נשיא פרו לשעבר: "בגלל צ'אבס קשה להביא משקיעים לדרום אמריקה"

"אם משבר כלכלי גלובלי בסדר גודל זהה היה מתרחש בשנות השמונים או התשעים, דרום אמריקה כולה היתה עולה בלהבות", קובע אלחנדרו טולדו בנחרצות האופיינית למי שמכיר היטב את התמורות הכלכליות והפוליטיות ביבשת בת 500 מיליון התושבים.

טולדו (63), שביקר בישראל בשבוע שעבר, חווה את את דרום אמריקה משני צדי המתרס החברתי שלה - בן למשפחה אינדיאנית ענייה מהרי האנדים של פרו שנהפך בשנת 2001 לנשיא המדינה, הראשון ממוצא מקומי לאחר 500 שנה. מאז שסיים את כהונתו ב־2006, רותם טולדו את ניסיונו ואת קשריו בזירה הבינלאומית לשורת יוזמות למאבק בינלאומי בעוני. "למרות הצמיחה המרשימה בדרום אמריקה בשנים האחרונות, 40% מאוכלוסייתה, כ־220 מיליון איש, עדיין חיים מתחת לקו העוני", הוא אומר בראיון מיוחד ל"כלכליסט". "ההשלכות של זה הן חמורות, במיוחד בתקופה של משבר כלכלי חריף".

"לנו יש מים, מחצבים ושטחים עצומים, ולישראל יש את הטכנולוגיה. אך בסיס היחסים צריך להיות רחב יותר מאשר האיום האיראני" צילום: אוראל כהן

"2 דולרים ליום"

טולדו לא מסתפק בהתראות בלבד. עד כה הוא ביקר ביותר מ־40 מדינות, במסגרת מאמציו לקדם השקעות בחינוך ובשירותי בריאות וגם לגייס משקיעים למאבק. אחד מיעדיו המרכזיים של טולדו, בעל תואר שלישי בכלכלה ובמשאבי אנוש מאוניברסיטת סטנפורד היוקרתית בארצות הברית, הוא להציג את הפן האנושי מאחורי הסטטיסטיקה היבשה של "התקיימות מפחות ל־2 דולרים ליום". לדבריו, היקף ההכנסה לנפש כאמת מידה לעוני אינו מספר את הסיפור המלא של מחסור בעבודה, בחשמל, במים ובשירותי בריאות נאותים. "העברת מזון ישירות לנזקקים פוגעת בכבודו של האדם", הוא אומר. "עלינו להתמקד ביצירת התנאים אשר יאפשרו לכל אדם לכלכל את עצמו. המחסור והעוני ברחבי העולם הם קרקע פורייה במיוחד עבור המגזר הפרטי".

העובדה כי הראיון עמו מתקיים בישראל, אלפי קילומטרים מביתו, נדמה שאינה מקהה את הלהט הפנימי הטבוע בטולדו. בטרם נבחר לנשיא שימש טולדו כיועץ כלכלי בכמה ארגונים בינלאומיים בולטים, בהם האו"ם והבנק העולמי. ב־2001 הוא הצליח להביא להדחתו של נשיא פרו דאז אלברטו פוג'ימורי, שנידון ל־25 שנות מאסר בשל הפרת זכויות אדם ושחיתות. טולדו רשם לזכותו תקופה של שגשוג כלכלי, אחת המרשימות בהיסטוריה של דרום אמריקה בכלל ושל פרו בפרט. הוא הפחית את מספר העניים ב־25%, ובמקביל גדל היקף היצוא של פרו בשבע השנים האחרונות פי שלושה, זאת בין היתר בשל הסכם סחר חופשי עם ארה"ב (שנכנס לתוקף רשמי לאחר תום כהונתו של טולדו). כמו כן, חוקת המדינה שונתה והיא אינה מאפשרת כיום לנשיא מכהן להתמודד מחדש על תפקידו.

אלא שהמשבר העולמי בלם את השנים הטובות. לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, בשנה שעברה צמחה כלכלת היבשת בכ־5.2% לעומת צמיחה של 6.6% ב־2007. בפרו היה שיעור הגידול בתמ"ג ב־2008 אחד מהגבוהים בעולם והסתכם ב־9.8% לעומת 8.9% שנה קודם לכן. לפי הערכת הקרן, לראשונה מאז 1999, ובפעם השנייה בלבד בשני העשורים האחרונים, תיסוג השנה כלכלת היבשת ב־0.8%.

