רוסיה: 20 שנה של הישגים כלכליים - בדרך לאבדון
עד חודש מאי האמינה רוסיה כי תהפוך לאי של יציבות בעידן של סערות כלכליות. התרסקות הבורסה, התפוגגות ההון של האוליגרכים, פיטורים וצניחה בתפוקה מיתרגמים עתה להלאמה מחודשת של תאגידי ענק ומפעלי תעשייה ואנרגיה
שנת 2008 נפתחה ברוסיה בקול תרועה, והיתה אמורה להיות אחת השנים הטובות בתולדות הכלכלה המקומית - כך לפחות טענו אז אנליסטים מקומיים. משברי הסאב־פריים והאשראי לא עניינו את הרוסים, שהאמינו כי ייהפכו לאי של יציבות בעידן של סערות כלכליות. בודדים שהעזו לרמוז כי בעשור שלאחר משבר הרובל שוב עולה המדינה על הנתיב להתרסקות כלכלית, נתקלו בשטף של גינויים.
סממני המשבר הראשונים הופיעו במאי, אז החלה הבורסה המקומית לאבד גובה ובנקים דיווחו על מצוקת נזילות. אלא שגם אז סירבו ברוסיה להאמין כי המשבר כבר כאן. למצוקת הנזילות התייחסו בביטול ואילו את הירידה בשוק ההון הגדירו כ"תיקון טכני". משקיעים זרים שידעו לקרוא טוב יותר את המפה החלו לעזוב בטפטופים.
מסע רכישות פרוע
ירידות השערים התגברו ונהפכו למפולת של ממש באמצע ספטמבר, במקביל לירידות חדות במחירי הנפט. יום אחרי יום איבדו המדדים 5%-10% והרשות הפדרלית לשוקי הון נאלצה לבצע הפסקות מסחר על בסיס יומי. בתוך חצי שנה איבדה בורסת מוסקבה כ־75%. שווי השוק של רוב החברות הרוסיות ירד בהתאם. עמו התפוגג ההון האגדי של האוליגרכים, שאיבדו בתוך חצי שנה יותר מ־250 מיליארד דולר משוויים. מונופול הגז הממשלתי גזפרום צנח מ־370 מיליארד דולר ל־90 מיליארד דולר בלבד, ומי שהיתה החברה השלישית בגודלה בעולם במונחי שווי שוק עפה אפילו מהעשירייה הראשונה.
אולג דריפסקה, האיש העשיר ביותר ברוסיה צילום: בלומברג מצבן של החברות הגדולות והאוליגרכים שעמדו בראשן הוחמר עוד יותר בשל האופוריה שאחזה בהם ערב המשבר. בעוד כלכלת רוסיה שוקעת הם יצאו למסע רכישות פרוע, בעיקר בארה"ב, בעקבות הירידה במחירי הנכסים. את העסקאות ביצעו לרוב תוך נטילת התחייבויות של מיליארדי דולרים בבנקים מערביים, כשהם מציגים כערבות את המניות שלהם בענקיות האנרגיה והתעשייה הרוסיות.
התוצאה העגומה של השאננות לא איחרה לבוא. באוקטובר מצאו עצמם האוליגרכים עם חובות עצומים. המדינה הבטיחה לעזור, אך הקציבה לכך 50 מיליארד דולר בלבד. עד אמצע דצמבר 2008 התקבלו בבנק VEB, שהוסמך על ידי ולדימיר פוטין לחלק את הכסף, בקשות בהיקף של יותר מ־100 מיליארד דולר.
גם הצרות של בני המזל שזכו לקבל הלוואות מסובסדות, ובהם האיש העשיר ברוסיה (לשעבר) אולג דריפסקה, רומן אברמוביץ' ומיכאיל פרידמן, לא נגמרו עם העברת הכסף הממשלתי לחשבונם. הרי את האשראי הזה, מסובסד ככל שיהיה (בריבית של 4.25% בלבד) יש להחזיר, ובינתיים לא ברור מהיכן בדיוק. הרווחים של רוב המפעלים הרוסיים בסיכומה של השנה יהיו נמוכים בכ־60% מהצפוי על רקע ירידה חדה במחירי הסחורות.
