סמל הסטטוס החדש בסין: שלמו 154 אלף דולר ותתקבלו למועדון החברים בעיר האסורה

מאז נבנתה במאה ה־15, העיר האסורה בבייג'ינג מהווה את המרכז הבלתי מעורער של האימפריה הסינית. בשבוע שעבר נחשף כי יש מי שמנסים כנראה להחיות את ימי הקיסרות: בתחומי מוזיאון העיר האסורה נפתח מועדון יוקרתי, מוגבל ל־500 חברים בלבד, שהחברות בו עולה מיליון יואן (154 אלף דולר). תמורת הסכום הצנוע הובטח לחברים - הקצה העליון של שכבת המתעשרים החדשים של סין - הם יזכו ל"יחס קיסרי" ובעיקר לידיעה שהם שייכים למועדון אקסקלוסיבי שסגור בפני רוב הסינים.

מהרגע שנחשף, המועדון, שכנראה ייאלץ כעת לנדוד למקום אחר, עורר סערה בבירה הסינית ונתפס כסמל לשחיתות ולפערים מעמדיים. הנהלת המוזיאון הכחישה בתחילה את הידיעות וטענה שהמועדון לא קיים. בתוך יומיים, המוסד נאלץ לחזור בו מההכחשה ותלה את האשמה בחברה פרטית בשם "מורשת התרבות של העיר האסורה". בדיקה של עיתון משפטי בבייג'ינג העלתה שהחברה היא מיזם משותף בין הנהלת המוזיאון עצמה ובין חברה רשומה בהונג קונג, שפורקה לפני יותר מעשר שנים.

הבדיקה העלתה חשש שהחברה כולה נוצרה כמכשיר לניצול שטח המוזיאון למטרות מסחריות מבלי לתת דין וחשבון ציבורי. הסמליות הטמונה במידור הציבור ממתחם שהוא נכס לאומי והעמדת המתחם לרשות מי שנתפסים כמעין מעמד קיסרי חדש, עוררה זעם רב בשכבות רחבות בציבור.

עיתונאים מבקרים בעיר האסורה, בשבוע שעבר צילום: איי אף פי

אתר מורשת עולמית

הידיעה על המועדון פורסמה לראשונה באמצע מאי כשמועה ב"סינה וויבו", המקבילה הסינית לטוויטר, על ידי מגיש החדשות רווי צ'נג־גאנג, ואושרה בשבוע שעבר על ידי כמה עיתונים בבייג'ינג, שתבעו חקירה. הסבה של אתרים היסטוריים למסעדות ולמלונות יוקרה או למועדונים סגורים לציבור הרחב אינה נדירה במיוחד בסין: חלק מהמתחם הסמוך למקדש הלאמה בבייג'ינג ובו בניינים בני מאות שנים, למשל, הוחכר על ידי העירייה בשנה שעברה לחברת MGM האמריקאית שמקימה בהם מלון ספא יוקרתי. אבל העיר האסורה היא סיפור אחר, הרבה יותר סמלי וטעון.

בניסיון למזער נזקים, החברה הודיעה ביום חמישי שעבר כי התוכניות להקמת המועדון לא ייצאו לפועל. העיתון "שנגחאי דיילי" חשף כי החברה גם פיטרה את רוב עובדי המתחם שבו נמצא המועדון, החרימה טלפונים מאנשי האבטחה ואסרה עליהם לדבר עם עיתונאים כדי למנוע הדלפות נוספות. למרות האמצעים הדרקוניים, ידיעות ממשיכות לדלוף ועובדים אנונימיים בעיר האסורה העלו לרשת מסמכי רישום למועדון ותמונות שלטענתם צולמו בטקס הפתיחה. כעת גולשים רבים בסין מתמרמרים על מה שנראה להם כענישה של עובדים זוטרים בעוד שהמנהלים מסרבים לקחת אחריות.

המתחם העצום בלב בייג'ינג, שבסינית נקרא "מוזיאון הארמון" או "הארמון הישן", קיבל את הכינוי המוכר כיוון שבתקופת הקיסרות הכניסה אליו היתה אסורה על פשוטי העם, ומי שניסה לחדור למקום מושבם של הקיסרים ללא אישור הסתכן בעונש מוות. העיר האסורה כולה נפתחה לציבור רק ב־1925, אחרי שהקיסר האחרון פונה משם יותר מעשור לאחר שאיבד את הכתר במהפכה. אחרי ניצחון הקומוניסטים במלחמת האזרחים הסינית ב־1949 הם שקלו בתחילה להרוס את השריד הזה לעבר, אך לבסוף הוחלט לשמר אותו כמוזיאון פתוח לציבור. במהפכת התרבות הוצב שם גדוד חיילים שקיבל פקודה לשמור על הפנינה ההיסטורית מהמון משתולל שהרס מקדשים ומבנים עתיקים רבים בסין. ב־1987 הארמון, שהיה ביתם של 24 קיסרים מאז נחנך ב־1421, זכה למעמד של אתר מורשת עולמית לשימור מטעם יונסקו והוכר כמתחם בנייני העץ המשומרים הגדול בעולם. לפני אולימפיאדת בייג'ינג זכתה העיר האסורה למתיחת פנים בעלות של 75 מיליון דולר, וחלקים נוספים שלה נפתחו לציבור.

