הג'יגולו מקונגו בא לאופרה: ערב מיצירותיו של חנוך לוין
הג'יגולו מקונגו בא לאופרה: ערב מיצירותיו של חנוך לוין
באופרה הישראלית מעלים ערב מיצירותיו של חנוך לוין שהלחינו חמישה מוזיקאים שונים. לוין עסק תמיד במתח שבין הנשגב לעלוב, "ואופרה אוהבת פסגות ושפיצים", הם מסבירים, ולא חוששים לעסוק גם בסאטירה הפוליטית שלו, כי "לוין אף פעם לא היה בשביל אסקפיזם אלא כדי לתת לך את המציאות בפרצוף, בימי שלום ובטח שבימי מלחמה"
המחזות "הילד חולם" ו"שיץ" שכתב חנוך לוין כבר זכו לעיבודים אופראיים בעבר, אבל ב"חנוך לוין: האופרה" יעלו לראשונה שירים, מערכונים וקטעים מהמחזות "סוחרי גומי", "יעקבי וליידנטל", "הג'יגולו מקונגו" ואחרים שכל אחד הופך להפקה קטנה בפני עצמה, וזו אחת ההפקות המסקרנות שעתידות לעלות באופרה הישראלית השנה.
הערב יכלול יצירות שחיברו חמישה מלחינים שונים — יוסי בן נון, דוד זבה, יונתן כנען, יונתן קרת ורוני רשף, כל אחד בשפה המוזיקלית הייחודית שלו. ההפקה היתה אמורה לעלות באמצע אוקטובר ואירועי השבת השחורה הקפיאו הכל. בשבוע שעבר חזרו לחדר החזרות לאופרה שתעלה ב־29 בינואר בבימויה של שירית לי וייס ובניצוחו של דוד זבה. יעלו קטעים מהמחזות "רצח", "סוחרי גומי", "יעקובי וליידנטל", "הג'יגולו מקונגו" ועיבודים אופראיים לשירים "שחמט", לונדון", “את ואני והמלחמה הבאה", "בצער לא רב ביגון לא קודר", "חיה לי מיום ליום" ו"מה אכפת לציפור".
על ההחלטה להעלות את האופרה, גם עם קטעים מהסאטירות הפוליטיות של לוין, אומר מנכ"ל האופרה צח גרניט: "מלכתחילה רוב הקטעים שבחרנו הם מהיצירות הלא־פוליטיות של לוין. אבל הטרידה אותי השאלה האם אחרי הטראומה שעברנו אנחנו יכולים לצחוק. האם אנחנו יכולים להביא אנשים לאולם ולעסוק, למשל, בביג טוכעס ששוברת את הפסנתר. ככל שעבר הזמן הרגשנו שדווקא כעת חשוב לצחוק ולראות את הדברים האלה ולזכור שהחיים מלאים בהרבה טעמים — אנחנו מנסים להכניס לחיים שלנו רגשות, ואז הבנתי שעושים את חנוך לוין עכשיו. זה יהיה צחוק מהול בכאב, ואני חושב שזה מה שהקהל זקוק לו כעת".
את הפן הסאטירי מייצגים במופע השירים המטלטלים "את ואני והמלחמה הבאה", "שחמט" ו"שקט" מתוך "רצח". "אני חושב שהמינון נכון", אומר גרניט. "יש אמירות שחשוב לנו שיישמעו בערב הזה כמו 'את אני והמלחמה הבאה', אבל הן חלק מהסתכלות רחבה על המין האנושי ועל הישראליות דרך הפריזמה של לוין".
לדברי הבמאית שירית לי וייס, "לוין מתעסק בכאב ובשכול שהם חלק מאיתנו גם לפני 7 באוקטובר. בחזרות לשיר 'את ואני והמלחמה הבאה' הזמרים היו בוכים עוד לפני המלחמה — ואני יודעת שיהיה מאוד קשה לעבוד עליו. גם השיר 'שחמט' היה לא פשוט. רוב הערב מצחיק מאוד ועוסק בסצנות אנושיות, אבל הוא לוקח לעוד חוויה רגשית ורלבנטית של כאב ולאיזון ביניהם. אצל לוין תמיד יש עצב בתוך הצחוק, זה מובנה בו".
