הבמאי עמוס גיתאי: "המצב היום קשה מביום כיפור"
הבמאי עמוס גיתאי: "המצב היום קשה מביום כיפור"
במלחמת יום הכיפורים ספג המסוק שבו היה עמוס גיתאי טיל וכל נוסעיו נפגעו. בתערוכה חדשה והופכת קרביים מציג הבמאי עטור הפרסים סצינות מהאירוע לצד סרטונים וציורים שלו מאז. למרות הדמיון הרב בין אז להיום הוא מוצא הבדל אחד מהותי: "הממשלה הנוכחית השקיעה כל כך הרבה מאמצים בלסכסך בינינו"
"אני מרגיש את ההד הענק מהאירוע בשבת — מזה שלפני 50 שנה. זה כל כך חריף, כל מי שעוד זוכר את המלחמה ההיא לא יכול להתעלם מכך", אומר במאי הקולנוע המוערך ועטור הפרסים עמוס גיתאי, על המלחמה שנפתחה בשבת האחרונה בהקשר של מלחמת יום הכיפורים. בימים אלה עלתה תערוכה שלו "כיפור: רקוויאם למלחמה" במוזיאון תל־אביב. התערוכה, שאצרה מירה לפידות לציון 50 שנים למלחמת יום הכיפורים, כוללת קטעי וידיאו מסרטו "כיפור", וכן סרטי סופר־8 שצילם כחייל מילואים צעיר, לצד דימויים נוספים.
"עכשיו ישנה ממשלה יהירה, חסרת עכבות, שלא מקשיבה לקולות, מורכבת מקוקטייל מוזר של משיחיים ואופרטיוניסטים. לכל אדם מהשורה שיכול היה להבין ולנתח מה יקרה היה ברור שאנחנו במדרון מסוכן. כיום אנחנו במצב מאוד מזעזע וטרגי. המזרח התיכון היה ונשאר מקום מסוכן. צריך להיות ער למה שקורה בסביבה. לא להיות פילים בחנות חרסינה".
גיתאי, שחולק את חייו בין ישראל לצרפת ומשם מתראיין לכתבה הזאת, אמור להגיע מחרתיים לישראל, אבל חושש שלא יהיו טיסות. "הנכדים שלי ואמא שלהם היו אמורים לטוס לישראל והם חיכו בשדה התעופה 12 שעות".
איך בצרפת מסקרים את המלחמה?
"כמו שהאמריקאים והאנגלים מדווחים על האירוע. הוא גם לא הסתיים. יש עוד חמאסניקים שמסתובבים בקיבוצים, יש עוד חטופים בידי חמאס. המראות מזעזעים. אפילו קשה לדבר על זה. מאז מלחמת השחרור לא היה כיבוש של יישובים ישראליים. זה לא ייאמן".
ועדיין אתה רואה יותר דמיון בין מה שקרה עכשיו ליום כיפור?
"הדמיון בין שתי המלחמות הוא בתחושה שהייתה אז וגם עכשיו, והיא שהממשלה לא מגינה על אזרחיה. הממשלה הנוכחית השקיעה כל כך הרבה מאמצים בלסכסך בין דתיים לחילונים, ספרדים לאשכנזים, יהודים לערבים. היא עשתה את זה בהצלחה לא מבוטלת, שהמצב יותר קשה היום מאז".
מה שהיה אז, מבחינתו של גיתאי — שהיה חייל מילואים ביחידת אגוז, סטודנט ללימודי ארכיטקטורה בטכניון — זה שהוא אסף את חברו עוזי קנטוני והם נסעו יחד לרמת הגולן כדי להילחם במלחמה. משלא הצליחו לחבור ליחידתם, הצטרפו לצוות חילוץ מוטס, שכלל טייס, טייס משנה, רופא וארבעה אנשי צוות. במשך חמישה ימים טסו לחלץ פצועים מהקרבות ולהביאם לבית החולים.
