט לשלמו. "צריך להבין שמסורתית, היוונים השקיעו את כל הונם בשנים האחרונות בנדל"ן", הסביר במאמר מערכת העיתון היווני הפופולרי Eleftherotypia. "מכיוון שהדרכמה התנדנדה ללא הרף, רבים מהיוונים העדיפו להשקיע בדירות". למעשה, לפי העיתון, 85% מהונם של היוונים מושקע בנדל"ן מקומי. ולכן, אין פלא שהמס המפלצתי מעורר תגובות חריפות. מנגנון האכיפה שאותו מייעדת הממשלה לשם גביית המס גם הוא מסתייג משיתוף פעולה. הממשלה ניסתה לגייס את ספקית האנרגיה הממשלתית DEI, כמיישמת של הסנקציה, כאשר אזרח שלא ישלם את החוב, זרם החשמל לביתו ינותק. אבל ב־DEI, שכל עובדיה משתייכים לאיגוד עובדים, כבר הודיעו שבכוונתם לבלום את המס על ידי אי־הנפקה של חשבונות חשמל וסירוב לנתק אזרחים מהזרם.

קיצוץ חד בפנסיה

רבים מבעלי הדירות ביוון נמצאים או מתקרבים לגיל פרישה. על רובם הוטל באחרונה קיצוץ חד של כ־200 יורו בפנסיה שלהם, בעוד אחרים סבלו מגזירות כלכליות אחרות שמטרתן לעמוד ביעדים שהציב האיחוד האירופי לממשלת יוון בתמורה לכספי החילוץ. "דר שפיגל" הגרמני פרסם בשבוע שעבר כתבת פרופיל על בעלי דירות ביוון. בראיון עם אירידה תאנופולוס (40), שבבעלותה שש דירות באתונה, התבררה מציאות עגומה. "המצב גרוע", אמרה בראיון לעיתון הגרמני. "פנסיונרים יכולים להרשות לעצמם אוכל או תרופות. אני ובעלי אמנם מחזיקים בשש דירות, אבל אני גם עובדת בשלוש משרות. ביום אני מנהלת עם בעלי חנות הלבשה, שנמצאת ליד בית הקפה שלנו, ובסופי שבוע אני מדפיסה מסמכים משפטיים למשרדי עורכי דין. ביחד אנחנו מצליחים להכניס 4,000 יורו לחודש". במונחים אירופיים לא מדובר בסכום גבוה במיוחד עבור זוג עם שתי ילדות קטנות. "זה מעיד על המצב", המשיכה תאנופולוס, "העסקים קפואים, שכר הדירה ירד דרמטית, אנשים לא יושבים בבתי קפה, לא קונים כלום, עובדים בכל מה שאפשר, ועכשיו גם רוצים להטיל עלינו מס שימשיך לפגוע בנו. לא פלא שאנשים רוצים להדיח את הממשלה".

הפגנה מול בניין הפרלמנט באתונה, בשבוע שעבר. "העסקים קפואים, אנשים לא קונים כלום" צילום: אי פי איי

המחאה, מנגנון משומן היטב ביוון, נשמעת היטב. אבל אחת הסיבות להתחזקותה בימים האחרונים היא בשל התפשטותו של רעיון "החוב הבלתי מוסרי". גם בגרמניה, פוליטיקאים מודעים להתפשטותו העממית של הרעיון. אולי בשל כך, חברים רבים בקואליציה ואף במפלגתה של מרקל, ביניהם גם שר האוצר הגרמני פיליפ רוזלר, מדברים בגלוי על האפשרות של חדלות פירעון יוונית.

מקורו של הרעיון, שבלועזית נקרא Odious Debt, מגיע ממשפטן רוסי בשם אלכסנדר זק שטבע אותו ב־1927. על פי זק, כדי שמדינה תכריז על החוב שלה כבלתי חוקי, צריכים להתקיים שלושה תנאים: הראשון הוא שהמדינה תזכה להלוואה חיצונית שנשמרת בסוד מהציבור, השני קובע כי הכסף שהוענק כהלוואה בוזבז באופן שאינו משרת את האינטרסים של העם, והתנאי השלישי גורס כי המלווה מודע להתנהלות הממשלתית אך מעמיד פני תם. במילים אחרות, זק האמין כי ישנם חובות שהאזרחים לא צריכים לשלם וכי חוב מסוג זה הוא חוב אישי של המשטר.