טולדו לא מהסס להפנות אצבע מאשימה לעברם של מי שלדעתו נושאים באחריות לכך. "במשך שנים רבות נתפסה דרום אמריקה כאזור לא מפותח כלכלית. אלא שהמשבר כידוע לא התחיל אצלנו. הוא נגרם על ידי חבורה של אנשים שגרפו סכומי עתק תוך שהם מהמרים בכספם של אחרים, וכולנו נאלצים לשלם את המחיר".

הצמיחה כאמצעי

את המחיר, לדבריו, ישלמו בעיקר העניים. "המשבר הכלכלי מאיים לחסל כל התקדמות שהקהילה הבינלאומית השיגה בשנים האחרונות בהתמודדות עם ההתחממות הגלובלית, הפצת המהפכה הטכנולוגית, גישה למים נקיים ובעיית הרעב. בעקבות המשבר עתידים מיליונים נוספים להידרדר למעגל העוני, ואף שהכלכלה העולמית תתאושש בתוך שנתיים־שלוש, יחלפו שנים רבות עד שהעניים החדשים יצליחו לצאת מהמצב הזה. אם לא נצליח להפחית את ממדי העוני והאי־שוויון, לא זו בלבד שהצמיחה תיפגע, הדבר יביא גם לערעור היסודות של משטרים דמוקרטיים ברחבי העולם, ואנו נחזה בעלייה בכוחן של תנועות פוליטיות בעלות מאפיינים דיקטטוריים הנשענות על פופוליזם".

כהוכחה לדבריו נשען טולדו על סקר שנערך על ידי האו"ם לפני כמה שנים בדרום אמריקה. הסקר מצא כי 54% מהנשאלים היו מעדיפים לחיות תחת משטר לא דמוקרטי אם הדבר היה מבטיח להם תעסוקה.

כיצד בכל זאת ניתן להתמודד עם השלכות המשבר?

"בטווח הארוך והבינוני יש לפעול בכל דרך אפשרית לצמצום האי־יציבות החברתית הנובעת מהמשבר, ולהשקיע בתוכניות המתמקדות בכך, הן הממשלות והן המגזר הפרטי. אנו זקוקים לחוקי משחק ברורים, יציבות והגדלת התחרותיות בשווקים, מאחר שיוזמות מסוג זה מעודדות השקעות שיהוו בסיס לצמיחה כלכלית מחודשת".

לדברי טולדו, אחת הדרכים לעשות זאת היא להגדיל את ההזדמנויות עבור המשקיעים הזרים. כדוגמה הוא מציין כי המשקיע הגדול ביותר בדרום אמריקה כיום הוא דווקא האיחוד האירופי, זאת לאחר שנים שבהן היתה ארה"ב המשקיעה המובילה ברחבי היבשת. "היזמים צריכים להוביל את הדרך בכך שישקיעו כדי להפחית את עלויות הייצור, ולמשוך בתוך כך את השטיח מתחת לרגליהם של משטרים רודניים. כדי להפחית את החשש למתיחות חברתית, על פירות הצמיחה להגיע לשכבות רחבות באוכלוסייה".

על העוני: "הכלכלה העולמית תתאושש בתוך שנתיים־שלוש, אך יחלפו שנים רבות עד שהעניים החדשים יצליחו לצאת מהמצב הזה" צילום: בלומברג

כיצד ניתן ליישב את הפער לכאורה בין השקפתך לקו הסוציאליסטי המאפיין בשנים האחרונות מספר הולך וגובר של משטרים בדרום אמריקה?

"אם הכוונה ב'שמאל' היא לנשיא ברזיל לולה, נשיאת צ'ילה מישל באצ'לט ונשיא אורוגוויא טאבארה ווסקז. במקרה הזה אני שמח שדרום אמריקה פונה ל'שמאל', ואני עצמי חלק ממנו. מצד שני, אם הכוונה היא לנשיא ונצואלה הוגו צ'אבס, נשיא בוליביה איבו מוראלס ונשיא אקוודור רפאל קוריאה - אז אמריקה הלטינית איננה באמת פונה לסוציאליזם. צ'אבס לא שייך ל'שמאל'. אני רוחש כבוד רב למהות האמיתית של ה'שמאל' מכדי לכלול בתוכו את אותו 'סוציאליזם של המאה ה־21' שצ'אבס מנסה ליישם בוונצואלה. מדובר בלא יותר מפופוליזם, כי אין לו את האיכויות כדי להיות נציג 'שמאל' אמיתי. הלוואי שצ'אבס היה פועל על פי המניעים האידיאולוגיים של פידל קסטרו, שהיה נציג אותנטי של ה'שמאל'. עם האידיאולוגיה של קסטרו ניתן היה להסכים או לא להסכים, אבל ההקשר שלה היה ברור".

