"איש של חזון ולב": מעצב שמלות הכלה דני מזרחי נפטר בגיל 66
גדל בדרום תל אביב, החל במותג "ראש אינדיאני" של אחיו, והפך למעצב שמלות כלה וערב שהלביש סלבריטאים רבים בסגנונו הנוצץ. למרות קשיים כלכליים המשיך ליצור עד מותו. "איש של פנטזיות, שלא תמיד התיישבו עם גבולות המציאות", ספדו לו בענף האופנה
מעצב שמלות הכלה והערב הנודע דני מזרחי נפטר הבוקר (שלישי) ממחלה קשה בגיל 66. הוא השאיר אחריו שלוש בנות ונכדים. מזרחי, שפעל מסוף שנות ה-70, תחילה במותג "ראש אינדיאני" שהקים אחיו הגדול, ניסים, המשיך בקריירת סולו של עיצוב שמלות כלה וערב משנות ה-90 ועד היום. על אף שידע קשיים כלכליים לאורך השנים, לרבות חובות בגובה מיליוני שקלים, הוא המשיך לעבוד ולהלביש נשים. הלווייתו תתקיים היום בשעה 17:00 בבית העלמין כפר נחמן ברעננה.
"דני אחי היקר, אני מבקש סליחה על שלא הצלחתי לשמור עליך, כמו שאמא ז"ל היקרה שלנו לימדה אותנו לשמור אחד על השני", מסר ניסים מזרחי היום ל-ynet. "שנים רבות הייתה לי הזכות ללוות אותך ולראות אותך פורח ומשפיע על עולם האופנה. היית אדם טוב לסובבים אותך וגם גאון אופנה. כל הלקוחות שלך הרגישו 'מלכות' ביום הכי מרגש שלהן. היום אני נפרד ממך בדרכך האחרונה בשלום, כאשר אתה, אחי היקר והאהוב, תישאר בזיכרוני לשארית ימיי".
מזרחי נולד וגדל בשכונת מנשיה בדרום תל אביב, לא הרחק משוק הכרמל, לזוג הורים שעלו ארצה מהרי אורל ואיראן. שם המשפחה המקורי היה אורקלי, ששונה בארץ על ידי האב למזרחי. "קראו לי כילד אורקלי רוצח", סיפר מזרחי בריאיון שערכתי איתו בשנת 2009, "שזה היה בערך כמו לקלל 'מרוקאי סכין'".
אביו עבד כפועל, אימו הייתה עקרת בית שגידלה את חמשת הילדים בדירת שני החדרים הרעועה. בגלל הקושי הכלכלי, דני וחלק מאחיו הוצאו מהבית ועברו אל פנימיית הילדים בית אפל. דני שהה שם מגיל 8 עד 14, אז נשר מבית הספר בדומה לארבעת אחיו: גבי הבכור, ניסים, אמנון וצביקה.
בית האופנה של דני מזרחי כמעצב עצמאי הושק באוגוסט 1990 ברחוב דיזנגוף, בין הרחובות גורדון ושדרות בן גוריון. על השלט מבחוץ נכתב באותיות אש "דני מזרחי", אבל הבוס היה "ראש אינדיאני", העסק המשפחתי שהקים האח הגדול ניסים ב-1976. עיצוב החנות היה חדשני לתקופה: לבן, נזירי, וללא שמלות. עיתונאית האופנה המיתולוגית של "מעריב", יהודית חנוך, כתבה עליו אז: "אלה לא שמלות לנערות שחולמות להתחתן בשמלה כפרית ובזר פרחים על הראש. יותר למי שרוצה להדהים בבגד כמו של מלכה, ולמי שחולמת על בגד שאפשר לעשות בו כניסה מהממת, על הבמה או באירוע חשוב".
"מאז שנכנסתי לתחום, שיניתי את הסטנדרטים המקובלים בתעשיית שמלות הכלה. אנשים התחילו להתאים את האירוע לשמלה. אלה שמגיעות אליי עושות בדרך כלל אירועים גדולים, מעל הממוצע, ובגלל זה הן זקוקות גם לשמלה שהיא מעל הממוצע", הסביר את סגנונו הנוצץ והגרנדיוזי, לפעמים מנותק, שעליו קיבל לא אחת ביקורת. "להגיד לך שמכל אחת שיוצאת ממני אני מרוצה במאה אחוז? זה שקר", הוא אמר והסביר: "יש בנות שאין להן גבול. אם הן היו יכולות לשים את הלוסטרה של הסטודיו על הראש – גם את זה הן היו עושות. זה לא תמיד משמח אותי כמעצב, אבל אני נורא מאמין שזו שרוצה את כל הסטודיו על הראש, גם סוג הקהל שלה הוא כזה ורואה את זה באותה עין".
לאורך שנות ה-90 ושנות ה-2000 הפך מזרחי לאחד ממעצבי שמלות הכלה הפופולאריים בישראל. הוא החזיק בחנויות רחבות ידיים בתל אביב והלביש את הנשים המפורסמות בישראל – מעינב בובליל וניקול ראידמן ועד פנינה רוזנבלום וסיגל שחמון – לרבות המוזה ארוכת השנים שלו: מגישת הטלוויזיה והדוגמנית גלית גוטמן, שתמונותיה עיטרו את חללי הסטודיו שלו במשך שנים. מזרחי הלביש לאורך שנים רבות גם את מתמודדות תחרות מלכת היופי של מגזין "לאשה" מבית "ידיעות אחרונות".
