הבעיות והאתגרים של הכלכלה האמריקאית

אל תאשימו את הזרים

רוברט רייך, שר התעסוקה לשעבר בממשל קלינטון, מלמד היום באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי

אם מגדירים את מנהיגת הכלכלה העולמית כמדינה עם התוצר המקומי הגולמי הגדול ביותר, סין בהחלט נמצאת בדרך לשם. בסין יש יותר ממיליארד איש, והמעמד הבינוני במדינה גדל מהר. עם זאת, מבחינתנו זו לא צריכה להיות בעיה. הכלכלה העולמית אינה משחק סכום־אפס, שבו מדינה אחת מרוויחה רק אם מדינה אחרת מפסידה. הצמיחה תהפוך את סין לשוק גדול יותר גם למוצרים ולשירותים שלנו. סביר שהיא גם תמשיך להיות מקור הון בשבילנו: היא תקנה איגרות חוב ממשלתיות ותחזיק עתודות מט"ח בדולרים.

בעשור האחרון הצטמצם הפער בהשכלה גבוהה. מחוקקי המדינות בארה"ב קיצצו את המימון למכללות ולאוניברסיטאות מקומיות, אף שבבתי הספר האלה מתקיים החלק הארי של המחקר והפיתוח הבסיסיים, והם אחראים לחינוך של 80% מהסטודנטים האמריקאים. בזמן שאנחנו קיצצנו, סין ורוב מדינות אירופה רק הגדילו את ההשקעה בהשכלה הגבוהה.

נכון שאיבדנו משרות ייצור רבות, אך לרוב זו היתה תוצאה של הצלחה - כמחצית מהמשרות הללו נעלמו הודות לטכנולוגיה חדשה, רובוטים ומכונות עבודה ממוחשבות, שהחליפו את פסי הייצור הישנים וצמצמו משמעותית את הצורך בעובדים. בשנת 1900 יותר משליש מהאמריקאים עבדו בחוות; כיום פחות מ־5% עובדים בחווה. מגזר הייצור רק מתחקה אחרי הטרנד ההיסטורי הזה. בינתיים, אנחנו עדיין מובילים ביצירת קניין רוחני - מוצרים ושירותים הקשורים לאינטרנט, תוכנות מחשב, ביוטכנולוגיה, בידור, שיווק ומימון.

רוברט רייך. אל תאשימו את הזרים צילום: בלומברג

התחושה המתגברת של אנטי־גלובליזציה בקרב הציבור האמריקאי איננה מפתיעה נוכח העובדה שהאמריקאי הטיפוסי לא הרוויח כלום מההתרחבות הכלכלית האחרונה שלנו. בהתאמה לאינפלציה, השכר החציוני נמוך ממה שהיה בשנת 2000, והביטחון התעסוקתי נמוך יותר. האמריקאים מחפשים מישהו להטיל עליו את האשמה, ולרוע המזל, תמיד הכי קל להאשים את הזרים - האנשים שסוחרים איתנו ומהגרים לכאן. כשהגישה הבדלנית שגשגה פה בפעם האחרונה, בשנות השלושים, היא פגעה בכלכלה, ואם היא תתחיל לשלוט בחשיבה שלנו, היא תפגע בנו שוב.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעמוד במקום

קתרין אייקוף, כלכלנית ראשית לשעבר במשרד הניהול והתקציב בממשל רונלד רייגן

האם אתם, או מישהו שאתם מכירים, סגרתם עסק, הפכתם למובטלים או איבדתם לתמיד משרה טובה? האם החברה שלכם מצמצמת את מצבת כוח האדם, מעבירה עבודות לשירותי מיקור חוץ או מעבירה את התפקיד שלכם אל מעבר לים? האם אתם מצמצמים את ההוצאות שלכם בגלל האינפלציה ועלויות האשראי הגבוהות?

ודאי שמעתם שהגלובליזציה, חברות בינלאומיות חמדניות או מהגרים בלתי חוקיים הם הגורמים לבעיה שלנו. למעשה, ההיפך הוא הנכון. הגלובליזציה פירושה שווקים חופשיים יותר וחופש פוליטי רב יותר ברחבי העולם; החברות הבינלאומיות הן עסקים, גדולים או קטנים, הפועלים ביותר ממדינה אחת; ומהגרים בלתי חוקיים הם אנשים שרוצים חיים טובים יותר עד כדי כך שהם מוכנים לסכן הכל תמורת הסיכוי לעבוד במשרות הגרועות ביותר שהכלכלה שלנו יכולה להציע. כל השלושה תורמים רבות לשגשוג, לתפוקה ולרמת החיים שלנו.

