נאום אובמה בקהיר: דף חדש בין ארה"ב לאיסלאם

לקראת סיום הנאום אמר - "יותר קל לפתוח מלחמות מאשר לסיים אותן. יותר קל להאשים מאשר להתבונן פנימה. יותר קל לחפש את מה שמפריד ביננו, מאשר למצוא את המאחד. אבל אנחנו צריכים לבחור בדרך הנכונה - לאו דווקא בפשוטה". בסוף זכה לתשואות סוערות.

כשהתייחס לסכסוך הישראלי-ערבי, פתח באזכור השואה: "הקשר החזק של אמריקה לישראל ידוע היטב. הקשר הזה הוא בלתי שביר. הוא מבוסס על קשרים תרבותיים והיסטוריים וההכרה שהשאיפות למולדת יהודית מקורן בהיסטוריה הטרגית שאי אפשר להתכחש לה.

"ברחבי העולם העם היהודי נרדף במשך מאות שנים, אנטישמיות באירופה הגיעה לשיא בשואה חסרת תקדים", אמר, והזכיר שמחר יבקר בבוכנוולד - "שהיה חלק ממערכת של מחנות, שם הם נכלאו עונו נורו והומתו בגז על ידי הרייך השלישי. שישה מיליון יהודים נרצחו - יותר מכל האוכלוסיה היהודית של ישראל כיום. הכחשת עובדה זו היא חסרת בסיס, נבערת ונתעבת. איום על ישראל בהכחדה או חזרה על סטריאוטיפים על יהודים היא חטא איום - ורק מעוררת שאלות בקרב הישראלים".

מצד שני, אמר הנשיא האמריקני שאי אפשר להתכחש גם לכך ש"העם הפלסטיני - מוסלמים ונוצרים - סבלו בחיפוש אחר מולדת. הם עמדו בהשפלות יומיות, גדולות וקטנות, שבאו עם הכיבוש. שלא יהיה ספק - המצב של העם הפלסטיני הוא קשה מנשוא. אמריקה לא תפנה את גבה לשאיפות הפלסטיניות הלגיטימיות לכבוד, הזדמנויות ומדינה משלהם".

"הדרך היחידה - שתי מדינות"

וכיצד יוצאים ממצב הסבל ההדדי? אובמה הציג קווים כלליים לפתרון: "אם נראה את העימות הזה רק מצד אחד, נהיה עיוורים לאמת. הדרך היחידה למימוש השאיפות של שני הצדדים היא דרך שתי מדינות - שבה הישראלים והפלסטינים יחיו בשלום וביטחון. זהו האינטרס של הישראלים ושל הפלסטינים, זהו אינטרס אמריקני ואינטרס של העולם".

הוא הבטיח "לפעול באופן אישי להשגת תוצאה, עם כל הסבלנות שהמשימה מחייבת. המחויבויות שהצדדים הסכימו על פי מפת הדרכים ברורות. כדי שיושג שלום - זהו הזמן שכולנו נממש את ההתחייבויות שלנו".

ברק אובמה על הבמה בקהיר, בצהריים צילום: אי פי אי

אובמה ציין כי הפלסטינים חייבים להבין ש"התנגדות דרך אלימות והרג היא רעה ולא תצליח". בהקשר זה ציין את מאבקם של השחורים בארה"ב לשוויון זכויות - דרך עמידה נחושה על הרעיונות שעמדו ביסוד כינונה של אמריקה. "זהו סיפור עם אמת פשוטה שאלימות היא דרך ללא מוצא. זהו סימן 'לא' - לירי רקטות לעבר ילדים ישנים, או לפוצץ אשה זקנה באוטובוס. כך לא מבוצעת תביעה מוסרית. כך היא נכנעת".

הוא הזכיר את חמאס כארגון לגיטימי - שיש לו "מחויבויות למלא תפקיד במילוי השאיפות הפלסטיניות ולאחד את העם הפלסטיני. חמאס חייב לסיים את האלימות, להכיר בהסכמי העבר ולהכיר בזכות ישראל להתקיים". במקביל, הדגיש שאין לגיטימיות לבנייה בשטחים: "הגיע הזמן שההתנחלויות ייפסקו".