"הכרתי את דני מיד לאחר השירות הצבאי שלי, בתחילת הדרך המקצועית כדוגמנית", אומרת היום ל-ynet מגישת הטלוויזיה והדוגמנית גלית גוטמן. "מהר מאוד הפכנו לחברים טובים וקרובים. הוא עיצב את שמלת הכלה שלי, כמובן, והמשפחות שלנו הכירו. דני היה האיש הכי אופטימי עם החיוך הכי יפה שהכרתי. הוא גם היה איש גדול מהחיים, שחי וטרף אותם".
זה בא לידי ביטוי גם בעיצוביו. "הוא היה הראשון שהביא את שמלות הכלה והערב למקום אקסטרווגנטי ועם אמירה ברורה. אחריו באו רבים אחרים. הוא שינה את חוקי המשחק האופנתיים בישראל בשנות ה-90 מתוך הבנה שמותר גם לחגוג, והוא ידע לחגוג את החיים".
גוטמן לא רק שימשה כמוזה של המעצב במשך שנים ארוכות, אלא גם הצטלמה במשך 17 שנה לקטלוגים שלו. "הוא תמיד סיפר לי שכשהוא מעצב שמלות, הוא חושב עליי. זאת הייתה מחמאה מאוד גדולה כי הייתי בתחילת דרכי. די התחלנו ביחד, ומסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, עד גיל 35 דגמנתי עבורו ברציפות. אזכור אותו תמיד לטובה".
בסוף העשור השני של שנות האלפיים הוא נקלע לקשיים כלכליים ובמסגרתם נאלץ למכור את ביתו שבהרצליה פיתוח. חלק מחבריו לא נותרו בקשר איתו. במקביל להצלחתו כמעצב נוצר בינו לבין אחיו ניסים קרע עמוק, שבשנים האחרונות התאחה.
"כל חיי רק חילקתי ונתתי ועשיתי, גם כשלא היה לי, אבל היום הכול התהפך ואני צריך את העזרה של אחרים", אמר בריאיון ב-2020. "קשה לי עם זה. אני יודע להיות בצד הנותן, לא המקבל. יש בי דפקה של פרימיטיביות. הרבה אנשים הציעו לי עזרה, אבל אני לא רוצה. לקוחות מתקשרים אליי כדי להכין לי סיר של שבת, ואני לא מוכן. אני מעדיף לאכול אצל הבת שלי, או אצל ההורים של ברק (בן זוגו, א"י), כי אני לא מסוגל להיות בסיטואציה הזאת. אני באתי מהמיץ של הזבל, ולכן אני לא מפחד. אני לא מרחם על עצמי, אבל לא נעים לי שהבת שלי קונה בשבילי דברים הביתה. למראית עין חשבו שאני האיש הכי עשיר בעולם, אבל היום אין לי כלום".
בתעשיית האופנה המומים הבוקר ממותו של מזרחי. "דני מזרחי היה הבוס הראשון שלי בתל אביב", נזכר איש האופנה מוטי רייפ. "הגעתי מחיפה, ילד בן 22, והוא היה אז אחד הבעלים של 'ראש אינדיאני' – חברת אופנה מצליחה שהייתה חלום תל אביבי בשנות ה-80. דני היה איש של חזון, איש של לב, איש של פנטזיות שלא תמיד התיישבו עם גבולות המציאות, ובכך גם קסמו וגם האתגר שבלעבוד איתו. הוא היה פורץ דרך אמיתי, במיוחד בכל הקשור למגדר ולזהות. בתקופה שעוד איש לא העז להעלות את הקהילה הגאה על הבמה, דני כבר היה שם, פותח דלתות ונותן מקום. אזכור את דני בזכות הלב הגדול ובזכות הפה הישיר – כזה שלא פחד להגיד את מה שכולם חשבו. אני בטוח שדני ימשיך לנצנץ גם למעלה".
"דני היה מעצב אופנה בנשמה, איש מוכשר שהקדיש את חייו למקצוע", אומרת היום ניקול ראידמן, "מותו הוא אבדה גדולה לעולם האופנה הישראלי. שולחת חיבוק למשפחה. לנצח הוא יישאר בליבנו".
"דני היה הדוד המרשים, הגבוה, החתיך והכריזמטי שאי אפשר שלא לאהוב", מסרה אחייניתו, מעצבת האופנה קארן מזרחי, בתו של ניסים. "תמיד היה במרכז העניינים, האיש הכי מצחיק, עם הסיפורים הכי טובים ולב כל כך גדול עם תודעת שפע". מזרחי מוסיפה כי דודה היה "מעצב מחונן, יצירתי ופורץ דרך, שכולם העתיקו ולקחו ממנו השראה. כשזה קרה, הוא הסביר לי שהוא כבר חולם בלילה על הדגם הבא, הקולקציה הבאה. תמיד צעד לפני כולם".
מזרחי התייחסה גם לנתק המשפחתי. "לאחר שנים של נתק בשל המשבר המשפחתי שהאחים חוו, הוא זימן אותי לסטודיו בסוף דצמבר ודיברנו על הכול. העלינו זיכרונות, התעדכנו בהווה, ועשינו תוכניות יחד לעתיד. קבענו להיפגש, אבל זה לא קרה. אני גאה בו שהוא הצליח להגשים את כל החלומות שלו והפך למעצב שמלות הערב הכי גדול ומצליח שהיה כאן. הוא יצר, בנה, נפל וקם, אבל הגשים את עצמו".