הקומוניזם והסוציאליזם הם דוגמה למדיניות כלכלית הרסנית, ולכן העולם ממהר לאמץ את הקפיטליזם, אם כי לא בהכרח בעקביות; רק ארה"ב רוצה לרוץ בכיוון ההפוך. שאר האנשים במדינות ברחבי העולם מבינים עד כמה מצבם טוב יותר בהשוואה למצב שלפני עשור. עם זאת, יש בינינו כאלה - פוליטיקאים, מנהיגי איגודים, עסקים במימון ממשלתי ואחרים - שמייללים ומבכים את הימים הטובים שהיו פעם. כמו שהדיקטטור הכלכלי של וושינגטון אומר בספרה של איין ראנד, "מרד הנפילים": "אנחנו חייבים לעמוד במקום. אנחנו חייבים לגרום לנבלות האלה לעמוד במקום!"

ובכן, אי אפשר לגרום לחכם ולטוב ביותר, למצפוני וליצרני ביותר, להיעצר במקום מבלי להרוס את הכלכלה. העלאת מסים ומכסים, סגירת הגבולות וחזרה לבדלנות פירושם חזרה למדיניות "רושש את שכנך" משנות השלושים ולמכסי סמוט־הולי (מכסי מגן שהוטלו בשנות ה־30 על יבוא, כדי להגן על התוצרת האמריקאית) שהובילו לשפל הגדול ולמלחמת העולם השנייה.

צריך תוכנית מרשל חדשה

ווילבור רוס, משקיע, מיליארדר ולשעבר מנהל טרנאראונד מנג'מנט אסוסיאיישן

מדיניות הסחר והמטבע של ארה"ב עוררה את הצמיחה העולמית, אבל הביאה לגירעונות סחר גדולים בארה"ב ולאינפלציה במחירי הסחורות. כלכלות מתפתחות משתמשות היום ביותר נפט ומתכת לדולר אחד של תוצר מקומי גולמי מאשר כלכלות מפותחות יותר. זו הסיבה שככל שהכלכלות האלה גדלו, כך מחירי הסחורות הרקיעו שחקים. במקביל, הזינוק ברמת החיים והצמיחה בגודל האוכלוסייה הגבירו את הביקוש למזון.

הדרך המהירה לעצירת התהליך הזה היא הגברת הייצוא וצמצום היבוא שלנו - על ידי הורדת שער הדולר. ירידת הדולר ב־40% מהשיאים של 2002-2001 היא המקור הגדול ביותר לעוצמה הכלכלית שלנו. הגידול בייצוא בחודש יוני היה המהיר ביותר מזה שנים. פיחות נוסף יעודד את הייצוא של ארה"ב ויצמצם את הייצוא של המדינות האחרות, כיוון שהיבוא שלנו יקטן. פעולות אלו יאטו את הגידול בביקוש לסחורות, ויקלו על הלחצים האינפלציוניים. יותר ממחצית מערכו הדולרי של יצוא הייצור הסיני, למשל, מורכב מחומרי גלם שנרכשו בחו"ל. העודף המסחרי העצום של סין מול ארה"ב מפצה על הגירעון המסחרי של שתיהן עם שאר העולם, ונותן לסין עודף נטו.

בטווח הארוך, אנחנו זקוקים ל"תוכנית מרשל" חדשה שתעסוק בהוצאה על מחקר ופיתוח. סין והודו כבר מייצרות כל שנה פי חמש מהנדסים מאשר אנחנו. בקצב הזה, בשנת 2011 90% מכל המהנדסים בעולם יהיו באסיה. אם אסיה תשלב את מאגר המוחות הטכני הגדול ביותר עם מאגר כוח העבודה הזול הגדול ביותר, הגירעונות המסחריים שלנו יגדלו באופן בלתי הפיך, והצמיחה המתמשכת של אסיה תקפיץ את מחירי הסחורות ותגרום לאינפלציה בכל מקום.

ניצול אפשרויות הגלובליזציה

ג'ון סנואו, לשעבר שר האוצר תחת ג'ורג' וו. בוש, וכיום יו"ר קרן סרברוס

ארה"ב היא עדיין מנהיגת הכלכלה העולמית. חצי מאה של פתיחות העלתה את רמת החיים לא רק כאן, אלא גם במקומות ברחבי העולם שאימצו מדיניות דומה. יותר אנשים יצאו מממעגל העוני ב־35 השנים האחרונות מאשר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה.

ג'ון סנואו יו"ר קרן סרברוס צילום: בלומברג

האמריקאים מצליחים בשוק העולמי מכיוון שאנחנו העם הכי יצרני ויצירתי בעולם, והמערכת הכלכלית שלנו, המבוססת על שלטון החוק, קידמה בברכה השקעה ותגמלה הצלחה. גם עכשיו, היצוא האמריקאי הוא עמוד תווך המחזיק את הכלכלה המתנודדת.

זה לא קרה במקרה. במשך שני דורות הסכמה על־מפלגתית הובילה לפתיחת הסחר וההשקעות. הייתי גאה לעבוד על נאפט"א (NAFTA, הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה), שבו הקריאה של הנשיא קלינטון "לאמץ את השינוי" ביטאה כל כך טוב את האופן שבוא הסחר הביא עמו יותר הזדמנויות מאשר איומים.

