חשבון הביניים של אובמה: 12.8 טריליון דולר
ארצות הברית התחייבה להוציא סכום עתק כדי לחזור למסלול של צמיחה, והמספרים רק גדלים. שילוב של חוסר מזל והרצון לטפל במערכת הכלכלית כולה הביא לכך שסכום הסיוע הראשוני, 168 מיליארד דולר, נראה היום מגוחך
מנהיגי מדינות ה־G20 אמורים להוציא סכום עצום של 5 טריליון דולר עד סוף השנה הבאה - זו לפחות ההתחייבות שאיתה נעלו את הפסגה בלונדון ביום חמישי האחרון.
השבוע יחזרו מנהיגי ה־G20 למדינותיהם וינסו לצקת תוכן לסכום ההצהרתי הזה, 5 טריליון דולר, לגבש תוכניות להמרצת הכלכלה ולהביא אותן לאישור. עבור אנשיו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה 5 טריליון דולר הם כמעט כסף קטן. לפי חישובים של בלומברג, סכום ההוצאות, ההלוואות וההתחייבויות של הממשל להחזרת המשק לצמיחה עומד על 12.8 טריליון דולר, מספר שמתקרב לתמ"ג של ארצות הברית.
מנהיגי ה־G20 עשויים להשתמש בחלק מתוכניות החילוץ של הממשל האמריקאי כבסיס ליוזמות משלהם. ארה"ב מזרימה את כספי הסיוע דרך שלושה ערוצים עיקריים: הבנק המרכזי (פדרל ריזרב), משרד האוצר ותאגיד ביטוח הפיקדונות (FDIC). את רוב הכספים מעביר בינתיים הבנק המרכזי, שסכום התחייבויותיו תפח ל־7.7 טריליון דולר, אולם מתוכו הועברו עד עכשיו 1.6 טריליון דולר בלבד.
המוציאים העיקריים: הבנק המרכזי ומשרד האוצר
שתי הנחות יסוד עומדות מאחורי פעולות הממשל האמריקאי: הראשונה היא שהזרמת כסף למשק עובדת, ויכולה לשפר את המצב. השנייה היא שצריך להמשיך ולהזרים כסף עד שהתוצאות ייראו על פני השטח. נגיד הבנק המרכזי בן ברננקי אמר בסוף השבוע כי הפעולות האגרסיביות שנעשו כדי להילחם במשבר הפיננסי היו יקרות, אבל נחוצות לשיקום המערכת הבנקאית. "הקלת ההפרעות בשוקי האשראי ושיחזור זרימת האשראי למשקי הבית ולעסקים הם הכרחיים", אמר ברננקי. לדבריו, הבנק המרכזי ישתמש "בכל הכלים" כדי לייצב את הכלכלה. היקף הנכסים של הבנק המרכזי תפח מאז תחילת המשבר מ־870 מיליארד דולר ל־2 טריליון דולר.
בהתאם לגישה הזו, השיק הממשל בשנה האחרונה יותר מ־20 תוכניות שונות, שמטרת־העל של כולן זהה. בפברואר 2008 חתם הנשיא בוש על תוכנית התמריצים הראשונה, בהיקף של 168 מיליארד דולר, שכללה הטבות מס ל־128 מיליון משקי בית אמריקאיים. בוש אמר אז כי הוא מקווה שהתוכנית תיתן זריקת מרץ לכלכלה האמריקאית. בהתחשב בחבילות התמריצים שהושקו אחר כך, כנראה שהיה מדובר לכל היותר בכוס מים.
תוכנית נוספת, שנקראה TSLF ויצאה לדרך במרץ 2008, אפשרה לשחקנים מרכזיים בשוק ללוות איגרות חוב של ממשלת ארה"ב מהבנק המרכזי תמורת ערבות של ניירות ערך מגובים במשכנתאות. היקף התוכנית היה 250 מיליארד דולר. לרוע המזל, כמה ימים אחר כך קרס בנק ההשקעות בר סטרנס, אירוע שהגדיל עוד יותר את חוסר האמון בשווקים, בדיוק הבעיה שבה ניסתה התוכנית לטפל. תפירת העסקה לרכישת בר סטרנס על ידי ג'יי.פי מורגן צ'ייס עלתה לבנק המרכזי בהלוואה של 30 מיליארד דולר.
קריסת ענקית הביטוח AIG וסוכנויות המשכנתאות פאני מיי ופרדי מק גרמה לממשל לפתוח שוב את הארנק: חילוץ AIG עלה 112 מיליארד דולר והחשבון על חילוץ פאני ופרדי הגיע ל־2 טריליון דולר (סכום ההתחייבויות הכולל, שבחלקו הממשל לא השתמש).
בנקודה הזו הממשל היה משוכנע שכדי שהכלכלה תחזור לצמוח צריך לשקם את המערכת הבנקאית. תוכנית החילוץ של פולסון, בהיקף של 700 מיליארד דולר, נועדה בדיוק למטרה הזו. נוסף על כך, הממשל התחייב להעביר עוד כספי סיוע לסיטיגרופ ולבנק אוף אמריקה. עם כניסת ברק אובמה לתפקיד נשיא ארצות הברית, הוא העביר בקונגרס תוכנית סיוע נוספת בהיקף של 787 מיליארד דולר, שנועדה הפעם להשקעות בבריאות, תשתיות ואנרגיה חלופית.
עם זאת, בממשל אובמה משוכנעים שאחת הבעיות העיקריות שגרמו למשבר - הנכסים הרעילים שבידי הבנקים - עדיין לא נפתרה. לכן השיק שר האוצר טים גייתנר את התוכנית לניקוי הנכסים הרעילים ממאזני הבנקים, שהיקפה הראשוני הוא 500 מיליארד דולר.
הביקורת: "מקרבים את קצה של ארצות הברית"
מדיניות הוצאת הכספים של אובמה גוררת אחריה ביקורת קשה, מצד כלכלנים ופוליטיקאים כאחד. זוכה פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ כתב במאמר דעה ב"ניו יורק טיימס" כי המהלכים של הנשיא גרועים הרבה יותר מהלאמה. מדובר, לדבריו, ב"הפרטות של רווחים וסוציאליזם של הפסדים". את תוכנית הנכסים הרעילים של אובמה כינה שטיגליץ "שותפות שבה צד אחד שודד את הצד השני". מירק טופולנק, ראש ממשלת צ'כיה המתפטר והנשיא המכהן של האיחוד האירופי, כינה לפני פסגת ה־G20 את הוצאות הכספים של אובמה "הדרך לגיהינום".
גם הרפובליקנים בקונגרס, שרגילים לבקר את אובמה, עברו לטון הרבה יותר חריף. יו"ר המיעוט בסנאט מיץ' מק'קונל האשים את הבית הלבן בניסיון לבצע "אירופיזציה של ארצות הברית". הסנאטור הרפובליקני ג'אד גרג, שהיה מועמד של אובמה לתפקיד שר המסחר, האשים את הנשיא ב"ניסיון לקרב את קצה של ארצות הברית" ולהפוך אותה ל"רפובליקת בננות" על ידי הוצאת סכומים גדולים של כסף. הדברים כוונו גם לתקציב של אובמה, שאושר בשבוע שעבר בקונגרס, והיקפו מגיע ל־3.5 טריליון דולר. חבר בית הנבחרים פול ריאן הביע דאגה מהגירעון התקציבי שצפוי לתפוח: "אנחנו מבזבזים כמו מלחים שיכורים", הוא אמר. "רגע, בעצם אני מתנצל על דבריי בפני המלחים השיכורים של אמריקה".