2009 אינה עתידה להיות טובה יותר. בשל המצב הפיננסי הקשה פיטרו התאגידים התעשייתיים הגדולים של רוסיה כ־15% מעובדיהם. חלקם עברו לשבוע עבודה מקוצר ואחרים יצאו לפגרות ממושכות. התפוקה התעשייתית צנחה בהתאם.
ברוסיה מעריכים כי לממשלה לא יהיה מנוס מהלאמת חלק גדול מהתאגידים וממפעלי התעשייה והאנרגיה, הן כדי להדק את השליטה בכלכלה והן כדי למנוע זליגה של מניות בנכסיה החשובים של רוסיה לידיים זרות ולבנקים שהעניקו אשראי לבעלי השליטה שלהם. תהליך המכונה הלאמת קטיפה או הלאמה מרצון יכול להפוך לנושא רלבנטי, לא רק עבור בעלי ההון והאוליגרכים שנהנו מפירות ההפרטה ההמונית בראשית שנות התשעים, אלא עבור כל אזרחי רוסיה, ובראש ובראשונה תושבי מוסקבה וסנט פטרבורג.
רוב תושבי הערים הללו מתגוררים בדירות שקיבלו לפני עשורים רבים מממשלת ברית המועצות ורכשו את הבעלות עליהן במאות דולרים בלבד במהלך תקופת ההפרטה. כעת נהפכת ה"מתנה" לנטל לא קטן, והרשויות המקומיות מעלות ללא הרף את התשלומים השוטפים עבור הדירות. הסכום שנדרשים לשלם התושבים מגיע כיום לכ־120 דולר לחודש, ומס הרכוש מגיע לכמה עשרות דולרים. לכך מצטרפת גם חובת השיפוץ התקופתי של הבניינים המוטלת על בעלי הבית, הוצאה היכולה להסתכם בכמה עשרות אלפי דולרים. אנליסטים מקומיים וחברי הפרלמנט מעריכים כי בתנאי המשבר יעדיפו רבים מהתושבים לוותר על הבעלות, לאפשר לממשלה להלאים מחדש את הדיור ובמקביל להוריד מעצמם את נטל ההוצאות.
שר הפיתוח הכלכלי אלכסנדר אוליינוב מודה כי השנה הקרובה לא תהיה קלה לתעשיינים, לעסקים ולתושבי המדינה. האינפלציה, שתגיע השנה לכ־14%, תמשיך לטפס. מוצרי מזון יתייקרו בעשרות אחוזים, מחירי הגז לצרכן יטפסו ב־25%, יועלו המסים על סיגריות ואלכוהול, ולקראת סוף 2009 עלולה האינפלציה לעבור גם את ה־20%. כלכלני האקדמיה חוזים מצב חמור בהרבה: פיחות של כ־20% בשער הרובל לעומת הדולר, זינוק באבטלה שתעבור את ה־15% והמשך בריחת הון מהמדינה. מצב חמור במיוחד ישרור בענפים הקשורים לתעשיית הרכב, הכרייה והבניה. שם עלול שיעור האבטלה לעבור את ה־30%. כלכלנים רבים מותחים ביקורת על ההתנהלות המדינית שמשתקת את העסקים הקטנים והבינוניים ודואגת רק לענקים. ההתעלמות הזו תביא להאטה ממושכת ולמיתון חמור במיוחד.
נקודת האור היחידה במשבר, המאיים למחוק את כל הישגיה של רוסיה בשני העשורים האחרונים, היא שבכיריה אולי ילמדו כי כלכלה של מדינה עצומה כמו רוסיה אינה יכולה להישען על הימור כי מחירי הנפט והגז יישארו גבוהים.