אלא שהחוב הבלתי מוסרי של זק הוא רעיון שכבר מומש כ־30 שנה קודם לכן. ארה"ב השתמשה במונח הזה עוד ב־1898 כשניצחה במלחמה מול ספרד וסיפחה את קובה. הבעיה של ארה"ב היתה שביחד עם קובה הגיע חוב לאומי עצום ממדים, תוצר של השלטון הקולוניאלי הספרדי. האמריקאים לא מצמצו, הודיעו כי החוב של קובה הוא בלתי מוסרי וסירבו לשלם אותו. כמעט מאה שנים לאחר מכן האמריקאים שוב עשו שימוש במונח. לאחר הפלישה לעיראק ב־2003, הכריזה ארה"ב, דרך הממשלה הזמנית שהוקמה בעיראק, על הפסקת תשלום החובות של המדינה, בטענה כי הם בלתי מוסריים ונצברו על ידי רודן למען שימור כוחו ולתועלתו האישית.

"באפריל 2003 כינס הממשל הפדרלי ועידה של שרי האוצר של ה־G8", מספר אריק טוסיין, פרופ' למדעי המדינה מאוניברסיטת ליאז' הבלגית ומומחה בעל שם עולמי בנושא חוב לאומי, במאמר שפרסם ב־2004. "בוועידה הזו האמריקאים הכריזו על החוב העיראקי כבלתי חוקי. למעשה, האמריקאים נתנו הכשר למושג הזה במאה ה־21. הם פתחו קופת שרצים ופתאום נבהלו מהעובדה שהשיטה שהם נוקטים יכולה להיות מופנית נגדם. גם הצרפתים והרוסים, ספקי הנשק העיקריים של סאדם חוסיין, נבהלו מהצעד האמריקאי. הם הסכימו לקצץ 40% מהחובות, בתמורה לכך שארה"ב תטאטא את המונח 'חוב בלתי מוסרי' אל מתחת לשולחן הדיונים - וכך היה". הפחד של המערב מפני שימוש במושג התממש ב־2008, כאשר נשיא אקוודור הנבחר רפאל קוראה הכריז על החוב הלאומי של המדינה כבלתי חוקי, ושחרר אותה מלחצים ששעבדו את הציבור במשך 50 שנה. "יש לנו מחויבות לאומית בוערת יותר מזו הבינלאומית, וסדר העדיפויות שלנו ברור - החיים נמצאים במקום הראשון ורק אחר כך החובות", הכריז.

הוועדה שמינה לבדיקת החוב הציבורי, שבה ישב גם טוסיין, קבעה כי חלקים ניכרים מהחוב, שהגיע ב־2005 לרמת תשלומים שגזלה כ־50% מהתקציב הלאומי, בלתי חוקיים. לשם השוואה, תקציב הבריאות הממלכתי עמד רק על 4% מהתקציב. ב־2005, בדומה למה שמתרחש כיום ביוון, החליטו אזרחי אקוודור לשנות כיוון. בעקבות מהומות שבהן הודח הנשיא, נבחר קוראה לנשיא החדש. המדיניות שלו הוכיחה את עצמה. חלק גדול מתקציב ההחזרים הופנה אל תוך המדינה, ונכון להיום אקוודור צפויה ליהנות מצמיחה שנתית של 5%. קוראה אף רכש בסוף 2009 כ־91% מהאג"ח הממשלתיות של אקוודור לפירעון ב־2012 וב־2030, בעסקת ענק עם האירופים שבה שילם 35 סנט לדולר.

להפסיק את הסיוע

ביוון אוהבים לתת את קוראה ואקוודור כדוגמה להכרזה על חדלות פירעון עם חוב בלתי חוקי, שיש לה תוצאות מבורכות. מאז יוני, עת פרסם ג'ייסון מנאלופולוס, משקיע ידוע ביוון ומנהל קרנות, את ספרו "יוון והחוב הבלתי חוקי", גברו הקולות ביוון ללכת בדרכה של אקוודור. אבל באירופה מודאגים. מה יקרה אם היוונים אכן יבחרו בדרך זו? מה יעצור את הפורטוגלים, הספרדים, האירים והאיטלקים, מללכת באותו נתיב? למעשה, מה יעצור את התפשטותו של המונח אל התחום הפרטי שבו אזרחים יכריזו על חובות כבלתי מוסריים? הגרמנים אולי מתחילים להשלים עם העובדה שלא יעבור זמן רב עד שיוון תבחר בדרך זו. כנראה שזו הסיבה שגם בגרמניה הולכים ומתגברים הקולות להפסיק את הסיוע - רגע לפני שזה קורה.