סוף השבוע הפרוע של זוכי פרס נובל בכלכלה

סיפורי אומן והסלבריטאות של מודל הצמיחה

15 זוכי נובל, שלא יהיה מוגזם להגדירם כענקי הכלכלה של דורנו, בילו את שלושת הימים שלהם בלינדאו בהרצאות בפני הסטודנטים לתארים מתקדמים ובפאנלים שבהם דיברו הרבה על כלכלה ועל פוליטיקה, וגם קצת על כמה מושגים שגורים פחות בשיח הכלכלי היומיומי, כגון חמלה אנושית והתערבות ממשלתית. לצד שטיגליץ, יונוס וסולו היו שם, בין השאר, ג'ון נאש, חוקר תורת המשחקים הדגול וגיבור הסרט "נפלאות התבונה", וישראל אומן הישראלי (ראו למטה את רשימת המשתתפים המלאה). הפרצופים כמעט אינם מוכרים לקהל הרחב, אבל העבודות של האנשים האלה אחראיות במידה רבה לאופן שבו מתנהלת הכלכלה המודרנית, על ענפיה השונים.

ג'וזף שטיגליץ צילום: בלומברג

גם אומן זכה לתשומת לב רבה, בזכות המראה החריג והסיפור (הנכון, אגב) שהסתובב בין החוקרים הצעירים בכנס. לפני כמה עשורים, כשעוד היה חוקר צעיר ואלמוני - סיפרו הסטודנטים זה לזה - נכח אומן בהרצאה של מתמטיקאי באוניברסיטה העברית. הדובר הציג בפני השומעים את הגוף האחרון שגילה בחקר המתמטיקה והפליג בתיאורים מסובכים להפליא על אודות תכונותיו הסימטריות המופלאות של אותו הגוף. השומעים השתאו, עד שבסוף הדברים קם אומן, חמוש בחוצפה השמורה לזוכי פרס נובל לעתיד, ואמר קבל עם וקהל: "חברים, עם כל הכבוד, אתם לא שמים לב שמדובר בכדור?".

נפלאות הרגולציה והיחסים במשפחת נאש

למחרת כבר התפנו כולם לוויכוחים כלכליים נוקבים, על רקע המשבר הפיננסי העולמי וסביב השאלה מה על הממשלות לעשות לנוכח הקושי של המוסדות הפיננסיים להתמודד עם המשבר. למרות הציפייה למשב רוח ניאו־ליברלי, הדעה הרווחת היתה שהממשלה צריכה להתערב בשווקים ושהרגולטורים צריכים לשנות את הלך המחשבה, כדי שלא ייווצרו עוד בועות כמו זו שהתפוצצה בנדל"ן האמריקאי בשנה שעברה.ג'וזף שטיגליץ, דניאל מקפאדן, אדמונד פלפס ואחרים טענו כי השווקים לא יודעים לנהל בעצמם סיכונים וכי על הרגולטורים לעבור שינוי מערכתי כולל כדי לפקח עליהם טוב יותר.

הרגולטור לא יודע

מקפאדן הרחיק לכת עוד יותר והציע להקים רשות רגולטורית שתאשר מבעוד מועד הכנסת מכשירים פיננסיים חדשים לשוק. "כשם שרשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA) מאשרת תרופות לפני שהן מציפות את השוק ועלולות להזיק לאנשים, כך עלינו להקים רשות שתבחן ברצינות את הכלים הפיננסיים השונים ותאשר את השימוש בהם רק אם הם מניבים תועלת ממשית לציבור ואינם מהווים סיכון גדול מדי ליציבות של החסכונות שלו".

הרגע ההזוי של הכינוס נרשם בתום הרצאתו של ג'ון נאש. החוקרים הצעירים התרגשו לשמוע את החוקר הנערץ, גם אם לא דיבר על חייו המורכבים ומחלתו אלא על סוגיית הכסף האידיאלי מבחינה אסימפטוטלית. בתום ההרצאה הזמין המנחה את הקהל לשאול שאלות. ובנו של נאש, שקרוי גם הוא ג'ון נאש, הצביע. הסדרן הגיש לו את המיקרופון, ונאש ג'וניור אמר: "פרופ' נאש, הייתי מעוניין שתרחיב מעט בעניין התשובה לשאלה 'כמה זה אחד ועוד אחד?'". האולם נמלא מבוכה. ולא, זאת לא היתה בדיחה. נאש האב השיב: "אל תעליב את האינטליגנציה שלי, אני ד"ר למתמטיקה". אולי פספסנו משהו; נפלאות התבונה, אתם יודעים.