לעניין העדכניות מוסיף המנצח דוד זבה: "אנחנו חיים במדינה שיודעת מלחמות, פיגועים, אסונות וסכנות, ולוין רלבנטי למה שקורה עכשיו והיה גם רלבנטי למה שקרה לפני חצי שנה ולפני 20 שנה. הרלבנטיות היא בעיקר בפן האנושי, וזה מה שהכי מדהים אצלו. הוא יודע לחטט בנפש האדם ולחשוף משם את הרגעים הכי קסומים, הכי דוחים והכי משפילים. הוא לא עושה הנחות ומדבר על כיעור, מוות, הזדקנות, אהבה, ולוקח את המקומות האלה לשיאים כי הוא לא מפחד.
"השיאים האלה מאוד מזמינים אופרה — כי גם היא אמנות גדולה מהחיים. דווקא רגעי השיא, שהם לפעמים רגעי שיא של שפל, כמו זוג מתפרק כי היא חיטטה באף או רוצה להכניס לו אצבע לרקטום, מזמינים שיאים אופראיים כי אלה רגעי הקיצון של החיים. אופרה אוהבת פסגות ושפיצים ואוהבת שפל וגאות".
1 צפייה בגלריה
חנוך לוין, 1993. יכולת לכתוב דברים על־זמניים והרבה שורות מחץ שמוזיקה אוהבת
(צילום: פסי גירש)
מה האתגר בלהלחין את היצירות שלו?
"לוין יודע מבחינה תוכנית 'לרקוד על התפר' בין רגע של אידיאל לרגע של השפלה, ומבחינה מוזיקלית קשה לקלוע לרגע של מתיקות שיהיה בו גם ריקבון, או אורגזמה שתהיה בה גם החמצה. ומבחינתי, האתגר היה לפצח איך לכתוב לחן גם יפה וגם גרוטסקי, שיש בו משהו נשגב שרוצים להגיע אליו אבל שגם תהיה בו החמצה, מילה מנחה במחזות של לוין. כשמוזיקה פוגשת טקסט, היא תמיד תהיה יותר עוצמתית כי היא קובעת לטקסט את האינטנסיביות, הגובה, המהירות ומצב הרוח. לכן צריך מאוד מלחין שבא עם תחמושת אמנותית אדירה בידיים. אצל לוין יש הרבה שורות מחץ ומוזיקה אוהבת את זה".
המלחין יוסי בן נון הוא היחיד בהפקה שזכה לעבוד עם לוין כשכתב את המוזיקה ל"ההולכים בחושך", "אשכבה" ו"הבכיינים". באופרה יעלו השירים "אהוד השמן", "תרנגול עליז", "הילדה חיותה", "לאודי יש אח" ועוד שהלחין.
כמה העבודה עם לוין היתה יתרון עבורך?
"העבודה איתו עזרה לי בכלל להבין תיאטרון ואת היצור הנפלא הזה ששמו חנוך לוין. זה הפך לחלק ממני וזה נגמר, לצערי, אחרי שנים ספורות. מבחינתי האישית זו טרגדיה שפתאום הוא נפטר, ולתרבות הישראלית בכלל זו מכה: הוא היה איזה סמן שהלכו אחריו והיום אין לו תחליף. זה צעד אמיץ מצד האופרה בימים מוטרפים אלה לצאת עם הפקה לויניסטית. להלחין לוין זה הרבה אחריות והשקעה. האתגר הוא לדבר במוזיקה את השפה שבה כתב. הוא איש מאוד סרקסטי ואירוני וזאת גם השפה שהלחנתי בה כדי להיות חלק ממנו. חלק מהשירים הלחנתי בעבר והוא כבר שמע אותם, ועכשיו עברו עיבוד אופראי, אז מבחינתי חלק הוא כבר אישר".
"האמירות שלו היו שנויות במחלוקת, בלי קשר למלחמה, וזו מהות הכתיבה שלו על ימים כמו שאנחנו עוברים עכשיו. זה היה החזון שלו ובגלל זה גם התנגדו לו. אנשים לא אוהבים לשמוע את האמת, גם היום, אבל חנוך לוין אף פעם לא היה בשביל אסקפיזם, הטקסטים שלו זה לא לברוח מהמציאות אלא לתת לך אותה בפרצוף, גם בימי שלום ובטח שבימי מלחמה. הוא כתב דברים על־זמניים. נפש האדם לא משתנה והוא ראה מה הולך להיות פה מבחינה תרבותית אנושית, שהמדינה הזאת יורדת מהמסלול".
