מסעדת אלנה: טעים להפליא ויקר להחריד
מסעדת אלנה: טעים להפליא ויקר להחריד
סלט קיסר ב־87 שקל? זה אחד השיאים ששוברת "אלנה". המסעדה נעה בין מנות מקומיות לבינלאומיות שכולן טעימות, למי שרוצים להרגיש תיירים עם תקציב בלתי מוגבל
מה הופך מנה, או מסעדה, ל"מקומית", "יצירתית", "עדכנית" או אפילו "הרפתקנית"? ומה יגדיר אותה כ"קלאסית", "בנאלית", "מיושנת", "היפסטרית" או להבדיל "יאפית"? נדמה לי שכל זה נעוץ במקום שבו כל זה קורה. וכבר שנו רבותינו שיש כידוע שלושה דברים חשובים במסעדנות: מיקום, מיקום ומיקום. כי אחרת, בלי לוקיישן, לך תמכור לוקשן.
למסעדת אלנה יש לוקיישן. וואחד לוקיישן. היא ממוקמת במלון הבוטיק האולטרה־יוקרתי "נורמן" ברחוב נחמני בתל אביב, זה שכרגע אינו מאכלס תיירים אלא רק כמה ישראלים אמיצים, או אסקפיסטים, שיכולים להרשות לעצמם. בשולחן לידינו ישבו שלושה כאלה, אב צעיר ושלוש בנותיו הפעוטות, שלא התבלבלו ואל מול פני התפריט המושקע תקעו פסטה ברוטב אדום והמבורגר. אחר כך קמו ועלו לחדר, משאירים זוטות כמו תשלום לצ'ק אאוט כנראה. אולי הן כבר גרים כאן.
בהיעדר תיירים נסמכת מסעדת המלון, "אלנה", על מקומיים אמיצים שכנראה אינם מפחדים מאומיקרון או שאולי פשוט גמרו איתו. המסעדה השנייה, "דיינינגס", היפנית היוקרתית על גג המלון, אינה פועלת כרגע ובר הספרייה הצמוד בקומת הכניסה נראה שומם בערב שישי האחרון בואך 50 אלף מאומתים.
ובכל זאת הפאסון והיוקרה נשמרים. מלצריות חרישיות ומנומסות במדים אלגנטיים ורכים, פניהן במסכות, מציעות את תפריט היין הענק שעליו אחראית הסומלייה שירה צידון ואת תפריט האוכל הקצר של צמד השפים הצעירים דניאל צור ועומר שדמי (זו כנראה המילה האחרונה בעולם המסעדנות שלנו, לא שף אחד כי אם שניים). שניהם מזגזגים בין מנות ביסטרו קלאסיות כמו סלט קיסר, סטייק פילה והמבורגר, לבין מנות "מקומיות", "נועזות" ו"מפתיעות" כמו טורטליני חוביזה או שיפוד תמנון ושומן כבש.
ולמה המרכאות? כי המיקום היוקרתי עד אימה, הופך פתאום גם מנה כמו טורטליני חוביזה ממקומית לבינלאומית. אבל זה לא רק המיקום. אני הרי לא מבקר מלונות או אדריכלות. נדמה לי שזו כבר גם הרגשה. כזו שגורמת לך לחשוב שכולם משחקים עכשיו בשומן טלה ועלי בר כדי... אני יודע? לצאת "מגניבים" אולי.
לא משנה. אנחנו באנו לחגוג יום הולדת 21 לבננו הבכור וליהנות. לצורך כך הזמנו לא פחות מבקבוק בורגון לבן מ־2018 מיקב פרנסואה קאריו. אחלה שרדונה. לקחנו סלסלת לחמים (לחם כהה ובייגלה ירושלמי נהדר) שהגיעה עם צלחת ובה פרוסות דקות של עגבניות מגי בשמן זית נהדר, פלפל ירוק חריף טרי ועלי זעתר וחיכינו לראשונות.