ביום השישי למלחמה, 11 באוקטובר (יום הולדתו ה־23 של גיתאי), הם נשלחו לחלץ טייס שמטוסו נפגע והוא נטש בשטח סוריה. במהלך הטיסה פגע טיל סורי במסוק שלהם. טייס המשנה, סרן גדי קליין, נהרג במקום, והטייס הראשי אבנר הכהן הצליח להנחית את המסוק בשטח ישראל. כל אנשי הצוות נפגעו בדרגות שונות מפגיעת הטיל או מעוצמת ההתרסקות בקרקע. הם חולצו ופונו לבית חולים. לאחר ימים ספורים גיתאי ברח מהמקום.
המלחמה שינתה את מסלול חייו של גיתאי, כך לדבריו, והובילה אותו אל הקולנוע. במשך הקריירה הארוכה שלו הוא יצר עשרות סרטים דוקומנטריים, סרטים עלילתיים עטורי פרסים כ"קדוש", וניסיוניים שזכו להכרה בינלאומית. ב־2000 ביים את הסרט העלילתי "כיפור", שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן וזיכה אותו בפרס על שם פרנסואה שאלה.
בתערוכה במוזיאון תל־אביב (שסגור עתה בהוראת פיקוד העורף) מוצג השוט הפותח של הסרט הזה. זאת סצינת רבת עוצמה של הפגיעה במסוק, סצינה הנמשכת דקות ארוכות ומקרבת את הצופים עד כמה שאפשר לרגעי האימה האלה. "זאת הייתה פעולה מסובכת לצלם את הרגע שהטיל פוגע", הוא נזכר. "רציתי שהמצלמה כל הזמן תתמקד בפנים של החיילים, אפילו ברגע של הפגיעה. לרוב מצלמים מודל, אבל אני לא רציתי. נסעתי לאנגליה ופגשתי את מי שעושים את האפקטים המיוחדים לסרטים של ג'יימס בונד והארי פוטר. הם הגיעו לארץ. ביקשתי מהמפקד שלי באגוז, אורי שמחוני, שייעץ לי, והוא פנה לרמטכ"ל אהוד ברק, שפנה לגבי אשכנזי שהיה אלוף פיקוד צפון ולמפקד חיל האוויר איתן בן אליהו. אומרים לי שעד היום זה הפרויקט הכי מורכב הקשור לאירוע מלחמתי שצולם בארץ".
בנוסף על הסרטון הזה ישנם בחלל של אולם התצוגה גם צילומי סטילס גדולים מהסרט, סרטים קצרים שגיתאי צילם במצלמת סופר־8 בזמן המלחמה וקטעים מתוך הסרט התיעודי שלו "כיפור: זיכרונות מלחמה" מ־1994. "שולמית אלוני, שהייתה שרת החינוך, פתחה בפניי שוב את הטלוויזיה הישראלית, שממנה נודיתי, ואליעזר יערי שאל אותי מה הייתי רוצה לעשות. אמרתי לו 'כולם מדברים על הסכמים ושלום, בוא נזכיר מה זו מלחמה'. זה הרג בלתי נפסק, פצועים ובזבוז כל המשאבים. בוא נעשה סרט כזה ונקלקל את התיאבון לאלו שרוצים לצאת למלחמה הבאה".
כן מוצגים רישומים שרשם כמעין עדות מזמן אמת: "כשיצאתי מבית החולים, ידידה שלי הציעה לי לצייר. ציירתי סדרה של פנים, ומאז לא ציירתי יותר. המוזיאון יחד עם הגלריסט, תדאוש רופאק, הדפיסו את העבודות והן מוצגות בתערוכה".
עוד יש בה דימויים של עקבות טנקים באדמת רמת הגולן, של חיילים נושאי אלונקה שקועים בבוץ, פגיעת הטיל בתא המסוק. ואלה עוטפים את המתבוננים מכל עבר. "בחדר המרכזי יש את המעטפת של 'כיפור' ובתוכה ממש ציטוטים מסרטים אחרים שלי: אחד עם אמא שלי על שפת ים; אחד על מחנות הפליטים אל־חילווה בדרך לביירות; אחד מתוך הצגה שעשיתי עם ז’אן מורו באביניון לפי 'מלחמות היהודים' של פלביוס. זאת עבודה של סאונד ותמונה, המעטפת היא של כיפור, ובתוכה מצבות ורטיקליות שעליהן מוקרנים כל אלה”.