עכשיו, ההסכמה פינתה את מקומה לפוליטיקה של שנת הבחירות, שבה הסחר החופשי הוא האיום המועדף. הקריאה לפירוק נאפט"א, השוק המצליח בעולם, ודחיית חברינו בקולומביה ובשאר העולם, מריחה מבדלנות כלכלית.

עם זאת, כפי שאמר ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, דיון בגלובליזציה הוא כמו דיון האם הסתיו צריך להגיע אחרי הקיץ. אין דיון כזה בסין ובהודו, הוא ציין, כיוון שהם עסוקים מדי בניצול ההזדמנויות שלהם. וכך גם אנחנו צריכים לעשות.

הנזק לייצור האמריקאי

בוב לוץ, ראש מחלקת פיתוח המוצר העולמית בג'נרל מוטורס

כלכלת ארה"ב היתה במשך שנים עמידה להפליא, והחזיקה מעמד פעמים רבות מול תחזיות קודרות. עם זאת, אני מאמין שעלינו לתת את הדעת לסימנים מדאיגים, ביניהם הירידה בפעילות התעשייתית וההתמקדות במוצרים במחיר הנמוך ביותר. ההתמקדות הזו, כמובן, נותנת עדיפות ליבוא ממדינות עם שכר נמוך, שפעמים רבות שומרות את ערך המטבע נמוך (כך שהמוצרים שלהן זולים יותר). חלק ניכר מהשחיקה בתחרותיות של ארה"ב נובעת משערי מטבע, ולא מבעיות של איכות או יצרנות.

כשיצרני המוצרים האמריקאיים - מנעלי התעמלות ועד חלקי מטוסים - משווים את עלות ייבוא המוצרים ממדינות עם שכר ושער מטבע נמוך לעומת ייצור בארה"ב, הם בדרך כלל מגיעים להחלטה רציונלית שצריך לייבא את המוצר. זה אולי תורם להוזלת המחירים, אבל מרוקן מתוכן את בסיס הייצור המסורתי שלנו.

בכל פעם שאני שומע שארה"ב היא עדיין היצרנית הגדולה בעולם, אני שואל את עצמי, "של מה, למשל?" הגירעון המסחרי מעיד על כך שאנחנו מייבאים הרבה יותר ממה שאנחנו מייצאים. אנחנו כמו המשפחה שמשתמשת בכרטיס האשראי שלה כדי לשמור על רמת חיים שהיא לא באמת יכולה לממן בעזרת המשכורות של בני המשפחה.

הפיחות של הדולר מעניק לנו הזדמנות לבנות מחדש את הייצור התחרותי בארה"ב. כל עוד ההזדמנות קיימת, היא תאלץ אותנו להגביר את היצוא התעשייתי, במקום יצוא חקלאי, שבו תמיד הובלנו. הישארותה של ארה"ב מעצמה כלכלית עולמית אינה מובטחת כלל, אך בעזרת המדיניות הנכונה והכוונה מהמנהיגות הפוליטית, לא נפסיד במשחק, ואפילו נוכל לנצח בו.

נקודת מבט עולמית

מריסה מאייר, סגנית נשיא למוצרי חיפוש וחווית משתמש בגוגל

כדי שתוכל להישאר מובילה כלכלית, ארצות הברית צריכה למשוך ולרתום אליה את הכישרונות הטובים ביותר. היא צריכה להכשיר מנהיגים שהם אנשי העולם הגדול ויכולים להבין את הכלכלה העולמית. אולם מדיניות ההגירה המגבילה שלנו עלולה לסכל את התהליך.

בגוגל הקמתי ואני עוזרת לנהל שתי תוכניות למנהלים (תוכניות כאלה קיימות בחברות מצליחות רבות אחרות). תוך שנתיים אנחנו מכשירים אנשים עם תואר ראשון או שני ופחות משלוש שנות ניסיון להיות מנהלי מוצר או משווקי מוצר נפלאים, שלבסוף מאיישים עמדות מפתח ניהוליות. זו השנה השישית שאנו מקיימים את תוכנית העמיתים, וכמה מבוגריה כבר מנהלים פרויקטים גדולים כמו iGoogle, עמוד הבית המותאם אישית.

כיום, גוגל היא חברה בינלאומית עם יותר מ־50 נציגויות ברחבי העולם. יותר ממחצית מהטראפיק שלנו מגיע מחוץ לארה"ב, וכשליש מהעובדים שלנו נמצאים מחוץ לארה"ב. כדי להבין את גוגל באמת - ולהוביל את החברה לעידן גלובלי יותר - על העמיתים להבין כיצד המשרדים שלנו עובדים ברחבי העולם. יש לנו עמיתים בכל מקום - מאונטיין ויו, סיאטל, ניו יורק, לונדון, ציריך, טוקיו, בייג'ינג, סיאול וסאו פאולו. אנחנו מעבירים אותם בין המדינות השונות כחלק מתוכנית ההכשרה שלהם. כדי שזה יימשך, אנחנו זקוקים למדיניות הגירה שתאפשר לנו להביא אנשים לארה"ב בקלות לשנה או שנתיים, ואולי אף לתקופה ממושכת יותר, עם התקדמות הקריירה שלהם.