סלט קיסר עם עוף (אפשר גם עם שרימפס או בייקון) ופילטים של אנשובי משומר כשאת תפקיד החסות מילאו חסות הבייבי ג'אם האופנתיות והעוף נחתך עבה ונשאר עסיסי. יופי של סלט קיסר, לפחות אם מתעלמים ממחירו הדמיוני: 87 שקל! — יחד עם טיפ זה יוצא 100 שקל. רק לסלט — שיא חדש לדעתי שיחזור על עצמו ויישבר שוב ושוב במשך הערב.
קרודו אינטיאס, כלומר דג נא. פרוסות לא דקות מדי של אחד מבכירי דגי הים שלנו, עם עיגולי מלפפון, פילטים של הדרים וקצת עלים. טרי ומעולה.
עכשיו הגיעה חצי מנה מאותו טורטליני ממולא בחוביזה. ארבעה כאלה הוגשו בחמאת זעתר ולימון עם שפריץ של זרעי עגבניות. מה נאמר? עזבו אתכם מהגדרות: כן או לא מקומי או אופנתי או מגניב. בומבה של מנה שכל מסעדה שמשחקת בחומרי גלם פלסטיניים היתה חותמת עליה בשמחה.
כדי להשלים את הניגוד, לקחנו גם מהספיישלים, רביולי לובסטר. אין יותר מושחת, חו"לי ולא קשור לכאן מזה. אבל מה, טעים לאללה, גם אם קצת קר ולא עשוי בשוליים. מה לעשות, זה לא מנע מהמסעדה לדרוש עבורו 142 שקל. למה לא?
נוער א' הזמין סטייק פילה עם תפוחי אדמה ואספרגוס. שוב, הכי קלאסי והכי ללכת על בטוח וכמו תמיד במקרים הללו גם הכי טעים. לפחות לנוער א'. אני כבר אכלתי סטייק פילה קצת יותר טובים מאלה. אבל זה בקטנה.
נוער ב' הלך על אותו שיפוד תמנון עם שומן טלה שהשתכשך ביוגורט והוגש עם תפוח אדמה "מדורה". את הברקת יצורי הים עם שומן היבשה הכי מקומי שיש כבר פגשתי בחודש האחרון גם במשייה. גם כאן זה עבד מצוין אם כי אולי היה כדאי לצלות בנפרד עוד קצת את השומן. הוא היה טיפונת קשה וצמיגי.
חברתו של נוער ב', חתן השמחה, לקחה שרימפס קריסטל וקלמרי שהוגשו עם תבשיל שעועית מנומרת ברוטב תטבילה. כן, אותו רוטב ירוק קלאסי מחומוסיות. נשמע מוזר אולי אבל זה היה מצוין.
קינחנו בכדור גלידת פטל מעולה, טארט שוקולד חלב ושמן זית עם אגסים ביין רוזה, עם קרמבל וגלידת אורז, ועם פילו אגוזים עם קרם שקדים וגלידת יוגורט ודבש. כולם נהדרים.
"אלנה" היא יופי של מקום לציין בו אירוע חגיגי אם יש לכם את התקציב למחירי הרצח שגובים כאן, שאמנם מיישרים קו עם שאר המחירים בעיר היקרה בעולם, ועדיין נדמה שהם בכל זאת שוברים איזה שיא.
אלנה, מלון נורמן, נחמני 25, תל אביב, 03-5435400, א'-ש' 22:30-12:30. יש גם ארוחות בוקר
לפני הטיפ
לחם: 24 שקל
יין: 220
סלט קיסר עם עוף: 87
קרודו דג: 70
חצי מנת טורטליני חוביזה: 55
רביולי לובסטר: 142
קלמרי ושרימפס: 120
פילה בקר: 198
שיפוד תמנון גדול: 135
טארט שוקולד: 48
פילו אגוזים: 48
אגסים ביין רוזה: 48
כדור גלידת פטל: 12
