משנתו של כלכלן פייטן: "הוא יודע משהו שאחרים לא יודעים"

"להגיד שאנחנו גאים בפול זו לשון המעטה", כך בחר אנדי רוזנטל, עורך עמוד טורי הדעה של "הניו יורק טיימס" לבשר לאנשי צוותו באוקטובר 2008 כי פול קרוגמן, שטוריו מתפרסמים בעיתון בקביעות בעשור האחרון, זכה בפרס נובל לכלכלה. "הטורים של פול נחשבים בקרב קוראינו לפופולריים ביותר, הן בשל העוצמה שברעיונותיו, והן לנוכח העובדה שהוא עושה משהו שרק מדענים יחידים בקנה המידה שלו מעזים לעשות: הוא נוטל נושאים סבוכים במיוחד והופך אותם לנהירים לכל אחד. יתרה מזו, הוא הופך אותם לרלבנטיים לחיי היומיום של כולנו", ציין רוזנטל.

ב-22 ביוני יקיימו "כלכליסט" ופסגות את הפסגה הכלכלית בהשתתפות ראשי המשק ואורח הכבוד פרופ' פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה. להרשמה לפסגה הכלכלית לחצו כאן

היבט בולט במיוחד בפרסומיו של קרוגמן הוא הביקורת החריפה שאותה הוא נוהג למתוח על הממשל. לא אחת חורגות דעותיו מהתחום הכלכלי לזירה הפוליטית ומקימות עליו את זעמם של חוגי הימין השמרן בארה"ב. ב־2009 ציין המגזין האמריקאי "ניוזוויק" כי קרוגמן הוא בדיוק הטיפוס שהיית מצפה כי יהיה "חביבו של הממסד בוושינגטון: בעל טור בעיתון נחשב, זוכה פרס נובל, פרופסור באוניברסיטת פרינסטון. אלא שדעותיו, ואולי גם מהות הקיום שלו, הן כל כולן אנטי־ממסדיות. הוא היה יריב מר של ממשל בוש הבן, וכעת הוא ביקורתי, ואפילו עוין, כלפי הבית הלבן בעידן אובמה".

בהמשך מודה כתב המגזין אוון תומאס כי "קריאת טוריו של קרוגמן מעוררת תחושת אי־נוחות. אתה מקווה כי הוא טועה, אתה חש שהוא מגזים מעט בביקורתו (במיוחד כלפי שר האוצר טים גייתנר), אבל בה בעת אינך יכול להתעלם מהתחושה כי הוא יודע משהו שאחרים לא יודעים וגם לא יידעו לעולם", הוסיף.

אולם גם חוגי הימין בארה"ב, שאינם מהססים על פי רוב להביע את סלידתם מבעלי דעה הנתפסים בעיניהם כליברליים מדי, ידעו להביע הערכה להישגיו של הפרופסור מפרינסטון. "פול קרוגמן הוא, כפי הנראה, האדם החכם ביותר המפרסם טורי דעה בניו יורק טיימס", נכתב במגזין השמרן "נשיונל רוויו".

אובמה. "ביקורתי כלפי הבית הלבן" צילום: בלומברג

פגש את הנשיא

על השפעתו של קרוגמן במסדרונות השלטון ניתן ללמוד מכתבת פרופיל שפורסמה השנה במגזין "הניו יורקר". "ברחבי וושינגטון נוהגים לקרוא את טוריו ולצטט את הרעיונות שלו", נכתב על קרוגמן. "הוא פגש את הנשיא ושוחח בטלפון עם לורנס סאמרס, העומד בראש המועצה הכלכלית הלאומית. מנהל משרד ניהול התקציב של הבית הלבן, פיטר אורצג, קורא את הבלוג שלו מדי בוקר. חברי קונגרס מתקשרים אליו כדי להודות לו על טורים שכתב או כדי לדון עמו בנושאי מדיניות". באותה כתבה מעיד סאמרס כי "יתרונו הגדול של קרוגמן הוא הבהירות שבה הוא מביע את רעיונתיו", אך הוסיף שקיימים היבטים מורכבים בעבודתו של הנשיא, אשר קרוגמן לעתים מחמיץ בחיפושיו אחר בהירות.

תשומת הלב הציבורית שלה זוכה קרוגמן, אשר נדמה כי הלכה והתעצמה לאחר זכייתו בפרס נובל לכלכלה, הציבה באור הזרקורים, למרבה האירוניה, גם את מבקריו - שלעתים נדמה שמספרם אינו נופל מזה של אוהדיו. אחד מהם הוא ההיסטריון הבריטי ניאל פרגוסון, אשר הסכסוך עמו הביא את השניים להשתמש, בין היתר, בביטויים לא אקדמיים בעליל כמו "בכיין", "מתנשא" ו"שלשול מילולי". תוכניות התמריצים האימתניות שיזמו ממשלות ברחבי העולם כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי הגלובלי עמדו במרכזו של העימות שהחל בשנה שעברה במהלך דיון שהתקיים בניו יורק בהשתתפות השניים.

נופך אינטלקטואלי

קרוגמן הביע תמיכה חד־משמעית בתוכניות התמריצים, בעוד פרגוסון טען כי הממשלות עושות טעות אשר תגרום ל"התפוצצות של חובות לאומיים". כמה ימים לאחר מכן חזר קרוגמן על עמדתו בבלוג שלו, וכינה את עמדתו של ההיסטוריון הבריטי "עצובה ביותר ושייכת לצד האפל של הכלכלה". פרגוסון לא נשאר חייב. בטור שפרסם ב"פייננשל טיימס" כתב כי "רק אדם אמיץ או שוטה יעז להסתכסך עם מר קרוגמן. אולם לפעמים החתול מעז להביט בעיניו של

המלך, ולעתים ההיסטוריון יכול לקרוא תיגר על הכלכלן". בהמשך כינה פרגוסון את קרוגמן "מתנשא" והציע לו "לקחת קורס רענון בכלכלה קיינסיאנית". כמה חודשים אחר כך אמר פרגוסון ל"טיימס" הלונדוני שקרוגמן תוקף אותו מאחר שהוא יודע שהפסיד בוויכוח.

גם סגנון הכתיבה של קרוגמן, שהקנה לו מעריצים רבים כל כך, הופך לעתים מושא לביקורת. בטור דעה שפורסם לפני שבועות אחדים ב"דיילי טלגרף" הבריטי תקף עורך מדור הכלכלה ג'רמי וורנר את עמדתו של קרוגמן שלפיה סין תסכים לייסף את המטבע שלה אם ארה"ב תטיל מכס בסך 25% על מוצרים המיובאים מהמדינה האסיאתית. "גם האנשים המבריקים ביותר עשויים לעתים להציג רעיונות טיפשיים", כתב וורנר. בהמשך הוא מכנה את קרוגמן "נאיבי" וטוען כי הוא למעשה מביע "מחשבה אמריקאית פופוליסטית" שתביא למלחמת סחר עם סין. "מה שהופך את קרוגמן, וכלכלנים אחרים התומכים באמצעים דומים, למסוכנים, היא העובדה שהוא מסוגל להעניק נופך אינטלקטואלי לרעיונות השנויים כל כך במחלוקת", סיכם.