"אם צריך למצוא לי הגדרה, אז אני בערך, באמצע, בין לבין"
"אם צריך למצוא לי הגדרה, אז אני בערך, באמצע, בין לבין"
האנה גדסבי, קומיקאית מבריקה, לסבית, אוטיסטית ושוברת מסגרות וסטיגמות מגדריות, נהפכה לכוכבת בינלאומית בזכות סדרת ספיישלים בנטפליקס. במופע החדש שלה היא מנסה להתמודד עם הפרסום והעושר, מסבירה מדוע היא לא מוכנה יותר לדבר על הבריונות, ההצקות והאלימות שעברה, ולמה היא שונאת דווקא את נטפליקס
לפני שבע שנים פרצה האנה גדסבי לחיינו עם "ננט", ספיישל הסטנד־אפ יוצא הדופן שהפך את הקומיקאית הזאת לסנסציה בנטפליקס. גדסבי, ילידת טזמניה, היתה כבר מוכרת למדי באוסטרליה, אבל "ננט" הפך אותה למפורסמת בעולם כולו. את "ננט" היא צילמה בתום סדרת הופעות בבית האופרה של סידני, מול 2,700 צופים.
לפני חודש גדסבי עמדה על במה קטנה, לא יותר מחמישה מטרים מולי, בתיאטרון זעיר בלואר איסט סייד במנהטן. כאן גדסבי הופיעה הכי רחוק מבית האופרה של סידני, יום יום עם המופע החדש שלה "Woof", מופע שבאמצע שלו היא אומרת: "אני צריכה לנסח את המשפט הבא מאוד בזהירות, מכל הסיבות המובנות, אבל אני שונאת את נטפליקס". תכף היא תסביר למה היא מתכוונת.
אבל בתחילתו היא מספרת איך נטפליקס לא רק הפך אותה מפורסמת בכל העולם, אלא גם לעשירה. וזה הבהיל אותה: גדסבי, שהתחילה את דרכה כמנקה של אסלות במלונות דרכים באוסטרליה, מוטסת כעת ברחבי העולם במחלקות ראשונות להופעות ומשוכנת במלונות מפוארים. כמה מפוארים? אין להם אפילו מברשת לניקוי אסלה, כי הם לא מצפים מהאורחים שלהם להתעסק עם זה. גדסבי טוענת שהיא מביאה איתה לכל מקום מברשת משלה, כי היא לא מוכנה שאף אחד ינקה את החרא שלה במקומה.
בריאיון לפודקאסט של מייק בירביגליה הנקודה הזאת זכתה להרחבה. "כמה קומיקאים אתה מכיר שקיבלו סיטקום על שמם ונשארו אנשים טובים?", שאלה גדסבי, שכנראה מתייחסת ברמיזה לביל קוסבי. גדסבי מפחדת שהפרסום והעושר יעלו לה לראש, אז גם בבתי המלון המפוארים היא ממשיכה לעשות לעצמה את הכביסה.
יש להניח שגם "Woof", שכעת ממשיך להסתובב בעולם, יצולם מתישהו ויעלה לנטפליקס, וזה יהיה הספיישל הרביעי של גדסבי שיעלה שם (מן הסתם הוא יוצג בגרסה ערוכה ומקוצרת, כזאת שלא מכילה את המשפט "אני שונאת את נטפליקס"). במשך דקות רבות גדסבי סיפרה לנו איך היא לא מסתדרת עם התופעה שנקראת טיילור סוויפט, שאותה היא מגדירה "פחית קוקה־קולה שהפכה לכת". בעיקר כי עם כל הפרסום שלה היא לא חושבת שהיתה יכולה לעשות את מה שסוויפט עושה — להופיע מול כל כך הרבה אנשים ולהפוך את הכישרון שלה לביזנס ענקי.