רשימת המשתתפים המלאה: 

רוברט סולו האמריקאי, אבי מודל הצמיחה המודרנית, זכה בנובל ב־87'. המודל שלו מראה כיצד בטווח הארוך, ללא שיפורים טכנולוגיים להגדלת פיריון העבודה שיעור הצמיחה של משקים שונים ילך ויתכנס לכדי רמה קבועה שלא ניתן יהיה לחרוג ממנה. ברמה קבועה זו המשק לא יצמח יותר, אלא רק יפצה על הצמיחה לנפש שתלך ותישחק בגלל הגידול המתמיד באוכלוסייה.

רוברט פוגל האמריקאי זכה בנובל 93' על השימוש שעשה בהיסטוריה כלכלית ובכלים כמותיים להסברת שינויים מוסדיים וכלכליים.

ג'ון נאש האמריקאי, הזוכה ב־94', הוא אחד החוקרים המובילים בתורת המשחקים וגיבור הסרט "נפלאות התבונה". זכה על מציאת שיווי משקל במשחקים שבהם אין לשחקנים אסטרטגיה דומיננטית מובילה, מושג שהפך מאז למרכזי בתורת המשחקים ונקרא שיווי משקל נאש.

ריינהארד סלטן הגרמני הוא שותפו של נאש לזכייה ב־94', על אותה עבודה משותפת.

מיירון שולס הקנדי, הזוכה ב־97', מתמחה בכלכלה פיננסית והיה אחד מהוגי מודל בלק־שולס לתמחור אופציות.

רוברט מונדל הקנדי זכה ב־99' על מחקריו בתחום המדיניות המוניטרית והפיסקלית תחת משטרי שער חליפין שונים.

דניאל מקפאדן האמריקאי זכה ב־2000 על עבודתו בתחום קבלת ההחלטות, שבמסגרתה פיתח מודלים לניתוח בחירות של פרטים בזירה הכלכלית.

ג'ורג' אקרלוף האמריקאי זכה ב־2001 על המודלים שיצר לשיפור קבלת ההחלטות בסביבה של אינפורמציה א-סימטרית שמובילה לניצול צד אחד בידי הצד השני. תחום האינפורמציה הא־סימטרית קורא תיגר על ההנחות הבסיסיות ביותר בכלכלה ומציע מודלים שבהם מקבלי ההחלטות הכלכליות אינם יכולים לפעול ברציונליות משום שהמידע שהם מחזיקים ברשותם אינו מלא, בשעה שלעתים שאר מקבלי ההחלטות מחזיקים במידע מלא יותר (כמו במקרה של קניית מכונית משומשת, למשל).

ג'וזף שטיגליץ האמריקאי, לשעבר הכלכלן הראשי של הבנק העולמי והחוקר הכלכלי המצוטט ביותר בעולם כיום, זכה בנובל ב־2001 לאחר שיצר מודלים לשיפור קבלת ההחלטות בסביבה של אינפורמציה א־סימטרית שמובילה לניצול צד אחד בידי הצד השני.

קלייב גרנגר הבריטי זכה ב־2003 על עבודתו בתחום הכלכלה הפיננסית, שבמסגרתה ניתח דפוסי התנהגות כלכלית דומים על פני זמן.

פין קידלנד הנורבגי זכה ב־2004 על מחקריו במקרו־כלכלה, שבהם ניתח את הכוחות הפועלים להנעת מחזור העסקים הכלכלי ואת העקביות במדיניות הכלכלית על פני זמן.

ישראל אומן הישראלי זכה ב־2005 על מחקר בתחום קונפקליטים וישוב סכסוכים באמצעות תורת המשחקים.

מוחמד יונוס מבנגלדש זכה ב־2006 בפרס נובל לשלום על המצאת שיטת המיקרו־קרדיט, שמאפשרת צמיחה כלכלית בקרב שכבות חלשות. הבנק שהקים, בנק גראמין בבנגלדש, מעניק הלוואות קטנות מאוד ללווים עניים במיוחד, כדי שיוכלו להקים עסקים פרטיים זעירים ולצאת ממעגל העוני. ההלוואות הבסיסיות של הבנק הן בגובה 30־35 דולר, והן משמשות לרוב לקניית תרנגולות או פרות שאת תנובתן אפשר למכור. שיעור החזר הללוואות של הבנק עומד על 99%.

אדמונד פלפס האמריקאי זכה ב־2006 על עבודתו בתחום המקרו־כלכלה, שכללה פיתוח ושכלול חקר הקשרים בין אבטלה ואינפלציה.

רוג'ר מאירסון האמריקאי זכה בנובל בכלכלה בשנה שעברה על עבודתיו בתחום התיאוריה של הכלכלה, שכללו פיתוחים מתמטיים לצורך מציאת פתרונות למודלים כלכליים מורכבים. 

רוברט מונדל הקנדי, זכה ב-99' על מחקריו בתחום המדיניות המניטרית והפיסקלית תחת שערי חליפין שונים.