את תפיסת עולמו הכלכלית מגדיר טולדו כ"מרכז־שמאל מודרני", כלומר ניהול כלכלה "ימנית" והפצת פירות הצמיחה בקרב שכבות רבות ככל האפשר באוכלוסייה. ואולם כשעלה טולדו לשלטון, היו אשר סברו כי הוא עצמו עומד להטות את כלכלת פרו לכיוון סוציאליסטי. "רבים חששו כשנבחרתי לנשיאות", הוא מודה. "מחוץ לפרו הייתי מועמד אלמוני יחסית. הובלתי התקוממות עממית כדי להדיח את פוג'ימורי. במוצאי אני מייצג את השכבות החלשות, וכתוצאה מכך במשך כשנה וחצי המגזר הפרטי חשש מלהשקיע במדינה. תחושות דומות היו בראשית כהונתו של לולה בברזיל, שהיה בעברו מנהיג איגודי עובדים. תראה את מצבה של ברזיל כיום לאחר שורה של השקעות בחינוך וביוזמות לצמצום העוני".

"הנפט הוא סכנה"

טולדו עדיין לא הצהיר רשמית על כוונתו להתמודד שוב על הנשיאות ב־2011, אולם על פי הערכות, הוא אינו פוסל את האפשרות. בינתיים הוא מוטרד מהתקרבותן של ונצואלה ואיראן. בהרצאה שקיים לאחרונה באוניברסיטת סטנפורד טען טולדו כי "הנפט הוא כיום הנשק הפוליטי המסוכן ביותר".

על איראן: "מערכת היחסים בין צ'אבס לאחמדינג'אד אינה כשרה. אני לא מבין מה שתי המדינות הללו מצאו במשותף מלבד נפט" צילום: בלומברג

מה לדעתך הן ההשלכות של הקשר בין ונצואלה לאיראן?

"צ'אבס אינו נשיא אמריקה הלטינית", אומר טולדו בתקיפות. לאחר שהוא מציין כי הוא אינו מעוניין להיכנס לשיקולים הפנימיים של המדינות, מדגיש טולדו כי כאזרח העולם יש לו הזכות להיות מודאג ממערכת היחסים ה"לא כשרה", כהגדרתו, בין צ'אבס לאחמדינג'אד. "אני מודאג מאחר שאני יודע מהי האוריינטציה של צ'אבס, וזה מקור לאי־יציבות הפוגעת במאמצינו להוציא את דרום אמריקה מהמשבר הכלכלי. כל עוד הוא ממשיך בשלו, יהיה קשה הרבה יותר להביא משקיעים לאזור. אני לא מבין מה שתי המדינות הללו מצאו במשותף מלבד נפט. אני קראתי באופן אישי לצ'אבס לחדול ממניפולציות של מוסדות דמוקרטיים במדינה שלו וברחבי אמריקה הלטינית כדי להרחיב את תחום השפעתו ביבשת".

טולדו, שרקם קשרים עם הנשיא שמעון פרס, מבקר בישראל בקביעות. את ביקורו האחרון הוא ניצל, פרט לפגישה עם פרס, גם לקיום סדרת פגישות עם אנשי עסקים מקומיים. מטרתו של טולדו היא לנסות ולקדם כמה יוזמות השקעה במולדתו. את פעילותו הבינלאומית מרכז טולדו באמצעות ה־ Global Center For Development and Democracy - ארגון ללא מטרות רווח שהוא נמנה עם מייסדיו ואף משמש כנשיאו.

הוא גם אינו מסתיר את שביעות רצונו מכך שבתקופה האחרונה מוביל משרד החוץ מהלך להידוק קשריה של ישראל עם מדינות דרום אמריקה, במסגרתו אף נטל סגן שר החוץ דני איילון חלק בכנס "ארגון מדינות אמריקה" שהתקיים בהונדורס בראשית חודש יוני. "לנו יש מים, מחצבים ושטחים עצומים ולכם יש את הטכנולוגיה". עם זאת, הוא מקווה שהידוק היחסים בין שתי המדינות לא נובע אך ורק בשל המעורבות הגוברת של טהראן ביבשת. "בסיס היחסים צריך להיות רחב יותר מאשר האיום האיראני", הוא מדגיש.