"ננט" היתה הצגת יחיד שיצאה מהמעיים של גדסבי. היא סיפרה על ההומופוביה והמיזוגיניה שהיא נתקלה בהן לאורך חייה. גדסבי משייטת בתוך לא מעט ספקטרומים: היא מאובחנת כאוטיסטית, והיא לסבית עם מראה גברי, שמעדיפה להציג את עצמה באנגלית עם שמות הגוף They/Them, שמנטרלים אפיון מגדרי. היא סבלה לא מעט מהצקות, בריונות, הטרדות ואלימות לאורך חייה. וב"ננט" היא הכריזה שהיא לא מוכנה יותר להפוך את המצוקות שלה לבדיחות, שזה בפני עצמו סוג של התעללות - החיפוש אחר תשואות הקהל, שצוחק ומריע לסיפורים האיומים ביותר שרדפו אותה כל חייה.
אבל מאז, מצבה השתפר. העבודה על "ננט" בניו יורק הפגישה אותה עם מי שתהפוך לבת זוגה, המפיקה והבמאית היהודייה ג'ני שמש - השתיים התחתנו בימי הקורונה וגדסבי הקדישה לסיפור האהבה שלהם את הספיישל הקודם שלה, "Something Special". ומצב הרוח המשופר שלה, מול תחושת המצוקה שאיתה נכתב "ננט", הוא נקודת המוצא של גדסבי ב"Woof". הבעיה שלה הפעם היא שמרגע שהמשברים, המצוקות והצרות שלה פרסמו אותה, כולם מבקשים ממנה עוד מזה. אבל היא לא רוצה. "תאמינו לי, החיים שלי הם כאלה שאני יכולה לכתוב לכם עכשיו מאה אילים קטנים אם רק ארצה, אבל אני לא רוצה". הביקוש של הקהל והמפיקים לחומרים שעוסקים במצוקות שלה הוא עכשיו המצוקה שלה, כאילו שהקהל מבקש ממנה שוב לסבול למען הנאתו.
בגיל 46, גדסבי על הבמה נראית כמו שזכרנו אותה מנטפליקס: שיער כסוף קצר, משקפיים עם מסגרת שחורה עבה, חולצת ג'ינס, מכנסי ג'ינס ונעלי טימברלנד גבוהות. מראה חוטב העצים האוסטרלי. היא מספרת שברגע שזכתה להצלחה הדבר הראשון שרצתה לממן לעצמה הוא ניתוח לייזר לתיקון הראייה שלה. "אבל אז הסוכנים שלי נבהלו ואמרו: לא! אסור לך לעשות את זה. אף אחד לא יזהה אותך בלי המשקפיים שלך, הם סימן ההיכר שלך". אבל היא עשתה את הניתוח בכל זאת, הלכה ברחוב בלי המשקפיים, ואכן אף אחד לא זיהה אותה.
גדסבי, שרגע לפני כן התלוננה כמה קשה לה להיות מפורסמת ושכולם מכירים אותה וניגשים אליה, עכשיו מספרת כמה היה קשה לה לחזור להיות אנונימית. "אז מה עשיתי?", היא אומרת. "פאקינג שמתי על עצמי מסכה". ואז היא מכניסה אצבע לתוך מסגרת המשקפיים שלה להראות שאין בהן עדשות. אלה משקפי צעצוע, אביזרי במה בלבד. היא מסירה את המשקפיים מעליה וזורקת אותם בבוז ואכזבה על הבמה.
לקראת סיום היא מספרת על בעיות הרפואה שלה - החל מהפסקות נשימה בשינה ("גיליתי שהייתי מתה בערך 50 פעמים בכל לילה") ועד לבעיות שגרמו לרופא שלה להציע לה להתחיל לקחת הורמונים. "התחלתי לקחת טסטוסטרון", היא אומרת, "וזו הסיבה שהקול שלי נהיה כל כך עמוק וצרוד, אני נשמעת כמו אמא שלי". גדסבי מבהירה שהיא לא התחילה מהלך להתאמה מגדרית, היא עדיין אשה, אבל כזאת שמעולם לא מצאה הגדרה נכונה למיקום שלה על הספקטרום המגדרי. "כשהייתי צעירה ידעתי להגיד שאני לסבית. אחר כך, בגלל המראה שלי, כינו אותי בוטש. אבל אני לא בוטש. אם אני צריכה למצוא לי הגדרה, אז אני ish. בערך, באמצע, בין לבין".