"מחויבים לעולם בלי נשק גרעיני"

"מקור נוסף למתח", ציין אובמה, "הוא העניין המשותף בזכויות והמחויבויות של מדינות בנוגע לנשק גרעיני". בהקשר זה נגע במתיחות בין ארה"ב לאיראן, על רקע היסטוריה של אלימות מאז המהפכה האיסלאמית: "יהיה קשה להתעלות מעל עשורים של עוינות, אך אנו מוכנים להתקדם ללא תנאים מוקדמים על בסיס כבוד הדדי.

"עם זאת, ברור לכל שכאשר אנו מדברים על נשק גרעיני - הגענו לנקודת ההכרעה", הדגיש. "זהו אינו רק אינטרס אמריקני, מדובר במניעת מירוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון - העלול להוביל את העולם כולו לנתיב של סכנה גדולה.

"אני מבין את אלו שמוחים נגד העובדה שלמדינות מסוימות יש נשק גרעיני - ולאחרות לא. מדינה בודדת לא תוכל לבחור למי צריך שיהיה נשק שכזה ולמי לא. לכן אני מאשר את מחויבותה של ארצות הברית לעולם שבו אף מדינה לא תחזיק בנשק גרעיני", ועם זאת - "בידי כל מדינה, כולל איראן, יש הזכות להחזיק בגרעין למטרות שלום, בכפוף לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני".

יותר מהכל, הטרוריסטים הרגו מוסלמים

בפתיחה, אובמה סקר את תולדות העימות המתמשך בין האיסלאם למערב. "מתיחות של מאות שנים הוזנה על-ידי הקולוניאליזם והמלחמה הקרה. המוסלמים ראו במערב עוין. אלימות מצד בני מיעוטים הקצינה את השנאה, ואחרי מתקפות 11 בספטמבר גם בארצי היה מי שראה בהם סכנה לאמריקה ולאנושות כולה".

"המכנה המשותף ביננו כבני-אדם גדול מהמפריד", הכריז ברק חוסיין אובמה, ופנה לתיאור הביוגרפיה האישית שלו - על השורשים הקנייתים, התחנה האינדונזית והחיים לצד בני האיסלאם. הוא מנה את התרומה האיסלאמית לתרבות

ולהתפתחות האנושית והאמריקנית - מהאלגברה, דרך הרפואה ועד לשירה. "מוסלמים העשירו את התרבות שלנו, מילאו משרות בכירות בצבא ובממשל, נשאו את הלפיד האולימפי. הם חלק בלתי נפרד מאמריקה". הראשונה שהכירה בארצות-הברית, הזכיר הנשיא, הייתה מרוקו.

אחרי הפתיחה, מנה את הסוגיות הקשות שעומדות על הפרק באותה "התחלה חדשה" - ולפני העניין הישראלי-ערבי, הראשון היה המאבק הנחוש בטרור העולמי מצד הקיצונים האיסלאמיים. "הם הרגו אנשים חפים מפשע, ויותר מהכל - הרגו מוסלמים", אמר, והדגיש שכוח צבאי לבדו לא יפתור את הבעיה.

בהמשך התייחס לנושא הדמוקרטיה. למרות שלדבריו אף מדינה לא יכולה לכפות על רעותה צורת שלטון - הממשל חייב לשקף את רצון העם. "בחירות לבדן לא מספיקות לדמוקרטיה אמיתית", הזכיר בקריצה למנהיגים ערביים.

הסוגייה הבאה שהעלה הייתה חופש הדת. "ראיתי בילדותי כיצד נוצרים אדוקים מבצעים את פולחנם במדינה בעלת רוב מוסלמי. זו הרוח שנדרשת היום", אמר, וביקש לשמור על עושר התרבויות - דוגמת המרונים בלבנון והקופטים במצרים. מנגד, הדגיש שבעולם המערבי אין לקבוע עבור נשים מוסלמיות כיצד עליהן להתלבש.