השלכה ממדיום על מדיום
בעבר כבר יצר גיתאי תערוכות הקשורות לסרטיו. "מאוד מעניין אותי התהליך של השלכה של פרויקט שקיים במדיום אחד על מדיום אחר. עשיתי את זה כבר במוזיאון MoMA בניו־יורק ובמרכז פומפידו בפריז ובמוזיאון תל־אביב, ועכשיו שוב. כשמירה לפידות, האוצרת, ואני דיברנו על זה לפני חמש שנים, כיוונו בכוונה לתאריך של 50 שנה. זה פרויקט שלקח את הזמן שלו, דרש הרבה מחשבה, ואני שמח על התוצאה. גם הסרט 'כיפור' עלה ב־2000, 27 שנים אחרי המלחמה. האירוע המלחמתי שמתואר בסרט, רגע הפגיעה של הטיל הסורי במסוק, הוא עוצמתי למרות שהוא נלקח רק כמה דקות עד שהמסוק נפגע מהטיל". התוצאה יוצרת אפקט חזק. נכה צה"ל ממלחמת יום הכיפורים סיפר שהדימויים היו כה חזקים שנאלץ לצאת מהחדר.
לפני עשר שנים שאל מבקר הקולנוע אורי קליין בכתבה ב"הארץ", "איך ייתכן שרק סרט ישראלי עלילתי אחד, ‘כיפור', עסק במלחמת יום הכיפורים באופן ישיר. מה לדעתך התשובה?
"מלחמת יום הכיפורים, המלחמה הספציפית הזאת, השאירה חריץ מאוד עמוק בזיכרון. עוד לפני האירוע בעזה, בתוך ההפגנות, כל הזמן דיברו על מלחמת יום הכיפורים. התחושה הייתה שאנחנו לא מוגנים, שאנחנו חיים במקום מסוכן. הדברים האלה התעצמו לקראת התקופה הזאת. זה מעבר למוצרים הוויזואליים, הטקסטואליים והארכיוניים מהתקופה. מלחמת יום הכיפורים נחרתה בזיכרון. במלחמת ששת הימים היה משהו חצי מיסטי, חגיגי — והמלחמת שאחריה הותירה חותם רציני".
בקטלוג של התערוכה כתוב שהמלחמה ההיא נצרבה "בתודעה הציבורית ככישלון: נפילה ממרום האופוריה של 67' אל עמק הבכא של 73'. בשנים שחלפו התקבעו הביטויים המזוהים עם המלחמה: הפתעה, רעידת אדמה, מחדל, קריסת הקונספציה, יוהרה, חורבן בית שלישי, בגידה, טראומה. המלחמה התעצבה כנקודת שבר בחברה הישראלית, כאירוע טראומתי שדבר אחריו לא יהיה כפי שהיה לפניו. גלי ההדף של מלחמת יום כיפור המשיכו להתפשט: הם מופיעים במחזוריות קצובה בכל יום שנה למלחמה; מכים בחוזקה בעקבות אירועים כמו פתיחת ארכיונים או חשיפות עיתונאיות; מועצמים בעיתות מלחמה". עתה כל זה מודגש ביתר שאת. יש הרבה מאוד התמודדות עם המלחמה. בסדרות ובסרטים, עלילתיים ותיעודיים.
ראית את הסרטים והסדרות האלה? מה דעתך עליהם?
"ראיתי קצת. אני לא רואה הרבה קולנוע וטלוויזיה. בעיקר רואה חדשות".
ואיך לדעתך תיצרב בתודעה הציבורית המלחמה שנפתחה בשבת?
"חלק מההגדרות שנכתבו שם הן ישימות לקונפליקט הנוכחי".