כמה ימים לפני כן, באקדמיה למוזיקה בברוקלין, התקיימה ההופעה האחרונה בסיבוב ההופעות של אנוהני והג'ונסונס. אנוהני הגרטי היא זמרת טרנסג'נדרית שאני עוקב אחריה עוד כשהופיעה תחת השם הקודם שלה, אנטוני והג'ונסונס (התקליטים והחולצות של השם הקודם עדיין נמכרו מחוץ להופעה). עשר שנים היא לא הופיעה עם ההרכב שלה וזה היה ערב של מוזיקה שמימית, אבל גם הצהרה חשובה לנראות הטרנסית. "כשהייתי ילד קטן ונשי, הילדים הציקו לי וקראו לי בשמות", אמרה אנוהני באמצע ההופעה, בקול חנוק מהתרגשות. "בכל פעם שהרגשתי מותקפת, נשים היו המרחב המוגן שלי. הבחירה שלי להיות אשה היא מחווה לנשים ולאמהות שתמיד היו שם עבור להט"בים".
שתי הופעות באותו שבוע, משני הצדדים של הקשת הטרנסית והנזילות המגדרית. זה היה לקראת סוף קמפיין הבחירות של דונלד טראמפ, קמפיין שבאופן מפתיע ומבחיל ניגח ללא הרף את הקהילה הטרנסית. תשדירי הבחירות של טראמפ, והוא עצמו על בימות העצרות שלו, זעקו שאם קמלה האריס תיבחר, ילדים בבתי ספר יחויבו לעבור ניתוחים לשינוי מין. הרפובליקנים דאגו יותר מנשים טרנסיות שעלולות להתחרות בתחרויות ספורט מאשר מבעיות אקלים.
2 צפייה בגלריה
דונלד טראמפ. הקמפיין שלו עסק בטרנסים הרבה יותר מהשיעור שלהם באוכלוסיית ארצות הברית
(צילום: AP/ Evan Vucci)
יש אחוז אחד מכלל אוכלוסיית ארצות הברית שמזדהה על הספקטרום הטרנסי, אבל הוא העסיק הרבה יותר מ־50% מהקמפיין של טראמפ. "למשמע הקמפיין של הרפובליקנים, נדמה היה שרק שני דברים מעסיקים אותם: מהגרים וטרנסים", אמר ג'ון סטיוארט בפודקאסט שלו אחרי הניצחון של טראמפ בבחירות. ניצחון שגרם לשתי ההופעות האלה, של יוצרות שרוצות להגדיר בעצמן את הזהות של עצמן, להיראות כמו שמורת טבע אחרונה, מרחב מוגן אחרון, של זהות ויצירה.
האנה גדסבי סיפרה שההופעה הזאת נולדה במתכונתה הנוכחית אחרי מות אביה, לפני שנה. היא סיפרה עליו ועל מותו העצוב במוסד גריאטרי ותהתה האם היא תצליח לייצר קלוז'ר, סגירת מעגל עם לכתו, על ידי הכתיבה עליו. ולא, היא אמרה, אין לי קלוז'ר. ובזאת היא סיימה ולא ירדה מהבמה. קידה קלה ובעוד הקהל מעט מבולבל עולים אורות האולם וכולם מתחילים לצאת, גדסבי על הבמה, מנפנפת לשלום למי שמנפנף לה ומחכה על הבמה עד שהאחרון ייצא מהתיאטרון.
