תל אביבית בכנרת: מסעדת אלטה טובה, אך מאוד צפויה
תל אביבית בכנרת: מסעדת אלטה טובה, אך מאוד צפויה
המיקום המעולה על הכנרת לא מפריע למסעדת אלטה לדבר תל־אביבית שוטפת, גם במנות וגם במחיר. התוצאה לא רעה, אך מאוד צפויה
בחלומי אני יושב על שפת ים כנרת במסעדת דייגים ישנה וזולל סרדינים מטוגנים עם כוס ערק ליד. במציאות — אין מקום כזה. למשל, מסעדת אלטה על חוף הכנרת מגישה אוכל תל־אביבי. מודרני כזה, מצולחת. אינסטגרמי. זה אולי לא אוכל שהיה עושה גלים בתל אביב אבל גם לא כזה שגורם לך להצטער שנכנסת. יש לה, לאלטה, קלף שלמעט מאוד מסעדות בארץ יש: היא יושבת אולי 50 מטר מהמים. אתה מתיישב והאגם נפרש מולך. מה עוד אפשר לבקש? אוכל שלא יעליב. והאוכל אכן לא העליב. לפרקים אפילו שימח מאוד. חוץ מזה, שי — המלצרית מרמת הגולן — הייתה כל כך מקסימה. והעיצוב הצבעוני היה מרחיב נפש. בקיצור, גן עדן. כמעט. כמעט כי האוכל היה רק בסדר. בסדר גמור. אתם יודעים מה, לי באמת לא היה אכפת. לי זה הספיק.
אכלנו טבעות קלמרי מטוגנות, כמו שאכלנו כבר אלף פעם. זה היה סבבה, כמו תמיד.
אכלנו גם שרימפס על הפלנצ'ה עם טחינה חריפה, עשבי תבלין טריים, פרוסות דקות של בצל סגול וצנונית ושמן זית. זה היה כמעט מצוין. טרי, רענן, כיף.
ואכלנו סיגר דג ים ("מכל מיני דגים לבנים", אמר אחד המלצרים כששאלנו) עם קרם חציל, קרם עגבניות ו"סלטון" (די כבר עם המילה המכוערת הזאת שהגיעה אפילו לכאן) של עשבי תבלין. זה היה טיפה פחות טוב אבל, רק בקטנה.
סלט החסה עם פרוסות הזוקיני הדקות, קוביות המלון, גבינת הבושה ואגוזי הלוז המקורמלים בוויניגרט יוזו סבל משתלטנות מסוימת של היוזו שברוטב. לא נורא.
אחר כך לקחנו עיקריות: לברק שלם פתוח על המנגל. חרוך כמו שצריך, מנה גדולה ונדיבה, לא רק פילה אחד כמו שמקבלים בדרך כלל בימינו, אלא דג שלם, עשוי באופן מושלם. גרגירי ה"קריפסי חומוס" לידו לא היו קריספי אלא חומוס מהקפאה (לדעתי) שנשארו קצת קשים, הבצל והעגבניות הצלויות היו טובים, ורוטב ויניגרט הלימון היה מצוין. זו הייתה מנה מעולה ממש.
הסטייק ממול לא התרומם לאותם גבהים. במחירו המפולפל (179 שקל) אפשר היה ליישן עוד קצת את הסינטה, וההתחכמות של טוויל תפוחי האדמה הייתה יפה, אבל לא מוצלחת. תפוחי האדמה עצמם, בגרמולטה (התוספת האיטלקית הקלאסית לאוסובוקו העשויה מפטרוזיליה קצוצה, קליפת לימון קצוצה דק ושום כתוש), היו מצוינים. קצת עצוב, גם אם מובן בהתחשב ביוקר המחיה, שגם על שפת הכנרת אתה נאלץ לשלם מחירים תל־אביביים לגמרי.
קינחנו במנה היחידה שהייתה באמת קצת חלשה: מוס מסקרפונה שהיה קצת יבשושי עם קרמו פטל, שנטיי שוקולד לבן ופרי עונתי. בפועל היו שם טבעת מוס קצת יבשה כאמור וכדורים חמודים בלבן ואדום שכשמקישים עם הכפית על הציפוי הפריך שלהם, מתגלה מוס. נחמד, לא יותר. גם קישוט פירות היער הטריים לא הציל את המצב.
אחר כך הלכנו לבקר את ברל כצנלסון, רחל המשוררת, נעמי שמר ואהרן מגד המנוחים בבית הקברות של קבוצת כנרת שיושב בקצה השני של מגרש החניה. אם יש משהו יותר כיפי לעשות מאשר לשוטט בבית קברות ישן וירוק, ועוד היסטורי כל כך שבו אפשר להתייחד לרגע עם גדולי הרוח והמעש של האומה, אני לא מכיר את המשהו הזה.
אלטה, חוף שלדג, צומת כנרת.
לפני הטיפ
קלמרי – 74 שקל
שרימפס – 76
סיגר דג – 58
סלט – 62
לברק – 129
סטייק
סינטה - 179
מוס
מסקרפונה - 54
כוס אביב לבן יקב הרי גליל – 39
כוס לבן מבעבע פורטוגזי – 38
