במה"הגיע הזמן שההומוסקסואליות תגיע למרכז הבמה"
במה
"הגיע הזמן שההומוסקסואליות תגיע למרכז הבמה"
מחזה חדש שכתב איתי סגל ומביים משה קפטן בהבימה, "את שאהבה נפשי", עוסק בפיגוע האכזרי בבר נוער ובטיפולי המרה. "זאת דרמה משפחתית אבל גם עיסוק ראשון בפצע השנאה שלא פוענח עד היום"
המחזה: "את שאהבה נפשי" - דרמה משפחתית במרכזה נער דתי, הומוסקסואל, בן 17, שנכפתה עליו יציאה מהארון בפני משפחתו בעל כורחו, אחרי שחייו ניצלו מהפיגוע האכזרי בבר נוער בתל אביב. המחזה נפתח כשאמו מוזעקת לבית החולים שבו הוא שוכב מחוסר הכרה. היא מתקשה להבין איך בנה נקלע לסיטואציה במקום שבו נפגשים בני הקהילה הלהט"בית.
המשפחה כופה עליו לעבור טיפול המרה. במקור חשב העיתונאי והתסריטאי, איתי סגל, לעשות סרט קצר על אמא שמחכה מחוץ לחדר שבו הילד שלה מאושפז אחרי הפיגוע, אך ממפגש עם משה קפטן נולד המחזה. "אחד הדברים הטרגיים בפיגוע בבר נוער הוא שבהרבה מקרים היציאה מהארון היתה בשיחת טלפון מבית החולים להורים. הרגשתי שזה מנוע דרמטי מאוד חזק", מסביר סגל, "סיפרתי לקפטן שמאוד אהב, והתחלנו לחשוב איך לבנות סביב זה מחזה. באותו זמן היו סערות וכותרות על טיפולי המרה, והרגשנו שזה דבר שחייבים להתעסק גם בו. מה שקרה בבר נוער זה הטריגר אבל בסופו של דבר זו דרמה משפחתית, סיפור על קבלה, יחסי הורים וילדים, והצורך של הילדים שההורים שלהם יראו אותם ויאפשרו להם להיות מי שהם. בנוסף, פשע השנאה שהתרחש בבר נוער עולה בפעם הראשונה לבמה. זה פצע שלא פוענח עד היום".
ההצגה: "את שאהבה נפשי"; מאת: איתי סגל; דרמטורגיה: משה קפטן ושחר פנקס; תיאטרון: הבימה
משתתפים: אורלי זילברשץ, דניאל ליטמן, עמית רהב, יגאל שדה, נאיה בינשטוק ועוד.
הבמאי: משה קפטן, המנהל האמנותי של תיאטרון הבימה, ביים בכל התיאטראות בארץ וכיהן כמנהלו האמנותי של פסטיבל ישראל. "הטרידה אותי סוגיית טיפולי ההמרה, והגעתי אל איתי כי ידעתי שזה נושא שמעסיק גם אותו, והרעיון לחבר את זה עם הסיפור על הבר נוער הוא עם פוטנציאל עצום לדרמה מצוינת. זו גם הזדמנות לעסוק בפרק שנמצא בתודעה שלנו מ־2009, אבל הוא נוכח נעדר, כי קצת שכחו להחזיר אותו לשיח הציבורי. וכמובן, להתעסק במהות של משפחה דתית שמתמודדת עם יציאה מהארון. אני שמח שהמחזה הזה עולה בהבימה כי מחזאות הקשורה בעולמות הומוסקסואליים היא כמעט נדירה על הבמה, בטח ובטח בתיאטרון הלאומי. הגיע הזמן שזה יגיע למרכז הבמה, כדי שהקהל יתמודד גם עם חומרים מורכבים. אנחנו מייצרים עולם שהוא מראה לחברה שלנו שמחייב את הקהל להגיד 'רגע, איפה אני בתמונה?'".
העבודה: בחדר החזרות עובדים רהב וליטמן על סצנה טעונה שבה הם נפגשים כמה שבועות אחרי הפיגוע. מכיוון שמדובר במחזה מקורי, הוא עדיין משתכתב בשלב זה של החזרות. משולש יצירתי של שחקן־במאי־מחזאי. סגל, שכתב את הסרטים "הסיפור של יוסי" ו"סאבלט" ואת הסדרה "משפחה טובה", יוצר בפעם ראשונה לתיאטרון, ומודה שהוא נרגש מהתהליך. "זה שונה לחלוטין מסרטים וסדרות, ואני חייב להודות שזה הרבה בזכות קפטן. התנאי היחיד שהצבתי היה שהוא יביים את המחזה. הוא אמר שאת כל התיקונים שאנחנו עושים עכשיו בחזרות, אני רגיל לעשות בחדרי עריכה אחרי הצילומים".
קפטן מוסיף: "השלב הראשון הוא של דמוקרטיה בחזרות. אנשים מדברים, שואלים, מציעים, זה בדרך כלל משהו שמאוד מפחיד את המחזאי כי הוא לוקח את זה אישית, אבל זה חלק מהתהליך. עבורי זה דיאלוג מדהים, כי משהו בתקשורת הזאת מפרה אותי וזה כיף גדול".
הבמה: על הבמה שעיצב ערן עצמון אומר קפטן: "ברחנו מעולמות של ריאליזם מוחלט. הבמה ריקה ולבנה, מעליה קופסה תלויה שהפכנו, המסמלת מעין הצצה על המתרחש. על הרצפה הלבנה מוקרנים קטעי וידיאו ועליה ארבעה כיסאות בלבד. השחקן, הטקסט והדימוי התיאטרוני הם המרכז. רצינו לגרום לקהל לחוש יותר אקטיבי ופחות נינוח באולם".
הצגה ראשונה: 24.12.21