המועדון המדובר היה אמור להיפתח בארמון ג'יאנפו, חלק שעדיין אינו פתוח לציבור ומתקיימות בו לעתים קבלות פנים ממלכתיות לאישים בכירים. נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' בוש ביקר שם ב־2005 מיד לאחר שחזור הארמון שניזוק בשריפה ב־1924 ועמד שומם מאז.

העיר האסורה מכוסה שלג, בחורף שעבר צילום: אי פי איי

במשך 600 שנה נתפסה העיר האסורה כסמל של שחיתות ונהנתנות, אבל גם של כוחה הריכוזי ועוצמתה התרבותית של המדינה הסינית. מיליון וחצי תיירים זרים שמבקרים בה בכל שנה רואים בטיול בין הקירות האדומים את שיא הביקור שלהם בסין, אבל המבקרים הסינים, שמספרם מגיע לכמעט 7 מיליון בשנה, מייחסים, כנראה, לביקור חשיבות רבה אף יותר. קשה לחשוב על אתר היסטורי אחר שמעורר כל כך הרבה יראת כבוד, וכל כך הרבה רגשות מעורבים.

שערוריית המועדון לא היתה הפעם היחידה החודש שבה המוזיאון הגדול עלה לכותרות. ב־8 במאי נגנבו מתצוגה בארמון כמה חפצי זהב עתיקים ויקרים על ידי מבקר שהצליח להישאר במקום אחרי שעות הסגירה. הגנב הצליח לברוח לאחר שמאבטחים זיהו אותו, ונתפס יומיים מאוחר יותר. אם מחדל האבטחה לא היה מביך מספיק עבור המוזיאון, התווספה מבוכה כשההנהלה יזמה טקס לציון תפיסת הגנב ובירכה את כוחות המשטרה המעורבים במבצע. כרזה שהונפה במהלך הטקס הכריזה: "לערער את כוחה הגדול של המולדת". מדובר בטעות דפוס, שכן הסימנית הסינית למילה "לערער" דומה לסימן למילה "לשמור". תמונות של הכרזה השגויה הועלו גם הן מיד לאינטרנט וגרמו מבוכה רבה עוד יותר, כאשר זמן קצר לאחר מכן דלפה הידיעה על מועדון המיליון.

נגד "אלמנטים זרים"

ב־2007 עלתה העיר האסורה לכותרות בגלל סניף של רשת בתי הקפה האמריקאית סטארבקס שפעל בתוכה. תושבים רבים בבייג'ינג מחו אז על המיקום שלטענתם הכניס "אלמנטים זרים" לאתר המורשת הלאומי החשוב מכולם. סטארבקס נכנעה לאחר כמה חודשים, ויתרה על הזיכיון והעבירה את הסניף אל מחוץ למוזיאון. בהזדמנות אחרת, ב־2006, פורסם כי שתי חנויות מזכרות שפעלו במקום בזיכיון מטעם הנהלת המוזיאון מנעו ממבקרים סינים להיכנס לחנות, כדי שיוכלו לחייב תיירים זרים במחירים מופקעים ללא הפרעה מהמקומיים.

סניף סטארבקס המקומי שנסגר צילום: אי פי איי

אבל יותר מכל, פרשת המועדון מדגישה את אי־הנוחות הגוברת בסין לנוכח הפערים הכלכליים שמתרחבים משנה לשנה. אורח החיים הנהנתני של שכבה מצומצמת באוכלוסייה נתפס כהתרסה של ממש בעיני אנשי המעמד הבינוני, שכורעים תחת

נטל של אינפלציה ושל מחירי דירות נוסקים, ומכאיב אף יותר לעניים יותר מבין הסינים, האיכרים ומהגרי העבודה. הפרשה מצטרפת לשורה ארוכה של התנהגויות ראוותניות שנחשפו בחודשים האחרונים: במקרה אחד, באפריל, נחשפו חשבוניות של חברת האנרגיה הממשלתית סינופק שהראו כי פקיד אחד הוציא 2.6 מיליון יואן (400 אלף דולר) על משקאות אלכוהוליים יוקרתיים, כנראה לצורך אירוח בכירים. בשבוע שעבר פרסם "הניו יורק טיימס" ראיון עם כמה טייקונים סינים שרכשו מסוקים פרטיים, ומשום שקשה לקבל במדינה רישיון להטסתם, הם פשוט יוצאים לטיסות לא חוקיות, שלעתים מסכנות טיסות מסחריות.

הקשרים ההדוקים בין הון לשלטון והתחושה שאנשי הכסף הגדול מצליחים להתחמק מכל עונש או אחריות רק מתדלקים את הזעם הציבורי. הפקעה של הנכס ההיסטורי החשוב מכולם לצורכי האלפיון העליון, כך נראה, מביאה את הכעס הזה לנקודת הרתיחה.